X
פתח תפריט ניווט ראשי
מצאו אותנו בפייסבוק:
מדור בריאות כללית
מיקומן של הכליות הוא בשיפולי הגב, רוצה לומר: בתחתית הגב משני עבריו של עמוד השדרה. בדרך כלל נפחה הממוצע של כליה אינו עולה על זה של אגרוף קפוץ. תפקידי הכליות המרכזיים הם הפרדת חומרים מזיקים מן הדם וסילוקם מן הגוף, הפקת הורמונים החיוניים לוויסות לחץ הדם ולהפקת תאי דם אדומים (הידועים גם בכינוים כדוריות אדומות), וכן ויסות ריכוזם, כמויותיהם ותמהיליהם של נוזלים ומלחים בגוף.
פעילות כליות לקויה יכולה להביא במהירות למותו של האדם הסובל מתופעה פתולוגית זו. אצל בני אדם שאצלם הכליות הפסיקו לפעול מן ההכרח לערוך טיפול דיאליזה או לבצע הליך כירורגי של השתלת כליה.
טיפול דיאליזה יכול להפריד את הפסולת והחומרים המזיקים מן הדם ולסלקם מתוך הגוף. עם זאת, הטיפול האמור אינו מספק מענה על הצורך במילוי מקומה של הכליה ככל שאמורים הדברים בפעילות דוגמת הפקתם של ההורמונים ההכרחיים לאיזונו של לחץ הדם בגוף, להפקת תאי דם אדומים ולוויסות ריכוזי הנוזלים והמלחים בגוף. לפיכך, אדם המקבל טיפול דיאליזה צריך לקחת תחליפי הורמונים, ולהקפיד לשמור על הנחיות דיאטטיות מגבילות וקפדניות שעניינן שתיית מים במינון זה או אחר וסוגי המאכלים שהוא רשאי לצרוך. זאת ועוד, הצורך לקבל את טיפולי הדיאליזה באופן סדיר עלול להביא לשיבושים קשים בתפקוד ובסדר היום הרגילים, שכן מן ההכרח לקבל שלושה טיפולים שבועיים שלכל אורכם צריך להיצמד לצינורות של מכשיר הדיאליזה ולשהות לידו בערך 160 דקות (לא פחות מארבע שעות). לעומת זאת, בהליך הכירורגי של השתלת כליה מקבל המטופל כליה אמיתית במקום הכליה שחדלה לתפקד. לפיכך, במהלך הדברים הרגיל והתקין שבו ההשתלה עולה יפה אין עוד כל הכרח להיצמד למכשיר הדיאליזה ולקבל טיפול דיאליזה כאמור.
ההיערכות לקראת ההליך הכירורגי של השתלת כליה מצריכה בדיקת רופא יסודית וגלובלית, סקירה כוללת בדבר ממצאיהן של בדיקות מעבדה רבות ומקיפות, בדיקות מעמיקות של פעילות הלב לצורך הערכת תפקודו, דימות רפואי של מגוון מערכות בגוף ואף הערכה פסיכו-סוציאלית לגבי מקבל הכליה. הבדיקות האלה נועדו לבחון אם מקבל הכליה המיועד אכן יהיה בסיטואציה הקלינית האופטימלית במצבו בבואו לעבור את ההליך הכירורגי של השתלת כליה. זאת, כדי לצמצם באופן מרבי את החששות לסיבוכים בניתוח האמור ואף בשלבים מאוחרים יותר. בסיומן של הבדיקות יאשר מקבל הכליה המיועד בחתימתו את הטופס המתאים, ויכתוב שם את זהותו של בית החולים שבו חפץ הוא שייערך ההליך הכירורגי לצורך השתלת הכליה.
