שלום, אישתי סובל מנטייה מינית שאני נמנע מלפרט, ואני נגעל מזה וזה פוגע בקשר בינינו, איך מוצע לגשת אילה בנושא אני כבר חסר אונים כי זה פוגע ביחס ובכבוד שלי אליה ומצד שני לא נעים לי להגדי לה שאני לא אוהב את זה ושזה לא טובה לי ושזה עושה אותו פחות טובה בעיניים שלי ושזה לא טוב ליחסים שלנו תדה אושרי

שלום
טוב שיש לך את הרגישות למצב , וטוב שיש לך רצון להתמודד בנושא מול אישתך בצורה הנכונה , מבלי להביא לפירוק הזוגיות, ולהחזרת הזוגיות למצב הטוב בו היא הייתה.
שים לנגד עיניך את הנושא שחשוב לך: "שמירת הזוגיות והחזרת הכבוד , והיחס לאישתי" , כך שתוכל בכל רגע לרתום את עצמך למטרה החשובה הזו להיות במוטיבציה ורצון לעבור את הקשיים שיתגלו בתהליך.
הסתכל על הבעייה כמשהו שאתה מאד רוצה לתקן ולשנות, ואתה עושה אותו מתוך אהבה והערכה לקשר בינכם , וכל זה על מנת שתוכל לרתום אותה , לשינוי .
נדרשת שיחה בינכם בה תאמר לה את הקשיים שלך מה אתה מרגיש ומה היה עוזר לך .באופן הבא.
רגע לפני השיחה
דמיין אותכם מספר פעמים , מקיימים את השיחה הזו, אתה בקול רגוע, עם בטחון,אומר לה את הדברים , והיא משיבה לך .."אני שמחה שאתה מדבר איתי באופן הזה , אסביר לך למה זה קורה. וזה לא יקרה שוב" .
וכשתרגיש נוח עם עצמך , תזמין אותה לדבר על זה .

"מאמי חשוב לי לדבר איתך על משהו ?.
"כשאת ?.זה גורם לי להרגיש ?
זה פוגע ביחס ובכבוד שאני רוכש לך.....ובקשר שלנו לאורך זמן .
היה עוזר לי אם היית ?."

יחד עם זאת עליך להבין שלכל התנהגות יש סיבה,(מענה לצורך כלשהוא ) ועליך לשאול אותה, בעדינות ובאהבה .
"למה את עושה את זה...מה את מרגישה ? מה זה נותן לך ? האם יש משהו אחר שיכול לתת לך את אותה הרגשה ? חוויה ? ולמצוא יחד איתה משהו , שיענה על הצורך שלה, ויהיה תחליף לנטייה המינית.

ממליץ לך להתייעץ עם מטפלים במיניות, להפגש , להבין ממנו את ההתנהגות, ואחר כך לדבר עם אישתך על שינוי , טיפול .
הפתיחות והאומץ להעלות כאן את הנושא, ידחפו אותך לטפל בסוגיה כך שהזוגיות שלכם לא תפגע, ואפילו תתחזק . בהצלחה :-)

בברכה,
יאיר היימן, מגשר משפחתי ומסטר nlp.
שעות פעילות: א-ה, 09:00 - 17:00
כתובת: מצפה מתת, ד.נ. מרום הגליל
טלפון: 050-7230744
מייל: [email protected]

הילד שלי בן 7 אובחן כסובל מבעית קשב וריכוז והיועצת בבית ספר המליצה לי על טיפול ריטלין.
יש לי התנגדות לשימוש בתרופה זו בייחוד בגיל כל כך צעיר. האם את יכולה בבקשה להמליץ לי על טיפולים אלטרנטיביים יעילים במקום שימוש בתרופה?

תודה מראש

סיגל:
ההמלצה של היועצת היא בגדר המלצה בלבד הדורשת ברור מעמיק. יש לברר בדיוק מדוע המליצה על כך, לעשות אבחון פסיכודידקטי או אחר כנדרש ולבקש אבחון של ניאורולוג או רופא ילדים המתמחים בעניין ויכולים לעשות גם אבחון ממוחשב. אם אכן יש צורך במשהו ממשפחת הריטלין כדאי לנסות משום שההשפעה יכולה להיות מאוד חיובית וחשובה. לפני כל שיקול אלטרנטיבי או רפואי יש לערוך אבחון מדויק וגם לבדוק אם הבעיה אינה רגשית ויש דרכים אחרות להתגבר עליה.
צר לי אך אינני יכולה להמליץ על טיפולים כאלה או אחרים לפני שאנחנו ממש יודעים במה מדובר. ניתן לפנות לעזרה לשרות הפסיכולוגי החינוכי וכמובן תמיד נשמח לעזור לכם גם במכון שינוי
תודה על פנייתך,

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

אני מרגישה שהקשר שלי ושל בעלי נמצא במשבר רציני.
לפני כחודש ילדתי בפעם השלישית.
מרגע הלידה אני מרגישה שבעלי מתרחק ולא מתנהג כפי שנהג כנולד הבן הראשון.
הוא הרבה יותר מרוחק, מוצא סיבות לעבוד בלילות ולהשאיר אותי לבד עם שני הילדים. לא מחמיא, לא מלטף.
האם פתאום הוא נרתע ממני? אני מגעילה אותו?
אביגיל

שלום אביגיל,
לידת ילד היא אירוע דרמטי שמשנה עמדות, מקומות ותפקידים במשפחה. בעוד שבמקרים רבים נמצא שהאישה נכנסת לתפקידה באופן טבעי מעצם ההיריון והלידה אנחנו רואים, לא אחת, שהגברים נדרשים למקם עצמם בחוויה הזו באופן שאינו מתרחש מעצמו ושהוא אינו אוטומטי. אינני יודעת מה חווה ומה מרגיש בעלך ועצם התחושה של החוסר שאת מתארת מאפשרת לדעת שהיחסים הזוגיים שלכם הם טובים בבסיסם ושמתקיימת, ברגיל, חיבה ותקשורת רגשית ביניכם.
כדי לסייע לבעלך למקם עצמו ולעבד את החוויה מתוך נקודת המבט שלו וכדי שתוכלו לתמוך ולסייע אחד בשני במעבר המורכב של לידת הילד השלישי, פנו למטפל זוגי ומשפחתי. המטפל יוכל לסייע בהבנת הרגשות והמחשבות של בעלך, הוא יסייע בהבנת הצרכים הרגשיים שלך ובתפקידו המותאם של בעלך בסיטואציה הנוכחית. המטפל יסייע לכם לתקשר באופן רגשי אחד עם השני מתוך החוויה הנוכחית של כל אחד מכם שהיא עתה שונה מזו שהייתה לשניכם בטרם הלידה.

