מהם טחורים?
הטחורים הינם קבוצות כלי דם, בדר"כ שלש קבוצות הנמצאים באופן טבעי ונורמלי, כחלק ממנגנון הסוגר של פי הטבעת. הבעיה מתחילה כאשר ישנו שינוי-פגיע בטחורים והם הופכים לבצקתיים, שברירים וצנוחים. לעיתים גם מדממים. ניתן לחלקם לפנימיים וחיצוניים.
הטחורים הפנימיים נמצאים בחלק העליון של התעלה האנאלית ואינם נראים לעין מבחוץ, יכולים להתבטא בדימום קל בעת היציאה, הרגשת צריבה בפי הטבעת, אי נוחות, הפרשה רירית ומלאות. אולם, לרוב אינם גורמים למכאוב. הסכנה העיקרית מטחורים מסוג זה הינה אנמיה, בשל דמם ממושך. בנוסף, לעיתים הם גדלים למצב של צניחה, בו הם בולטים מפי הטבעת.
הטחורים החיצוניים נמצאים מחוץ לפי הטבעת. מדובר בכלי דם, המכוסים לעתים ברקמת תאי עור שהתנפחו, סוג זה גורם בד"כ לכאב ודימום, כתוצאה מפגיעה של כלי הדם. התסמינים הם כאב, דימום, דלקת, גרד ונפיחות. לכן ,החשד הראשון לקיומם עולה כאשר מופיעות נקודות או פסי דם טרי על נייר הטואלט.
הגורמים להווצרות הטחורים
הטחורים מופיעים בד"כ לאחר גיל 40 עקב מגוון רחב של סיבות וביניהן: עצירות או שלשול כרוני, ישיבה ממושכת בשירותים במצב כריעה ויציאות המלוות בהפעלת לחץ מקומי מתמשך, מאמץ גופני ממושך, עודף משקל, נטייה תורשתית והזדקנות. הלחץ התוך בטני שנוצר מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, גורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, לגודש בקובץ כלי הדם שממנו בנוי הטחור, ובעקבות זאת הוא מתנפח ומתבלט. לחץ של צואה על הטחור עלול לגרום לפציעתו ולדימום.
גם תופעות של שיעול והקאה יוצרים מאמץ שמגדילים את הלחץ התוך-בטני, דבר התורם להיווצרותם. טחורים יכולים להופיע גם לקראת חודשי ההיריון האחרונים, כתוצאה מלחץ הרחם על כלי הדם באזור האגן ועליה של הלחץ התוך בטני, דבר אשר מקשה על ההחזר הורידי. לכך נוספים השינויים ההורמונליים הקיצונים בזמן ההיריון והשכיחות המוגברת לעצירות. כל אלה מעלים את השכיחות לטחורים בזמן היריון. ההערכות הן כי כ-15% מהנשים ההרות סובלות מטחורים. קצב גדילת הטחורים והופעת התסמנים תלוי גם באורח החיים, תזונה ושתייה ובעיקר בהרגלי יציאה.
האבחון?
האבחנה הראשונית, כאמור, בעקבות תלונה של דמם על נייר הטואלט או אי נוחות בפי הטבעת. תופעה זו מחייבת פנייה לרופא-פרוקטולוג, בכדי לשלל תהליך גידולי. אם מדובר בטחורים חיצוניים ניתן לגלותם ע"י בדיקה חיצונית של האזור. לעומת זאת, איבחון טחורים פנימיים מחייב אנוסקופיה, מכשיר המוחדר לפי הטבעת ומאפשר חזיון החלחולת. בדיקה זו נחשבת לבדיקה אמינה, מהירה, שאינה כואבת. בנוסף, במרבית המקרים בהם יש דמם ממושך יתבקש המטופל לבצע ספירת דם ובחלק מהמקרים גם בדיקת קולונוסקופיה-בדיקת המעי הגס, כדי לוודא שלא מדובר בנדלדול או שאת של הכרכשת.
הטיפול?