הטופס החתום וממצאי הבדיקות יישלחו אל מחלקת ההשתלות הרלוונטית, וכעבור פרק זמן לא ארוך תבוא אל מושתל הכליה המיועד הזמנה לבדיקות במחלקת ההשתלות. רופאי המחלקה המומחים יבדקו את המועמד להשתלת כליה כדי להעריך אם אכן כשיר הוא לעבור הליך כירורגי של השתלת כליה, והטופס בחתימתו של מושתל הכליה המיועד יישלח לצורך רישום אל המרכז הלאומי להשתלות. יש שהרופאים המומחים מוצאים לנכון לתת למועמד הפניה לשם עריכת עוד בדיקות והליכי בירור בעניין הלב וכלי הדם (בין היתר) קודם שיבוצע הרישום לפני עריכתה של ההשתלה.
כל מושתל כליה מיועד ששמו נכלל ברשימת המועמדים הארצית לעניין ההליך הכירורגי של השתלת כליה צריך לעבור בכל 12 שבועות (בערך בכל שלושה חודשים) בדיקת דם ביחידת הדיאליזה. דגימת הדם האמורה מועברת לבדיקות יסודיות ומקיפות במעבדה לסיווג רקמות, וזאת במטרה לברר אם אכן ישנם נוגדנים בדמו של הנבדק.
שני המקורות לכליות המיועדות להשתלה הם תורם מת ותורם חי. תורם מת הוא תורם שמת מוות מוחי, אך טרם פסקה זרימת הדם אל הכליות והן יכולות לתפקד באופן נורמלי ובריא. לעיתים עדיין אפשר במקרים מסוימים לקצור כליה בעיתוי שהינו קרוב מספיק לרגע שבו חדלו פעימות הלב. כליה כזו מקבלים – בזמן סמוך ככל האפשר לפטירתו של התורם – אך ורק חולי כליות שאצלם אין כל פעילות של הכליות הטבעיות והם מקבלים טיפולי דיאליזה משום שכליותיהם חדלו לתפקד. תורם חי בדרך כלל הינו קרוב משפחה או ידיד שהבהירו כי יש את נפשם לתרום כליה. היות שמדובר בתורם חי, אפשר להחליט מראש מה יהיה עיתוי ההליך הכירורגי להשתלת הכליה. השתלת כליה מתורם חי אפשר להעניק לא רק לחולי כליה שאין אצלם שום פעילות של כליה כלשהי, אלא אפשר להשתיל כליה כזו גם אצל חולי כליה אשר אצלם הכליות טרם חדלו מפעילותן, אלא הן יכולות לפעול במידה זו או אחרת, וטרם נוצר אצלם ההכרח לקבל טיפולי דיאליזה.
אפשר להעניק השתלת כליה מתורם חי אפילו אם סוג הדם של התורם אינו תואם את זה של הנתרם. אך כדי להגן על מי שיכול לקבל רק סוג דם הזהה לשלו השתלת כליה מתורם שמת תיערך רק אם סוג הדם של התורם תואם את זה של הנתרם.
עקב הביקוש הרב להשתלת כליות השקיעו רבות במחקרים כך שאפשר כיום לקבל תרומות כליה מתורם חי גם כאשר דמו של התורם הינו שונה מזה של המושתל. יתרה מזו, כיום אפשר לקבל תרומת כליה מתורם חי אפילו כאשר בדמו של הנתרם יש נוגדנים לרקמות התורם, שכן הודות למכשור מודרני ותרופות חדשניות אפשר להעניק טיפול היכול להוציא את הנוגדנים מכלל פעולה. אפשר גם להפעיל תוכנית הצלבה (חילופי זוגות) בקרב תורמים ונתרמים.
המרכז הלאומי להשתלות בפיקוח משרד הבריאות הוא שאמון על הליך קביעתם של המושתלים, ובכלל זה פיקוח ובקרה על ההליך. כל אימת שבאה תרומת כליה, נערכת בדיקת נוגדנים של הממתינים להשתלה שהינם בקבוצת הגיל של התורם ויש להם סוג דם זהה לזה של התורם. מבין הממתינים להשתלה שנמצא כי אין להם נוגדנים לרקמות התורם יתקיים הליך בחירה ממוחשב לפי שיעור הנוגדנים, התאמת סיווג הרקמות, גיל המועמד בעת הכללתו ברשימת ההמתנה ומשך ההמתנה. יש לציין כי מבין אלו שיקבלו ניקוד משוקלל דומה יועדפו בעלי כרטיס אדי של תרומת איברים.