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

שלום ד"ר נגה

מה עושים עם ילד לא מקובל חברתית?

ציפי

שלום ציפי,
קשה מאוד לענות כך על השאלה מבלי לדעת פרטים בסיסיים של גיל וממתי הדברים כך ואיך נראה חוסר המקובלות של הילד וכד'. מה שכן ברור הוא שיש להתייחס לעניין. השאלה עצמה מעידה על הרצון לסייע לו וברור שיש לסייע לילד במצב כזה שכן הדברים יכולים להביא למצוקה ולתחושות קשות אצל הילד.

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

אנחנו נשואים שנתיים
ב 3 חודשים החרונים אישתי כל הזמן עצבנית
מכל זבוב עושה פיל ואין לי מושג מה הקטע שלה למרות ששאלתי אותה כמה פעמים
לא הכרתי אותה בצורה הזאת
אני מעדיף לא לפנות אליה שלא צריך על מנת לא לריב איתה שוב
מה אני יכול לעשות ?

תודה גיא

שלום גיא,
טוב שאתה ער לדברים ועוד יותר טוב שאתה רוצה לשנות את התקשורת ביניכם ולא עובר לסדר היום מבלי לפעול לתיקון המצב.
אכן, משהו מפריע לה, משהו לא מאפשר לה להיות בתחושה של רוגע ונעימות גם אם היא לא בדיוק יודעת מה הדבר או שלא יודעת לנסחו במילים ברורות. יתכן שהדברים קשורים בך ויתכן שהם קשורים בדברים אחרים. מכל מקום ברור שלא נכון לתת למצב להישאר כך כי אתה רוצה ואמור להיות התומך הקרוב וגם כי הדברים עלולים להחמיר ואתם עלולים להתרחק זה מזו. ממליצה מאוד שתפנו לטיפול זוגי כבר בזמן הקרוב. יתכן שלא נדרשות פגישות רבות ושניתן בזמן קצר להבין את הקושי ובעיקר לאפשר לכם ליצור שיחה קרוב ותומך באופן שכל אחד מכם זקוק לו. השיח הזוגי הקרוב הוא לעיתים מהמורה שמצריכה גורם שלישי שיתערב כדי לאפשר את תחילתו. כל אחד מבני הזוג בא, מטבע הדברים, מעולם אחר, ממשפחה אחרת ומראיית עולם ייחודית לו. הגישור וההתאמה בין העולמות והמעבר למקום של אמפתיה ותמיכה מדוייקת מצריך, לא אחת, סיוע של איש מקצוע.
לסיכום, שימרו על האיכפתיות והמחויבות ופנו לאיש מקצוע שיסייע להתניע שיח תומך עתה.

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

אני חיה עם בעלי כבר כמעט 20 שנה לפני חודש גיליתי שהוא בגד בי עם אישה שאני מכירה לפני 3 שנים אני לא יודעת מה לעשות, אשמח לשמוע את דעתך.

שלום גילה,
הידיעה וההבנה באשר לקיום קשר מחוץ לזוגיות מציפה בהרבה פעמים שאלות וקושי סביב תחושת הביטחון שחשים בני הזוג בזוגיות. לזאת מתלווה כמובן תחושת עלבון ופגיעה. עם זאת יש לזכור שלרומן כזה עשויים להיות איפיונים מסויימים ושהוא, בהרבה מקרים, משמש כערוץ לצורך מסויים ושהוא אינו מכיל ממדים רבים אחרים שמתקיימים בזוגיות היותר מלאה.
כמו במשברים אחרים בחיים, גם במקרים האלה, בעבודה נכונה ועם רצון של שני בני הזוג, ניתן לצאת מהסיטואציה הזו אל דרך שמאפשרת זוגיות מעודכנת יותר. זוגיות שעכשיו תענה על יותר ממדים של הצורך האישי והבין-אישי של כל אחד מבני הזוג. המשבר הזה עשוי להיות, בליווי מקצועי ונכון, יציאה לחיים מותאמים יותר לשלב החיים בו מצויה המשפחה והזוג עכשיו.
הדבר אינו פשוט והוא מצריך, כאמור, עבודה עם איש מקצוע מיומן, מטפל זוגי, שמכיר את העבודה עם זוגות שחוו רומן מחוץ לזוגיות. אם ישנו הרצון, למרות הפגיעה והממדים האחרים שאותם מניתי, להמשיך בחיים משותפים, אפשר למצוא דרך שבה בני הזוג מצליחים למקם את האירועים האלה בחייהם מתוך בגרות ובשלות שמצליחה להכיל את הכאב שבגילוי הקשר המקביל. בני זוג שמצליחים לצאת למסע משותף כזה יחוו את הכאב של תחושת הבגידה במשותף תוך מעבר מעמדת האשם והמאשים לעמדה הזוגית שמאפשרת המשך חיים משותפים מתוך הערכה וכבוד ואפילו אהבה.
אני מציעה שתפנו בהקדם למטפל זוגי שיודע לעבוד עם אירועי חיים כאלה.
בהצלחה,

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

היי,
הייתי שמחה לשאול, כמה שאלות קצרות..
מדובר במשפחה הכוללת
אימא גרושה חסרת השכלה
שני בנים בשנות העשרים לחייהם שעזבו את הבית, סביב גיל ההתבגרות בגלל מעורבות היתר של האם
בת 13, השלישית בסדר הלידה שעומדת בפני נשירה מביה"ס ואולי נוטלת גרס, עדיין מתגוררת בבית
סבתא אלמנה ללא בן זוג המטפלת ומפרנסת את ילדיה, מתערבת ומבקרת את האם על דרכי החינוך את הילדים
הסבתא, האם והבת מתגוררות בבית הסבתא
גם כאשר האם הייתה נשואה לבן זוגה הם גרו אצלה מנימוקים כלכליים

מערכת היחסים בין הסבתא לאם היא ביקורתית ומזלזלת
מערכת היחסים בין הבת לאם בעלת קונפליקטים סביב אי השכלת האם
האחים מתנהגים בנתק עם האם


1. אפשר לומר שתת המערכות הן
מערכת הורית: האם
מערכת ילדית: הכוללת את הבת 13, האם שעדיין מסתייעת בסבתא, והאחים (למרות שעזבו את הבית?)
מערכת זוגית איננה קיימת?

