חולי צליאק רבים אינם מאובחנים ואינם מודעים לכך שהם נשאים של המחלה. חלק ניכר מהחולים מסתובב עם תסמינים שונים המתאימים למחלות מעיים שונות, לכן לא תמיד מאובחנים בשלב מוקדם ולכן אינם פועלים כפי שנדרש מהם, בצריכת המזון נטול הגלוטן.
עד כה נהוג היה לאבחן צליאק באמצעות דגימת רירית שנלקחה במהלך בדיקה פולשנית המחייבת טשטוש בשם "גסטרורוסקופיה". הדגימה נשלחה לאבחון מעבדתי ולעיתים זמן ההמתנה לתשובה ארך כשלושה שבועות. מעתה, יכולים החולים לנשום לרווחה כי הגילוי נעשה בצורה פשוטה על ידי דגימת דם.
צוות המעבדה של שירותי בריאות כללית, הצליח לפתח אבחון מעבדתי למחלת הצליאק באמצעות בדיקת דם, ועל ידי כך למנוע בדיקה פולשנית של ביופסיית המעי.
צליאק(דגנת) אובחנה בעבר לאחר ביצוע שלוש ביופסיות מעי: הראשונה כשמתעורר חשד למחלה, השנייה אחרי טיפול מתאים שכלל לעיתים טיפול תרופתי ממושך והשלישית אחרי מבחן גירוי על ידי מתן גלוטן. מדובר בתהליך קשה לנבדק, עם סיכונים הקיימים בכל פעולה פולשנית. הקושי גדול עוד יותר כאשר מירב הנבדקים הם ילדים.
עם שיפור מהימנות בדיקות המעבדה, חלה הקלה והאבחון נעשה על ידי ביופסיה חד-פעמית של המעי הדק, יחד עם מעקב אחר השיפור הקליני והמעבדתי לאחר התחלת כלכלה ללא גלוטן.
ביטול הצורך בבדיקה פולשנית, הופך את הזיהוי המוקדם להטיפול לנגישים יותר.
הגילוי החדש מצא מקבץ בדיקות דם שהוכח כמיטבי לאבחון המחלה. כתוצאה מכך, ניתן כעת לאבחן את המחלה בדגימת דם חד פעמית, במקום בביופסיה הפולשנית. בדיקה זו מיושמת כבר בכל מעבדות שירותי בריאות כללית. הבדיקה מהימנה ביותר, בעלת רגישות של 100%, סגוליות של 96.2% ודיוק של 98.1%.
מדובר בפריצת דרך המאפשרת בעזרת מקבץ בדיקות המעבדה, לסרוק בקלות קבוצות בסיכון למחלה, לאבחן את המחלה ולעקוב אחר תרומתה של דיאטה נטולת גלוטן.
צליאק הינה מחלה אוטואימונית, הנגרמת בעקבות תגובה של רכיבים ממערכת ההגנה של הגוף עם חלבון הגלוטן המצוי בדגנים כמו: חיטה, שעורה, שיפון ושיבולת שועל. המחלה מתבטאת רק באנשים בעלי נטייה גנטית לפתחה ומתאפיינת בעיכוב בגדילה, חסרים תזונתיים כגון: חוסר ברזל אשר אינו מגיב לטיפול, בטן תפוחה, שלשולים, קומה נמוכה ועוד.
המחלה לא ניתנת לריפוי והטיפול היחיד בצליאק הוא תזונה ללא גלוטן.
שכיחות המחלה כיום הינה בין 1:200 וככל הנראה ישנם חולים נוסזפים ללא תסמינים או שאינם מאובחנים וחולים בה פי שתיים נשים מגברים. המחלה מאובחנת בדרך כלל בילדים, אך עם העלייה במודעות יש יותר ויותר מקרים בהם היא מאובחנת גם בגילאי 40-60.