הרופא הנפרולוג המטפל הוא שמבשר לחולה על אפשרות ההשתלה בתיאום עם הכירורג המומחה שיערוך את הניתוח ועם מתאמת ההשתלות. אם ימצא הנפרולוג המטפל כי נחוצה דיאליזה קודם שיערכו את ההליך הכירורגי של ההשתלה, על פי רוב תבוצע הדיאליזה ביחידת הדיאליזה הקבועה שבה מטופל החולה.
חולה כליות המקבל את ההודעה על ההשתלה חייב להיות מאז ואילך בצום מוחלט. אם הוא עובר טיפולי דיאליזה פריטוניאלית (דיאליזה צפקית, שבה סינון הדם מתבצע בתוך גופו של החולה), עליו להגיע אל מחלקת ההשתלות, ועימו שקיות הדיאליזה. זאת, למקרה שיקבל טיפול דיאליזה קודם שתבוצע ההשתלה. רצוי להגיע עם מלווה ולהצטייד בכל המסמכים הרלוונטיים, ובפרט סיכום מחלה וממצאי בדיקות הדם האחרונות כדי לזרז את ההכנות להשתלה. יש להיערך גם לאפשרות שהניתוח יבוצע בזמנים בלתי שגרתיים. לאחר בדיקת אחות, קבלת הסברים ממנה על ההליכים הצפויים לו ובדיקת רופא במחלקת ההשתלות יעבור המטופל בדיקות דם, אק"ג, תצלום חזה ועוד. אין להסס לבקש מהצוות הרפואי כל הבהרה.
ההליך הכירורגי לצורך השתלת הכליה נערך בהרדמה כללית המצריכה הנשמה, והוא נמשך בערך שלוש שעות. המנתח אינו נוגע בכליות המקוריות שיצאו מכלל פעולה, אלא בבואו להשתיל את הכליה בשיפולי הכרס מצד ימין או מצד שמאל הוא מחבר את כלי הדם של הכליה המושתלת אל כלי הדם באגן הקטן המובילים את הדם אל הגפיים התחתונות, ואז מחבר הוא אל שלפוחית השתן את צינור השתן, הוא הצינור המעביר את השתן מן הכליה אל שלפוחית השתן (צינור הנקרא בלשון אנשי המקצוע בשם שופכן). בדרך כלל משאיר המנתח לתקופה של יומיים נקז זעיר בסמוך לכליה שנתרמה, וזאת לשם ניקוז נוזלים מן המקום שבו נעשה הניתוח, ואז מוציא המנתח את הנקז. אך יש שהמנתח משאיר נקז פנימי בצינור השתן לתקופה של 30 יום, ורק אז מוציא את הנקז.