2. האם מתקיימים יחסים קומפלימנטריים בין האם לסבתא?

3. מה משמעות סדר הלידה של בת ה13 (הקטנה במשפחה)

4. כיצד היית מתארת את התקשורת בין החברים- האם דרך התנהגות קיצונית מתקשרים? ומה עוד?

5. האם מתקיים משולש בין הבת 13 לסבתא שמייצר קואליציה ביניהן ומוביל את הבת להילחם באם?

תודה רבה...

תת מערכת הסבתא מעפילה על תת המערכת ההורית שמעפילה על תת המערכת הילדית

תודה לשואלת. עם זאת, אלה הן שאלות שמנסות להתבונן תיאורטית בדברים מתוך פרספקטיבה שמתיימרת להתייחס באופן מקצועי לדברים. הפורום אינו מיועד לדברים כגון אלה. הפורום נועד לסייע למשפחות, לזוגות וליחידים שמתמודדים עם אתגרי היום יום. מעבר לכך יש בדברים שעולים מהשאלה משום מונחים וכותרות שעשויים להיות רלוונטיים ועדיין כדי להתייחס אליהם נדרש מידע נוסף ורב.
בקיצור, אל לנו להתיימר להבין, להכליל ולקטלג מבנים ודינמיקות על פי משפטי כותרת.
בהצלחה,

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

שלום רב מה אני עושה נשוי 7 שנים גיליתי שאישתי מנהל רומן 3 שנים
מאז אני קפוא והיא לא יודעת עדיין שאני יודע ואני לא יודע איך לגשת לזה בכלל
לא מולה ולא מול עצמי
מה תוכלי להגיד לי שיכוון אותי למה לעשות ואיך להתמודד אם אפשר בכלל ומה העתיד אפשרי

שלום איציק, הבלבול והמבוכה במקרים כאלה של גילוי רומן מחוץ לזוגיות הוא טבעי וברור. תחושת הבגידה והעלבון שחש בן הזוג במקרה הזה עשויה גם להעיד, יחד עם תחושת השבר, על איכפתיות ועל מקומו המשמעותי של בן הזוג שמנהל את המערכת מחוץ לזוגיות בחיינו. כן עשויים הדברים לסמן את החשיבות שאנחנו מייחסים לזוגיות ולתא המשפחתי. מהמקום הזה נדרש סיוע של איש מקצוע כדי להתחיל ולבחון את האירוע בעיניים שמבטאות אפשרות לשיקום הזוגיות. אנשי מקצוע מיומנים יודעים להנחות בני זוג במצבי שבר אל מערכת שבנויה נכון יותר וטוב יותר. לא אחת אנחנו מוצאים שהמערכת מחוץ לזוגיות מסמנת "קלקולים" שהיו בזוגיות ושבני הזוג לא התפנו ולא עסקו בטיפול בהם. כמו כל שבר אפשר, בהנחיה נכונה, לראות במשבר סיכוי. כך או כך, כדי להתבונן במצב בעדשה "נקיה" יותר, אני ממליצה שתפנה לאיש מקצוע, מומחה ומטפל זוגי שיודע לעבוד עם מקרים כאלה. על כף המאזניים ישנן סוגיות יקרות ונכסים אישיים וזוגיים שאפשר לשמר ואפילו לשפר, אם מחליטים שרוצים לעשות כן.

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

יש לנו 3 ילדים
הילד האמצעי סובל מהפרעת קשב וריכוז והוא אנרגטי יותר.
באופן כללי היחסים בתוך הבית בין האחים הם בעייתיים. הם רבים אחד עם השני מקללים ומרביצים אחד לשני לפעמים מתוך משחק. ואין מרות בבית.
אנחנו נמצאים כרגע בהליך יעוץ משפחתי עם פסיכולוגית בעניין הזה
בכל מקרה, באחד הפעמים שישבנו ביחד הבן שלי בא אליי וסטר לי בנוכחות אורחים.(מבחינתו זה היה בבדיחה). באותו הרגע, אני ובעלי לא הגבנו כי לא היה לנו נעים מהסיטואציה. ואני כעסתי על בעלי שהוא לא הגיב כלפי הילד גם לאחר שהאורחים הלכו. דווקא האורח היה זה שאמר לבן שלי שאסור להרביץ...
היום הייתה פגישה עם היועצת בבית הספר ובעלי אמר " שהבן שלנו נוהג להרביץ לי... איך הוא בבית ספר מבחינת אלימות?" וכל העיניים היו נשואות אליי בתדהמה... והרגשתי מאוד לא בנוח מהסיטואציה. כלומר, מה לעזאזל חשבת לעצמך? יש דברים שלא אומרים אותם בפורום של אנשי מקצוע מסויימים. אם יש בעיה במשפחה תפתור אותה בתוך המשפחה עם פסיכולוג / יועץ אבל לא ככה. מה גם שכרגע כתוצאה מהמשפט הזה,הוא מסתמן כילד אלים בבית ספר.

שלום סמדר,
אינני מבינה בדיוק מה את שואלת ועם זאת אומר רק שברור שזוגיות, ובהמשכה ההורות, אמורים להיות מקום של תמיכה. הזוגיות הטובה אמורה לתת לנו את המעטפת התומכת, גם כשאנחנו טועים או מועדים ואני מבינה את התיסכול שלך בעניין. אני מניחה שהאירוע הזה אינו הסימן היחיד לכך שלזוגיות ולהורות שלכם יש מקומות שטוב לחזק ולשפר. אני מכירה את המצב שבו במיוחד כשיש קושי, למשל כמו זה שאת מתארת בהורות, בני הזוג לא תמיד מצליחים למצוא את הזמן ואת הפניות הרגשית לטפל בעצמם ובזוגיות. זו בהחלט טעות. הזוגיות היא הבסיס להורות והיא הבסיס למשפחה טובה. ממליצה בכל פה שתפנו למטפל זוגי או משפחתי מקצועי ובעל הכשרה מתאימה כדי שיעזור לכם להכניס רוגע ובמיוחד כוחות לזוגיות, להורות ולמשפחה כולה.
בהצלחה,