שינוי בהרגלי היציאה, מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, היציאה הטובה ביותר אמורה להיות בעלת מרקם ספוגי. תזונה עשירה בסיבים (ירקות,פירות,דגנים) שתייה מרובה, תוספי סיבים טבעוניים על בסיס פסיליום, שמירה על היגיינה ובעיקר הימנעות מישיבה ממושכת בשירותים, יסייעו במניעת טחורים ובהקלת התסמינים המלווים להם. בנוסף, ניתן להשתמש במשחות, קצף או נרות שמטרתם להקל על אי הנוחות ולהפחית את הכאבים.
אם השיטות השמרניות לא מקלות את המצב, מציעה הרפואה המודרנית מגוון רחב של טיפולים קליניים העשויים לפתור את בעיית הטחורים, בהם:
קשירת הטחורים ע"י גומיות- שימושי לטחורים פנימים, הקשירה מתבצעת ע"י מכשיר דמוי אקדח שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי, דבר הגורם לאי אספקת דם. הטחור הפנימי והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ. פעולה זו אינה כואבת ויש לחזור עליה מספר פעמים.
צריבות באמצעות לייזר או הזרקה לטחור גורמים לכיווץ כלי-הדם של הטחור ויצירת צלקת המכווצת את הטחור, כל אותם טיפולים מיועדים להקלה על אי הנוחות ולהפחתת הכאבים והגירוי. במקרים קשים נדרשת לעיתים התערבות כירורגית.
בניתוח המסורתי להסרת הטחורים מורידים את רקמת הטחורים הגורמת לדמם ונפיחות . הניתוח, שיש נסיון רב בבצועו והוא יעיל באחוזים גבוהים, עם שיעור הסיבוכים נמוך. מבצוע באישפוז .
בשנים האחרונות פותחו טכניקות חדשות של ניתוחי טחורים:
באמצעות מכשיר סיכות אוטומטי-מכלב. בשיטה זו חוסמים את עורקי הטחורים ומנתקים את אספקת הדם, בנוסף משיבים את הטחורים למקומם התקין בתעלה האנלית למניעת צניחתם דרך פי הטבעת. הניתוח מבוצע באיזור שאין בו תחושה-לכן הכאב מופחת, בהשוואה לניתוחים המסורתיים.
שיטה אחרת היא קשירת של כלי הדם המספקים דם ישירות לטחורים,ע"י מכשיר דופלר המבטיח מיקום מדויק של העורק המספק את הדם. הפעולה אינה מצריכה אשפוז, מעט כאבים לאחר הפעולה וחזרה מהירה לשגרת החיים. ניתוחים אלה אינן מתאימים לכל החולים, אלא לאלה שניבחרו בקפידהכמתאימים . שיעור ההצלחה מופחת מהשיטה המסורתית, ברם עצמת הכאב פחותה.
סדק בפי הטבעת (פיסורה)
במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את פי הטבעת, הפציעה מעמיקה לשרירי פי-הטבעת. הכאב מלווה בכווץ של השריר הטבעתי, דבר הגורם למעגל סגור של כאב ועצירות. מעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ מחמיר את הפציעה ברירית,לעיתים מצטרף לתהליך זיהום המונע ריפוי של הפיסורה.
הגורם העיקרי לפיסורה אנלית הוא עצירות קשה.
התסמינים הקלינים של המחלה הם כאבים עזים בזמן צאייה ומספר שעות לאחר מכן,החולפים בהדרגה עד הצאייה הבאה, דמם קל, אי נוחות, גירוי וגרד סביב פי הטבעת.
הטיפול במחלה מובנה בעיקר על ריכוך הצאייה, תרופות להרפיית השריר הטבעתי וכן משכחי כאב מקומי או פומי.
כאשר הטיפול השמרני ניכשל, ניתן להזריק חומר משתק שרירים לשריר המכווץ, להרפיית השריר. טיפול זה יעיל במידה חלקית בלבד.
הטיפול הניתוחי נעשה באישפוז יום, בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי,דבר הגורם להרפיית השריר ושבירת מעגל הכאב. בד"כ לאחר מספר ימים מרגישים הטבה משמעותית בתסמינים. על מנת להפחית את הסיכון לחזרת המחלה, יש להקפיד על תזונה נכונה, עשירה בסיבים ולדאוג לצאייה רכה.