לאחר הניתוח מועבר המושתל למחלקת התאוששות למשך כמה שעות, ולאחר מכן – לאשפוז במשך שבוע במחלקת ההשתלות. ביום הניתוח עצמו כדאי מאוד להימנע כליל מאכילה ומשתייה כדי לתת למערכת העיכול זמן לצורך התאוששות ומנוחה. מושתל הכליה יקבל תרופות כנגד דחיית הכליה כבר ביום הראשון לאחר ההשתלה. באותו יום גם אפשר לקום מהמיטה (בסיוע אחות), ואף מומלץ לעשות כן כדי לשאוף אוויר ולהמריץ את מחזור הדם. המנותח יצטרך להיות מחובר הן לזונדה אל הקיבה עד למוחרת, הן לאינפוזיית נוזלים לתקופה של מספר ימים, הן לקתטר בכיס השתן לתקופה של חמישה ימים. ביום השישי אמורים אנשי הצוות הרפואי במחלקה להוציא את הקתטר, וכעבור מספר שעות (או למוחרת) יוכל המושתל להשתחרר מבית החולים. אך אם יתברר כי הכליה טרם החלה לתפקד ויש צורך בדיאליזה, תתארך תקופת אשפוזו של המטופל עוד בשבוע או שבועיים. בתקופת האשפוז ייערכו אצל המטופל בדיקת דם בכל יום, וכן בדיקות אולטרסאונד של הכליה ומיפוי כליה, והכול – כדי לוודא שהכליה פועלת כראוי. התרופות נוגדות הדחייה שמקבל המושתל מחלישות את המערכת האוטואימונית בגוף, ולכן מומלץ לבקר את המושתל מעט ככל האפשר, ולאמיתו של דבר מוטב שלא לבקרו כלל. בתקופת האשפוז ייתכנו בחילות וכן תחושות מכאוב במקום שבו נערך הניתוח, אך מומלץ שלא להפריז על המידה בנטילת משככי כאבים, וזאת עקב תופעות הלוואי המאפיינות אותם.
על פי רוב, מושתל הכליה יוכל לשוב לחיי שגרה רגילים – לרבות פעילות ספורטיבית מלאה – כבר בחלוף 12 שבועות למן ניתוח ההשתלה, ובלבד שלא יתגלו אצלו סיבוכים רפואיים לאחר הניתוח. אבל חשוב לזכור כי שגרת יומו של מי שעבר הליך כירורגי להשתלת כליה הינה שונה למדי מזו של אנשים בריאים אשר אינם סובלים מליקוי כלשהו בכליותיהם הטבעיות. זאת, משום שכל מי שבגופו הושתלה כליה אנוס ליטול תרופות נוגדות דחייה למשך כל ימיו, והדבר כרוך בלא מעט מגבלות בדבר חיי היומיום שלו. יתרה מזו, אין ספק כי לאחר ההשתלה גם לא יחלפו תופעות פתולוגיות כרוניות שמהן סבל המטופל קודם לכן (דוגמת יתר לחץ דם או סוכרת). אך חשוב לזכור כי אין חולק כי למרות המגבלות האמורות מושתלי הכליה נהנים מאיכות חיים טובה בהרבה מזו של חולי כליה האנוסים לקבל טיפולי דיאליזה.
דחיית הכליה
דחייתה הטבעית של הכליה המושתלת – כאובייקט זר החודר לגוף – יכולה להתרחש (על אף הטיפול והתרופות) בייחוד בשבועות או אף בחודשים הראשונים למן ההשתלה, אך גם כעבור שנים (אם צריכת התרופות אינה סדירה). הסימפטומים המאפיינים דחייה הם הגדלת ריכוז הקריאטינין בדם, ולפעמים גם צמצום כמות השתן, וכן (אם כי בשכיחות נמוכה) תחושות כאבים בסביבת הכליה או טמפרטורת גוף גבוהה. הדיאגנוזה בדבר דחייה נערכת באמצעות ביופסיה של הכליה בהליך המצריך אשפוז והרדמה, ומשמש גם לאבחון תופעות פתולוגיות אחרות. בדרך כלל אפשר לטפל בדחיית כליה באמצעות תרופות (סטרואידים או נוגדנים).
אינפקציה
התרופות נוגדות הדחייה עלולות לדכא את המערכת החיסונית בגוף, ולכן המטופל הינו פגיע יותר מן הרגיל לאינפקציות שונות למרות התרופות הפרוונטיביות שהוא מקבל כנגדן.
עיכובים בתפקוד הכליה
הכליה שהושתלה נשמרה בקירור, וייתכן שניזוקה קודם שנלקחה מן התורם, ולכן אפשרי חוסר תפקוד זמני שלה בסמוך להליך הכירורגי של ההשתלה. עם הסימפטומים לאי-תפקוד נמנים היעדר הפרשת שתן וצורך בדיאליזה במשך מספר יממות עד כמה שבועות. על פי רוב די בתקופה זו, אך במצבים בלתי שכיחים מתגלה נזק כבד לכליה שבגינו אין היא מחלימה ואינה פועלת.