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

הורים טריים ויש לנן ילד בן שנה רצינו לדעת בכמה משפטיים איך אפשר לעזור לנו בחינוך למשך החיים
או האם אפשר לקבוע תור ולדבר וכו
רוצים ילדים טובים וממושמעים

שלום להורים הטריים,
יפה בעיניי מאוד שהורים שואלים עצמם שאלות באשר לחינוך המתאים למשפחה ולילדים שלהם. דרך החינוך של הילדים משתנה עם התבגרותו וגדילתו של הילד וצריך שהחינוך יהיה מתואם בין שני ההורים. סוגיות של חינוך, סמכות ומנהיגות הורית הולכות ונעשות מורכבות יותר ויותר ויש לתת עליהן הדעת. כמובן שאת מוזמנת להתקשר למכון 'שינוי' לבירור באשר לסדנאות שמתקיימות מעת לעת בדברים האלה ואף לקביעת פגישת יעוץ שתסייע לכם לענות, קודם כל באופן זוגי, לשאלות באשר לינוך הילד/ים. להתראות,

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

יש לי 3 בנים, הגדול בן 9 השני בן 7 והשלישי בן 5. הם כל הזמן רבים , צועקים ומרביצים אחד לשני וזה מוציא אותי מדעתי. אני ובעלי עובדים מאוד קשה וזה עוד יותר קשה להגיע הביתה לבאלגן של הילדים. ניסיתי להעניש אותם. ניסיתי לצ'פר אותם על התנהגות טובה וגם להסביר להם. אבל זה לא עוזר.

רציתי לשאול מה אפשר לעשות. מאוד הייתי רוצה שהם יהיו חברים טובים אבל זה לא הולך....

גלית יקרה -
אולי שלושת הילדים שלכם מגיבים לעובדה ששני הוריהם עובדים מאוד קשה ואין להם מספיק זמן או סבלנות ללמד אותם איך משתפים פעולה למרות הפרשי הגילאים, ע"י משחקים משותפים, זמן בנפרד לכל ילד והתייחסות לצרכים השונים של כל ילד ע"פ גילו. היכולת הקוגניטיבית (שכלית) והרגשית של ילד בן 5 שונה לחלוטין מזו של ילד בן 7 או 9. יחד עם זאת, ילדים בני 7 או 9 ייתקשו להבין את ההבדלים האלה ולפעול על פיהם. כנ"ל לגביי ההבדלים בין גיל 7 ל 9. להורים יש נטייה תכופה בהתנהגותם למזער את ההבדלים הללו או לדרוש הבנה מהילדים היותר גדולים שאיננה מתאימה ליכולתם. פעמים רבות זו ההתנהגות ההורית, שדווקא מתוך הניסיונות לפתרונות מגבירה את תחושת התחרות והתסכול אצל הילדים ועל כן גם את המריבות.
לפעמים הרצון ההורי שהילדים יהיו חברים טובים בהפרשי הגילאים האלה הוא הבעיה. הם רק צריכים ללמוד להסתדר יותר טוב, הם לא צריכים ולא יכולים להיות חברים. כאשר יגדלו הסיפור יהיה אחר אם תשכילו להפחית את המריבות עכשיו.
בנוסף לכך יש להבין מי נשאר עם הילדים בזמן שאתם בעבודה. לעתים אותה דמות מטפלת היא גם הדמות שמתוך חוסר ידע ו/או ניסיון או כוונות טובות אך מעשים שגויים תורמת או אף מגבירה את הקושי בתגובותיה.
אני מזמינה אותך ואת בעלך לשיחת התייעצות חד-פעמית במרכז להורות של "מכון שינוי" שם מומחית תקבל את כל התמונה ותוכל לייעץ לכם טוב יותר.

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

שלום גלית,
בהרבה מקרים אנחנו פוגשים מצבים בהם, באופן שאינו ברור להורים, מתקיים מתח ויש מריבות בין האחים אף שלכאורה אין להם סיבה להתנהג כך. האמת היא שיש לטפל בדברים לא רק בגלל הקושי שהדבר גורם לילדים עצמם ולכל האווירה המתוחה בבית, אלא גם משום שהדברים עלולים להיות דפוס התנהגות של הילדים שילווה אותם גם בבגרותם. היחסים של האחים הם יחסים משמעותיים יותר מאשר רבים נותנים לכך את המשקל הראוי. אלה הם היחסים הראשונים בהם מתנסים ילדים באינטראקציות בין אישיות ובמצבים שבהם עליהם להתייחס לצרכיםשל האחר. זוהי גם הזירה הראשונית בה הם לומדים על עצמם בתוך יחסים עם אחרים הקרובים להם בגילם. בקיצור, אלה הם יחסים משמעותיים שעשויים להיות דגם לחברות ולקרבה וחשוב להסדיר ולוודא שהם טובים, חמים וקרובים.
בהרבה מקרים ישאל עצמו איש המקצוע מדוע על הילדים לריב בבית הזה, על מה בעצם הם מרגישים, גם ללא ידיעה ברורה, שיש לריב במערכת המשפחתית הזו. התשובה לא פשוטה ולא נראית לעין באופן גלוי למי שאינו מיומן בכך. איש מקצוע יוכל, במקרים רבים, להסב את תשומת לב ההורים לדברים שההורים עלולים לא להיות ערים להם. הגם שהמחוייבות של ההורים והרצון והנתינה הם גבוהים, ישנם, לעיתים קרובות, ממדים קלים ועדינים שיש לתת להם מענה ברור כדי להרגיע את המצב.
סיכומו של עניין הוא שיש להתייעץ ולהגיע לאיש מקצוע שיראה את המשפחה כולה בהתנהלות בין כולם כדי לשיוכל להדריך אתכם איך לתקן את המצב ואיך להגיע לרגיעה בבית וילחסים קרובים וטובים.

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

לילד שלי יש התקפי זעם.
אני לא יכולה לשים את באמצע מתי זה קורה לו בדיוק ומה גורם לו לזה.
איך מתמודדים עם התקפי זעם של ילדים?

