למעשה, השימוש בסמי אונס החל כבר לפני כשלושים שנה וצבר הדים רבים בעיקר בעשור האחרון. יחד עם זאת, בקרב הציבור עדיין קיימת תפיסה מוטעית לפיה ישנו סם מסוים שנקרא סם אונס. האמת היא שאין סם כזה אלא מספר סמים שונים ומוכרים בספרות המקצועית, אשר המשותף לכולם הוא גרימת טשטוש, בלבול ופגיעה בזיכרון. מה שהופך את הסמים השונים הללו ל- "סם אונס" הוא השימוש בהם, כלומר נתינתם בדרך נסתרת לאדם אחר על מנת לגרום לאפקט הרצוי ולנצל אותו מבחינה מינית. לאורך השנים נעשה שימוש בסמים כמו קטמין הגורם להזיות, GHB הגורם לרגיעה והירדמות, GBL המוביל לערפול ההכרה, ועוד סמים נוספים.
מלבד הבעיה המרכזית, דהיינו האפקט, בעיה נוספת של סמי האונס היא שפשוט לא ניתן לראות, להריח או לטעום אותם. מכאן שאם הם הוכנסו לכוס המשקה של אדם מסוים אין לו כל דרך לדעת זאת מלבד תחושת האפקט של הסם. עוד בעיה היא שסמים אלו יוצאים ממחזור הדם בזמן קצר מאוד של כ- 10 שעות, ולכן אפילו אם אישה מגיעה למשטרה לאחר שנפגעה מינית, ואפילו אם נעשית לה בדיקת דם (מה שלא קורה פעמים רבות), קטנים הסיכויים למצוא את הסם בדמה. על כן, למרות ההד הציבורי סביב סמי האונס עדיין לא הורשע ולו אדם אחד בישראל בעבירה זו.
הרשות הלאומית למלחמה בסמים מפרסמת שורת המלצות לשמירה מפני פגיעה. בין היתר ממליצים ברשות לבליינים לפתוח בקבוקי שתייה בעצמם, לא לקבל משקאות שנפתחו על ידי זרים, ולשמור את השתייה לידם בכל עת בטווח יד ועין. עוד ממליצים ברשות לצאת לבלות עם חבר שיכול להשגיח גם עליכם וגם על כוס המשקה (אם יוצאים למשל לשירותים), ולשים לה לאנשים ולאירועים חריגים בסביבה. לבסוף, אם שתיתם משקה כלשהו ואתם חשים בהרגשות שאינן מדרך השגרה, למשל טשטוש רב או ערפול חזק יחסית, יש לפנות במהירות לקבלת עזרה מבעלי המקום, מהברמן או מחברים שיצאו אתכם לבילוי המשותף.