הצרתו או ניתוקו של השופכן
בריחת שתן עקב ניתוק חיבורו של השופכן אל שלפוחית השתן – או הפרעות בזרימת שתן עקב הצרת השופכן – מאובחנות באמצעות תצלום רנטגן הנערך לאחר החדרת קתטר דרך העור אל הכליה (בהרדמה מקומית) כדי לבחון את תפקוד דרכי השתן. לעיתים אפשר להשתמש בבלון כדי להרחיב את השופכן ולהשתמש בקתטר כדי לסלק את הנוזלים שדלפו.
הצרתו של עורק הכליה
הסיטואציה הקלינית של הצרת עורק הכליה עלולה להביא ללחץ דם גבוה. הצרת עורק הכליה איננה תופעה פתולוגית שכיחה, ועל פי רוב היא נוצרת רק בחלוף כמה חודשים (או אף כמה שנים) למן השתלתה של הכליה. כנגד הצרת עורק הכליה אפשר להעניק טיפול באמצעות צנתור העורק על דרך האנגיוגרפיה – שבה מוחדר בלון אל עורק הכליה שהוצר – או באמצעות הליך כירורגי.
רגל נפוחה (או בצקת)
יש שניקוז נוזלים לקוי בגין ההליך הכירורגי של ההשתלה גורם לנפיחות מה בגף התחתונה בצד שבו הושתלה הכליה. על פי רוב מדובר בתופעה פתולוגית קלה שאינה מצריכה התערבות רפואית, אלא ההחלמה במקרה זה הינה ספונטנית.
לימפוצלה
ההליך הכירורגי של השתלת כליה עלול להיות כרוך בנזק למערכת הלימפה שבגינו נקווים נוזלים שונים בין הכליה ובין חלל הבטן. בדרך כלל אפשר לנקז את הנוזלים בלא ניתוח, אם כי יש שהליך כירורגי לשם ביצוע ניקוז כאמור הינו מן ההכרח.
יתר לחץ דם
התרופות כנגד דחיית הכליה גורמות ללחץ דם גבוה. לחץ הדם מתאזן באמצעות תרופות, ולעיתים גם עקב צמצום כמותן של התרופות כנגד דחייה (כל אימת שאפשרי הדבר).
סוכרת
יש שההשתלה או שהתרופות כנגד דחייה גורמות לסוכרת. אומנם צמצום צריכתן של התרופות נוגדות הדחייה עשוי לאזן את רמת הסוכר בדם, אך בכל מקרה שבו מתגלה שיעור סוכר העולה על הרצוי כדאי לאזן את רמת הסוכר באמצעות אינסולין.
אנשי הצוות במחלקת ההשתלות נותנים לכל מי שעבר הליך כירורגי להשתלת כליה ומשתחרר מן המחלקה דף עם שמות כל התרופות שעליו ליטול. זאת, בצירוף ציון מדויק של מטרתה וכמותה של כל תרופה נדרשת, עיתוי נטילתה המדויק ואופן נטילתה, וכן ביאור בדבר הליכי הזמנתה ואספקתה הרציפה מבית המרקחת (ובפרט בדבר חשיבותו של אישור תרופות לחולים כרוניים לעניין זה). עוד מקבל המטופל הסברים על תופעות הלוואי הפוטנציאליות של כל תרופה. חשוב ביותר להבהיר כי מן ההכרח ליטול את התרופות כנגד דחייה באופן סדיר ובמועדים שעליהם הוחלט בלא כל שינוי, וכן להקפיד על מעקב באמצעות בדיקות דם שוטפות. על המטופל שבגופו הושתלה הכליה חל איסור חמור ביותר לחדול מעצמו וביוזמתו מנטילת התרופות נוגדות הדחייה. כל אימת שמתעורר אצלו ספק או שמתעוררת שאלה זו או אחרת בעניין נטילת התרופות האלה, על מושתל הכליה לשאול את הרופא המטפל מה דעתו בעניין זה ולנהוג לפי הוראותיו לאחר שיחת ההתייעצות.