שלום סוניה,
אנא ראי התשובה שכתבתי לשושי ששאלה על התקפי זעם של ילד בן 10

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

בן 24 זה גם אפשרי להתייעץ?

בכל גיל אפשר ונכון להתייעץ אם מרגישים שאין מענה מתאים לסוגייה שמטרידה

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

הבן שלי בן 10 ילד טוב בדרך כלל וחרוץ קל נורא להתאהב בו יודע מה הגבולות ומדבר ומשתף, יש לי בעיה מידי פעם(שבוע שבועיים) התקפי זעם בבית ובבית ספר זה בכי, צעקות קללות על כל דבר וקשה ממש להתקרב אליו צועק על ילדים מרביץ, קשה נורא להתקרב ולנסות אפילו לחבק,
וגם בנושאים שהוא מעריץ כמו כדורגל, הוא יכול כל היום לדבר על כדורגל לראות כל היום תוצאות, לראות ערוצי ספורט , במחשב וגם לשחק (אני גרושה ) והילד יותר כייף לו להיות אצל אבא שלו כי האבא משתף פעולה וכל היום מדבר איתו על כדורגל גם אני מסכימה אבל נותנת גבולות ומפסיקה ומגבילה ונותנת אך לא יותר מידי.
יש לי שני שאלות1. מה עושים שהילד מקבל התקפ זעם האם צריך להעניש ? איך פועלים?
ולהגבי האובססיה מה לעשות לתת גבולות לתת לו כן לראות יותר מידי משחקים לתת גבולות
אני חסרת אונים וממש לא יודעת איך לפעול
אשמח להצעתכם

לא אחת אנחנו נדרשים להתייחס לסוגיות שמעלים הורים כשהילד מתפרץ "ומדבר" במעשים. אני מעדיפה לדבר על כללים ולא על גבולות. בית ומשפחה צריכים להיות בעלי כללים ברורים של מה אפשר ומותר לעשות בבית ומה לא. הכללים של איך מתנהגים במשפחה מונהגים באופן ברור על ידי ההורים. המפתח אינו בהגבלות ובעונשים אלא באפשרות לדבר עם הילד ולאפשר לו לדבר ולהביע את מה שהוא חש, את מה שהוא חש, גם אם לא במודע לגמרי, שלא ניתן לדבר איתו עם ההורים ועם שאר חברי המשפחה. ההתנהגויות האלה, בהרבה מקרים, מקורן בתחושה של חוסר אפשרות להביע רגשות ומחשבות ושאין מי שמקשיב באופן מלא למה שהילד רוצה וצריך להביע.
הרבה פעמים, בשלב הזה של ההתפרצויות, צריך להיעזר תחילה באיש מקצוע כדי לעמוד על הדקויות של ההקשבה ושל הצרכים של בני המשפחה כדי לתת להם מענה נכון ומתאים ומשם המשפחה לומדת להתנהל בצורה מותאמת רגשית בהמשך. ממליצה לפנות לגורם מקצועי שיידע להנכיח את מה שהילד זקוק לו בתקשורת הבין אישית במשפחה וללמד את כולכם להתנהל ממקום מדוייק יותר ולא בעיקר מתוך הגבלות שרק מגבירות את התסכול והתגובות של הילד.
אגב, לא הייתי ממהרת לכנות דברים בתגיות כמו "אובססיות" והייתי ממליצה לכם להיעזר בצד שלישי, אפילו בגורמים של בית הספר שעשויים לעיתים להיות כאן מתאימים, כדי להדק את התאום ההורי בין האב לאם.

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

שלום לאחרונה
גיליתי שאישתי מנהלת רומן בעבודה כולל הודעות וכו . כשגילתי היא לקח אחריות סיפרה לי את האמת שבגלל הילדים ומתחים בבית השעמום בעבודה גרמו לה אבל היא עדין אוהבת אותי מאוד מאוד
יש לציין שהבחור יזם והיא נגרר אחריו ככה היא טוענת
היא מציינת שיש לה הקלה שגיליתי ושהיא תעשה הכל לשיקום היחסים.
אני מרגיש פגוע וחסר ביטחון בה

הפגיעה מובנת מאליה ותחושת הבטחון שעתה איננה גם היא חלק מובן מגילוי של יחסים שמנהלים בן/בת זוג מחוץ לזוגיות. עם זאת נראה שהיחסים ביניכם מספיק כנים כדי להחזיק שיחה על הדברים שיכולה להיות התחלה של רקימת זוגיות שמצליחה לתת מענה לצרכים של שניכם. אתה גם אומר שאישתך רוצה רוצה להתגייס לשיקום היחסים.
יש לתת מקום ולהקשיב לדברים שהיא אומרת כשהיא מתארת חיים שיש בהם מידה גדולה של שיעמון ומטלות שיגרתיות שלא משאירים מקום להזנה ולהתפתחות אישית. אחד המפתחות המרכזיים בזוגיות הוא האפשרות להתפתח מתוך תשוקה ועניין שניזונים מהקשר הזוגי. מציעה באופן חד משמעי שתפנו לטיפול זוגי כדי למצוא את נקודות העניין וההדדיים שבו האחד מאפשר לשניה והפוך לגדול ולהתפתח לתוך המערכת הזוגית.

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

שלום רב

מזה זמן רקוב אני חשה שאין לי טיפת סבלנות או כח לילדים שלי (5,8).
תחושת מיאוס, וייאוש וחוסר רצון להיות איתם.
גם לאחר סדנה הורית, לא מרגישה בכלל שבא לי לנסות ליישם מה שהמליצו. פשוט מחכה שיעבור היום.

אני רוצה לפנות לייעוץ אישי, שיוציא אותי מהמצב הנוכחי, אך לא יודעת לאיזה גורם לפנות.
האם פסיכולוג? האם יועץ משפחתי?
אשמח להכוונה

תודה

במקרה הזה אני ממליצה שלא לפנות ליועץ למשפחתי. פסיכולוג שהתמחה בטיפול משפחתי או פסיכותרפיסט מוסמך שהתמחה

בטיפול זוגי ומשפחתי עשויים לעזור. מהמעט שאת מתארת נראה שאת בתחושה של חוסר אנרגיות ושיש מקום להתבונן בדברים

גם ברמה האישית וגם ברמה הזוגית.
לסיכום, ברור שהסתייעות באיש מקצוע עשויה לסייע לשינוי המצב האישי, הזוגי והמשפחתי.

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

נשואים 40 שנה , 4 ילדים, לא מקיימים יחסי מין 20 שנה, אישתי קלטה עכשיו כי אני נמשך לגברים למרות שכבר "תפסה" אותי מבקר באתרי גייז לפני שנים. היא במשבר ובדיכאון , אני אוהב אותה וקשה לי לראות אותה סובלת. שנינו בוכים .... מה עושים?

שלום רמי,
שניכם מצויים במצוקה ונראה שלשניכם אכפת מהשני ואתם אוהבים וקשורים זה לזה. מהמקום הזה אפשר שעם הקושי של הגילוי של המשיכה המינית שלך לגברים תמשיכו בדרך חברית שמבינה את המורכבות של החיים ומכבדת את הרגשות של שניכם. גם זו של אישתך שמרגישה עתה שנשאת סוד שלא הייתה שותפה לו עד עתה וגם המחשבות והספקות שבה באשר לעתיד. גם זו שלך שמצד אחד עשויה להיות בעלת מאפיינים של הקלה כשהסוד נחשף ויחד עם זאת רגשות האשמה שמתלווים, לא אחת, לגילויים כאלה בזוגיות. כן קיים הקושי המובנה שהוא התוצאה של העמדות בחלקים של החברה שלנו כלפי הומואים. לעיתים קיים גם הקושי של שאר בני המשפחה והספק באשר ליכולת שלהם להכיל את העובדה שאבא שלהם היה צריך להסתיר במשך שנים רבות את המשיכה כלפי גברים. כל אלה, לצד האיכפתיות והדאגה ההדדית שלכם מצביעים באופן ברור על הצורך בטיפול זוגי/משפחתי מקצועי וטוב שיסייע למשפחה ולזוגיות להכיל את המידע ולאפשר חיים שהם ללא אשמה, ללא טינה, מתוך כבוד לצרכים של כל אחד מבני הזוג.
בהרבה הערכה,

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

לצערי מרוב הגירושים שאני שומעת
כל היום קשה לי
לחשוב על חתונה
אני בת 24
האם זה נכון לחשוב ככה
אני כמעט ולא שומעת על אנשים שמתחילים לשמור על זוגיות בשנים האחרונות מה הסוד לשמירת על זוגיות

אכן אנחנו רואים בעשורים האחרונים יותר זוגות שמתגרשים ועדיין רוב הזוגות לא מתגרשים ורובם מקימים משפחות וחיים חיים עם משמעות, קירבה, איכפתיות ואפילו אהבה. אין סוד אחד ששמסביר ומפענח את הקשר הזוגי שכן אנשים מגיעים לזוגיות מתוך תרבויות, תפיסות, עמדות ובעיקר צרכים שונים. כל אחד מגיע לקשר הזוגי עם הצרכים שלו, והאתגר הוא באופן שבו ניתן מתן המענה לצרכים ההדדיים. בשביל שזה יקרה בצורה טובה צריך כל אחד להכיר בצרכים שלו, מה חשוב לו, מה יוצר בו תחושת אמון, ביטחון ומשמעות. בעיקר מתוך המקום הזה נכון לבחור את בן/בת הזוג ובמעלה הדרך להיות ערים לשינויים בצרכים שלנו ושל בן הזוג שהם תוצאת השלבים השונים שבהם אנחנו נמצאים בחיים. עבודה נכונה, עצמית או באמצעות גורם מקצועי חיצוני, עשויים לסייע בשמירה על זוגיות טובה.
בהצלחה!

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

שלום נוגה
יש לנו ילד בן 16
והוא פשוט עושה הפוך ממה שאנחנו אומרים לו
ונהופכו אנחנו מתנהגים אליו יפה וקונים ומביאים לו הכל
אולי בגלל זה הוא מתנהג ככה אולי פשוט צריך לעשות לו גבולות הבעיה שאנחנו חוששים שהוא לא יעשה דברים יותר גרועים מה דעתך בנושא

שלום להורים,
התנהלות כזו עלולה במקרים לא מעטים להכניס את כל הבית ואת כל בני המשפחה לחוסר שקט ולתחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון. נערים וילדים זקוקים כמובן לתחושת של סמכות שמוקרנת מההורים ועם זאת, ברוב הפעמים מהסוג שאת מתארת לא מדובר דווקא בסוגייה של גבולות אלא של מענים אחרים ביחסים הבינאישיים. הדברים מביאים לעיתים לקושי זוגי והורי שמשפיע שוב על כולם. אני מניחה שהדברים שאת מציינת מצויים ביחסים שלכם עם הבן כבר זמן והם אינם חדשים. ייתכן , עם זאת, שהסימנים והתופעות חמורים יותר ככל שהילד מתבגר והוא מצוי בשלבים של התפתחות והתבגרות. הדברים האלה מסמנים, על פי רוב, קושי משני הצדדים ובעיקר, במקרה כמו זה שאת מתארת, מצד הבן. אינני יודעת מה הוא סדר הלידה ואם יש עוד אחים ומה הם היחסים בין ההורים, בקיצור אינני מכירה את המערך המשפחתי שלכם. הדברים האלה הם בעלי השפעה על ההתנהגות של כל בני המשפחה ועל ההרגשה שלהם. חשוב לדעת ולהבין מה חושב הילד ומה הוא מרגיש ומה מביא אותו למה שאנחנו מכנים acting out שבו הילדים (גם מבוגרים לעיתים), מבטאים במעשים את מה שהם חשים שלא ניתן לומר במילים. בקיצור, טוב שאתם מבינים שהפתרון למצב המתסכל והמכעיס שלא מאפשר, פעמים רבות, תחושה טובה של בית, אינו בשליטתכם ושיש לפנות לגורם חיצוני שייסייע לכם לשנות משהו בהתנהלות, כך שתוכלו לשוב לתחושת המשפחה והביטחון שכל בני המשפחה זקוקים לה. חשוב שתיפנו לטיפול משפחתי כדי לעמוד נכון על הדברים, על הסיבות והגורמים ועל הדרכים לךשינוי המצב ככל שאפר מהר.
בהצלחה,

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

ממש תודה לך על התשובה הארוכה והמחזקת הזאת
בכללי הוא לא רוצה לללכת ליועץ
מנסים לדבר איתו
ונכון זאת בעיה של שנים