התדירות ההתחלתית שבה על מקבל הכליה להגיע לבדיקות הביקורת הנערכות לפי הוראות הנפרולוג במרפאת ההשתלות הינה פעם אחת בכל 14 יום. בבדיקה מודד הרופא את לחץ הדם ואת המשקל אצל מקבל הכליה ונוטל דגימת דם לצורך בדיקה. אם מוצא הרופא כי הדבר נחוץ, הוא יורה לערוך עוד תצלומים ובדיקות, ואף לאשפז את המטופל.
הרבה תופעות פתולוגיות עשויות להיות אינדיקציות מקדימות לדחיית הכליה המושתלת או לבעיות נוספות. במקרים אלו יש לפנות מיד לרופא כדי לקבל ממנו הוראות ולהגיע ללא דיחוי לבדיקה אם יחשוב הרופא כי נחוץ הדבר. בפרט אמורים הדברים בתופעות כגון טמפרטורת גוף העולה על 38 מעלות צלזיוס או עלייה בערכי לחץ הדם והדופק הרגילים ומתן שתן בשיעורים מצומצמים מדי.
הינה פירוט העניינים המרכזיים.
עם מגוון הבעיות האלה נמנים קודם כול בעיית הכליות שהביאה להשתלה, לחץ דם גבוה וסוכרת (העלולים לפגוע בכליה, בלב ובכלי הדם), דחיית כליה כרונית הדרגתית (המצריכה איזון לחץ דם והימנעות מתרופות מסוימות), היפרליפידמיה (עודף שומן בדם היכול לגרום למחלות לב וכלי דם ומטופל באמצעות דיאטה ותרופות), גידולים בכלל וגידולי עור בפרט (ולכן יש לנקוט אמצעי זהירות כנגד קרני השמש, לבצע תדיר בדיקה עצמית ולבוא לדרמטולוג אם מתגלה ממצא חריג), וכן בעיות בתפקוד המיני (המטופלות באמצעות תרופות). בכל מקרה צריך לפנות לרופא הנפרולוג המומחה או אל הרופא המטפל כל אימת שמתעוררת בעיה כלשהי.
כדי לוודא שתקופת ההחלמה תהיה אפקטיבית, כל אדם שעבר השתלת כליה מקבל מן הרופא המטפל אישור מחלה לפי מצבו הקליני ולפי מאפייני עבודתו של המושתל. חשוב לזכור כי כל מושתלי הכליה באים בגדר חולים כרוניים המקבלים זכויות מיוחדות בהתחשב במצבם, וכי רופא המשפחה והמנהלת האדמיניסטרטיבית של המרפאה מדריכים כל מטופל ומייעצים לו גם בענייני זכויותיו.
אודות הכותב
מערכת שאל את הרופא מערכת "שאל את הרופא" עושה את מירב המאמצים על מנת לספק לכם הגולשים מידע מקיף, אמין ומדויק בנושאים רפואיים שונים. לשם כך אנו מתייעצים עם מיטב המומחים בתחום, ומביאים בפניכם כתבות, טיפים והמלצות משדה הידע והמחקר הרפואי. יחד עם זאת, הפרסומים שמופיעים מטעם המערכת אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי....
כל האמור באתר הינו הסברים כלליים שאינם מחליפים יעוץ מקצועי ורפואי. אנא גשו להתייעץ עם מומחה בכל עניין ספציפי.
כירורגיה פלסטית
פורום קרנית
גינקולוגיה ניתוחית
סרטן המעי הגס והרקטום
פורום אוקולופלסטיקה
פורום רפואת שיניים
פורום מחלות רשתית