שלום ד"ר נגה
אנחנו זוג נשוי 24 שנים, 3 ילדים בוגרים מעל 18. בן זוגי במהלך 20 שנה גילה לי אהבה אפילו יתרה ממש הערצה. התחתנו כשאני אוהבת אותו אבל הוא פי שתיים אוהב. התחתנתי עם החבר הכי טוב שלי, הגב, המשענת, איתו אפשר לדבר על הכל, לסמוך עליו בעיניים עצומות, זה שמתקשר להתעניין בשלומי מספר פעמים ביום שמגלה לי אהבה בכל רגע בכל צעד. ברגעי משבר לא נותן לי להישבר יותר מחצי שעה ומעמיד אותי על הרגליים מרגיע ותומך.
במהלך נישואינו עברנו קשיים כלכליים חמורים במהלך 10 שנים, אבל עם זוגיות כזאת שום דבר לא יכל לשבור אותנו, הצעתי למכור הכל ולהתחיל מחדש, בשמחה, לא אכפת לי לעבור מוילה לחדר וחצי. עשיתי את החדר וחצי האלו ממלכה עבורנו ועבור 3 הילדים שלא חשו במשבר. הייתי הכח המוביל כדי שבעלי לא יתייאש ובתוך 10 שנים לא קלות אבל עם זוגיות יציבה ומוסר עבודה של בעלי ושלי (מידי פעם משברים קטנים וחולפים) הצלחנו לחזור ליציבות כלכלית ואף לבנות בית חדש.
כיום במשך 4 שנים בערך, כשאנחנו על הגל הטוב ביותר, משפחה לתפארת, בית יפייפה, ללא שום חוב, להיפך התחלנו לחסוך. שנינו עובדים ומושא גאוותם של האוהבים אותנו..
אבל הגבר שלי השתנה, התהפך.
הוא כרגיל בגלל העבודה חוזר כל יום בערך 8-9 בלילה הביתה (אני חוזרת ב5) לא מתקשר כל היום לשאול מה נשמע (רק אם יש משהו דחוף).. ההתעניינות פחתה.
בכל משבר מריבה קטנה בגלל שטות קטנה. הוא שותק, ננעל, אני לא יודעת איך לגשת אליו וגם לא מכירה את זה. תמיד הוא היה היוזם , בשעת כעס לא היה מרפה עד שלא הייתי עולה לישון רגועה. השתיקות ביננו יכולות להימשך שבועיים שלושה. במיטה הוא מסתובב לצד השני כאילו שאני לא שם. הפגיעה עצומה. אני מרגישה כאילו הכו אותי בכל הגוף והנשמה. לא מצליחה לתפקד. כך עד שלילה אחד הוא מתפייס איתי במיטה ואני נשארת עם המועקה. דיברתי איתו המון על כך, כמה זה מכאיב לי, אני מעדיפה ריב גדול צעקות (שאין לנו ממש) על פני שתיקות כאלה. התחננתי שזה לא יחזור על עצמו. והוא הראה רושם שהוא מבין אבל זה תמיד חוזר על עצמו.
בפעם האחרונה הוא בכלל יצא מהחדר וישן במשך שבועות שלמים בחדר הפנוי בבית. הוא סוגר את הדלת וישן שם. מדבר איתי כאילו הכל בסדר רק על מה שצריך וזהו. אני מרגישה מאד בודדה הוא בטח יודע זאת כי בעבר הסברתי לו השלכות של השתיקות עלי.
בפעם האחרונה ששאלתי אותו למה הוא הסלים את השתיקות ועכשיו הוא ישן בחדר אחר ולמה הוא עושה את זה הוא ענה לי במשפטים:
"לא שונא אותך ולא כלום.
פשוט נמאס לי, אין לי סבלנות אליך יותר, נגמר לי, לא בא לי יותר,
אני רוצה שתעזבי אותי, שתעזבי אותי בשקט שלי.
זה לא את , זה אני . תביני אותי וזהו.
יש לי לחץ בראש לא בא לי על כלום , לא יכול לשמוע אותך.
אני מעדיף ככה יותר טוב לי.
איבדתי לגמרי את הסבלנות שלי אליך.
שכל אחד יהיה בחדר שלו בלי ברוגז בלי כלום, כל אחד שיחיה את החיים שלו ותעזבי אותי בשקט.
אין לי בעייה לעזוב את הבית או שאת תעזבי , מה שבא לך אני מוכן הכל.
אם לא מתאים לך כך עדיף שניפרד, אני רוצה להיפרד".
(כשאמרתי לו שכולם אומרים שאנחנו אחלה זוג שיש לנו זוגיות יפה) אני לא חושב שיש לנו זוגיות יפה.
אני לא מרגיש אליך כלום לא שונא ולא אוהב, בתור בנאדם אכפת לי ממך.
אני מעדיף להיות לבד וזהו פה או מחוץ לבית.
מעדיף שניפרד"
אבל באותו לילה אחרי שאמר לי כל זאת, הייתי המומה. ניסתי פעם אחת להיות היוזמת , לעשות צעד הקשתי בדלת הסגורה הזאת, הוא שאל מה, אמרתי לו שקשה לי כך. עם כל מה ששמעתי. עם זה שהוא סוגר עליו את הדלת מפני. הוא חיבק אותי ואיכשהו הוביל אותי לחדר השינה המשותף. שם הוא ליטף המון ביקש שארגע ואשן, הראה אהבה (לא ממש במילים). לא הצלחתי לשכב עמו כי המילים הדהדו לי בראש וזה היה כאילו שפכו עלי דלי של מי קרח.
אני מבולבלת. מצד אחד אוהבת אותו ומעוניינת בגבר שאהב אותי במילים, חיזר אחרי, לא התעלם , הראה זאת. שהיה לו סבלנות אלי, זה מה שמשך אותי כל כך אליו.
מצד שני אין לי את זה, אני חוששת לדבר, שוקלת מילים, שלא יכנס שוב לשתיקות. כשהוא עוזב את החדר גם אי אפשר להתפייס. זה משהו הזוי. מה עושים? אני מרגישה כל כך בודדה, עצובה , חסרת ביטחון בגבר שלי, רוצה אותו אבל נזכרת שלמעשה הוא לא אכפת לו אם כן או לא . . אני אודה לאיזו עצה.
אני חייבת לציין שאני טיפוס חם , אוהב, אמא נפלאה לשלושה ילדים מהממים, ערכיים, קרביים בצבא, נראית טוב, מקבלת המון מחמאות מהסביבה (וגם בעלי) ביישנית מעט לא מפלרטטת, נאמנה לבית, לא יוצאת הרבה עם חברות, תמיד מעדיפה את הבעל, עובדת במשרה מלאה, לא בזבזנית, הבית קודם לכל, מטפלת בכל דבר בבית, אשת חיל כן. כן. מידי פעם מתעצבנת כשיש על מה ומרימה את הכל בעצבים ממש כמו כל אדם נורמלי, נרגעת בשתי מילים. ממש כמו כל אדם רגיל. אין לנו מריבות וצעקות מיוחדות בבית. אבל השתיקות - לא מאחלת לאוייבים שלי . ממש בא לי למות.

התיאור שאת מעלה מביע את העצב, הקושי ואת התסכול בשל היחסים הזוגיים שלכם וטוב את עושה כשאת מבינה שבמקרה שלכם נכון במיוחד לפנות לגורם חיצוני על מנת להבין את התהליכים והשינויים במשפחה ובזוגיות שלכם. מהדברים עולה שהמשפחה חוותה מה שאנחנו קוראים "מעברים" משמעותיים שבאופן נורמלי השפיעו ושינו את מערכת היחסים הזוגית. מעגלי החיים והאירועים, במיוחד היותר דרמטיים, משפיעים ומשנים את הדינמיקה הזוגית. לעתים זוגות זקוקים לסיוע חיצוני ומקצועי כדי לצלוח את המעברים האלה בצורה טובה. עתה נראה שהמענים שכל אחד מבני הזוג זקוק לו, הצרכים הרגשיים של כל אחד מכם, השתנו מעט ויש להבין את הצרכים החדשים של שניכם ולראות עד כמה תוכלו, באמצעות סיוע מקצועי, להתחבר שוב מהמקומות המתאימים לשלב בו אתם נמצאים היום. אנחנו, במכון 'שינוי' פוגשים לא אחת משברים זוגיים על רקע שינויים בתנאים ובנסיבות. הם נפוצים ועם זאת לא מעט זוגות מצליחים, גם אחרי התרחקות, לחזור ולגלות את הנתיבים אל ליבם של בני או בנות הזוג.
בהצלחה,

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]

מה עושים כאשר ילד שואל אותך - אמא מאיפה ילדים באים?
ולמה בכלל השאלה הזאת מגיעה להם לראש?
אני מנסה לחשוב מה לענות לו כי בסך הכל הוא ילד והוא רק בגיל 10 במוקדם או במאוחר יותר הוא יגדל ויבין לבד איך החיים מתנהלים ואני לא יודעת איך הכי נכון להתנהג עם הילד במקרים האלו.
ואם זה ילדה זה משנה בכלל לגבי מהות השאלה?
מה את חושבת איך צריך לדבר עם ילדים על העניין הזה האם באופן פתוח או בצורה חכמה ופחות פתוחה?
והאם זה נכון שילדים שגדלו על בסיס שלא ידעו כלום - אז יהיה להם יותר נטייה להיות הומואים כשהם גדלים?
אני מפוקפקת לגמרי בכל השאלות ולא יודעת איזה תשובות להגיד לילדים...

השאלה הקיומית והמרכזית בחיינו עולה בראשם של ילדים אינטילגנטים וסקרנים. שאלות כאלה, בגיל הזה, טוב שתהיינה מופנות אל ההורים גם אם הם מוצאים עצמם נבוכים ומבולבלים. עבור ילדים, ההורים היא הכתובת הטובה והבטוחה ביותר לתשובה לשאלות שקשורות ליחסים בין אישיים ולמיניות. המבוכה היא של ההורים וככל שישכילו להתייחס לענין בטבעיות ובפחות חרדה, יצליחו להעביר לילדים את התפיסה וההבנה שיחסי מין בין אנשים מבוגרים הם מקור לטוב וביטוי לקירבה ולאהבה. החרדה והחשש, והאמירה המתחמקת מטשטשים את הטהור והיפה שיש באינטימיות ובקירבה הגופנית הבריאה. כל אלה צריכים להיות בשפה ובפרטים שתואמים את גיל הילד.
ילדים נחשפים בעידן התקשורת הפתוחה והזמינה, שלא לומר פרוצה, לתכנים מסוגים רבים כולל אלה שעוסקים בנושא המיני. היום ילדים מתפתחים ויודעים בנושא מוקדם יותר ממה שהכרנו בעבר וטוב ונכון שההורים יספקו את המידע המותאם לילדים כששאלות כאלה עולות.
התשובה צריכה להיות על פי גיל הילד ועל פי ההבנה של ההורה של מה בעצם הוא שואל, מה בעצם הוא רוצה לדעת ובסך הכל היא תבטא את העובדה שאנשים מבוגרים אוהבים אחד את השני גם באופן גופני ושהגבר המבוגר מייצר בשק האשכים זרעים שאותם הוא מעביר במגע פיזי באמצעות אבר המין לאבר המין של האישה. הזרעונים האלה, עם הביצית המופרית, מתפתחים להיות עובר ותינוק שנולד אחרי 9 חודשים. ישנה סיפרות רבה שמאפשרת להורים להכיר טקסטים ותמונות מותאמות לגילאים השונים שמקלים את ההסברים. כדאי לראות כמה מקורות כאלה לפני השיחה כדי לעמוד על הניסוחים של השאלות והתשובות המתאימים.
אין כל קשר בין נטייה מינית ובין ידע ודיבור על יחסי מין ועל קרבה ואינטימיות. עניין התפתחות הנטייה המינית מצוי במישורים אחרים לגמרי ואינו מושפע, כאמור, מדיבור או ידע.
לסיכום, טוב שתגיעי לשיחה על הדברים כשאת חשה פחות מבוכה ופחות חרדה ואחרי שיש בראשך, לאחר עיון במספר מקורות, תמונה של המסרים שאת רוצה להעביר לילד.

בברכה,
ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו, פסיכולוגית בכירה ומדריכה מוסמכת בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, מייסדת ומנהלת "מכון שינוי".
טלפון: 09-9551973
מייל: [email protected]
או: [email protected]