X
פתח תפריט ניווט ראשי
מצאו אותנו בפייסבוק:
מדור פרוקטולוגיה
על מנת לקבל מידע בנושא פנינו אל ד"ר בנימין פרסון, מומחה בכירורגיה כללית עם התמחות נוספת בכירורגיה קולורקטלית. ד"ר פרסון משמש ככירורג בכיר במחלקה כירורגית א' של המרכז הרפואי כרמל, וכמו כן מקבל מטופלים פרטיים במרפאת שר"פ פלוס בחיפה, ומבצע ניתוחים פרטיים בבית החולים אלישע שבחיפה. בנוסף, ד"ר פרסון מנהל את פורום סרטן המעי הגס ופרוקטולוגיה בפורטל ועונה בו על שאלות הגולשים.
פרוקטולוגיה היא תחום ברפואה שעוסק במחלות של פי הטבעת וסביבתו. זהו אחד התחומים שנכללים בתוך התמחות-על בכירורגיה קולורקטלית. מדובר בהתמחות נוספת אותה עובר כירורג שהוא כבר מומחה בכירורגיה כללית, העוסקת בכירורגיה מתקדמת של מערכת העיכול (מעי גס, רקטום, מעי דק ואזור פי הטבעת). בישראל יש מספר כירורגים שעברו את ההתמחות הזו בארה"ב, אך הרוב הגדול של הפרוקטולוגים בארץ הם כירורגים כלליים שעוסקים בתחום זה מתוקף היותו חלק מהכירורגיה הכללית.
כאמור, פרוקטולוג מטפל במחלות של פי הטבעת וסביבתו. המחלה השכיחה ביותר, והסיבה השכיחה ביותר לפניה למרפאות פרוקטולוגיות, היא טחורים. בנוסף, חולים רבים פונים עקב אי-נוחות, גרד או כאבים בפי הטבעת עם או בלי דימום או הפרשות שנגרמים על ידי סדק בפי הטבעת (פיסורה) או פיסטולה. בעיה נוספת שפוגשים הרבה במרפאות הפרוקטולוגיות היא סינוס פילונידלי הנקרא לפעמים בשם הנפוץ "שערה הפוכה".
בדיקה רקטלית היא בדיקה של פי הטבעת והחלק התחתון של הרקטום (זהו החלק האחרון של המעי הגס המתחבר לפי הטבעת). הבדיקה מתחילה בהסתכלות על פי הטבעת כשהחולה שוכב על הצד או על ברכיו. בחלק ניכר מהמקרים ניתן לאבחן את הבעיה בהסתכלות על פי הטבעת בלבד, והבדיקה הידנית מהווה תוספת. הבדיקה מתבצעת על ידי כך שהרופא מחדיר אצבע לתוך פי הטבעת וממשש סביב-סביב את פי הטבעת, החלק התחתון של הרקטום (חלחולת) והרקמות שאליהן ניתן להגיע עם האצבע. לפעמים, הפרוקטולוג מחליט להיעזר במכשור לצורך הסתכלות לתוך פי הטבעת או הרקטום.
הסתכלות לתוך פי הטבעת נקראת אנוסקופיה – האנוסקופ הוא מכשיר קצר באורך של כ- 8-10 ס"מ המתחבר למקור אור ומאפשר הסתכלות על חלקו הפנימי של פי הטבעת. במקרים מסוימים הרופא מחליט לבצע רקטוסקופיה – הסתכלות לתוך הרקטום על ידי מכשיר שנקרא רקטוסקופ. מדובר במכשיר באורך של כ- 25 ס"מ בצורה של צינור קשיח מפלסטיק, אשר גם הוא מתחבר למקור אור ומאפשר הסתכלות לתוך הרקטום, בדרך כלל עד לעומק של כ- 15 ס"מ. לצורך בדיקה זו החולה צריך לבצע חוקן ניקוי ולהתרוקן, אחרת היא לא ניתנת לביצוע. בדיקה חשובה נוספת אשר עוזרת מאוד לפרוקטולוג בעבודתו היא הקולונוסקופיה.
עקרונית, עצירות כשלעצמה איננה מחלה "פרוקטולוגית" קלאסית, אך היא יכולה לגרום לסימפטומים ומחלות פרוקטולוגיות כולל טחורים ופיסורה. הרוב המוחלט של הסיבות לעצירות הוא הרגלי תזונה לא תקינים, אכילת מזון דל בסיבים תזונתיים ושתייה לא מספקת. הניסיון והסטטיסטיקות מלמדים ששינוי הרגלי התזונה (אכילת יותר סיבים תזונתיים – פירות וירקות - ושתייה מספקת) משפר את הסימפטומים אצל 85% מהחולים, עד כדי כך שאחוזים ניכרים כלל לא יזדקקו לשירותי הפרוקטולוג.
חלק ניכר מהחולים מגיעים לפרוקטולוג ומתלוננים על כך שהטחורים/פיסורה שלהם גורמים לעצירות, כאשר האמת היא הפוכה לחלוטין! העצירות היא שגרמה לפיסורה או להופעת הטחורים ולא להיפך. זוהי טעות בסיסית לחשוב שטיפול בטחורים או פיסורה יגרום לעצירות לחלוף. לפיכך, הטיפול בעצירות על ידי הדרכת החולה לתזונה נכונה (רצוי תוך התייעצות עם תזונאי/ת) ,הוא חלק אינטגראלי וחשוב ביותר בטיפול בבעיות פרוקטולוגיות.
כל אדם נולד עם כלי דם באזור פי הטבעת. עם הזמן, כלי הדם האלה יכולים לתפוח וליצור מעין פקעיות של כלי דם גדושים. במצב זה הם נקראים טחורים. יש טחורים חיצוניים – נמצאים בפתח פי הטבעת מבחוץ ונראים לעין, ויש טחורים פנימיים שנמצאים בחלק הפנימי של פי הטבעת ובדרך כלל אינם נראים לעין ללא עזרת מכשור. האנטומיה הקלאסית של טחורים היא שמימין יש 2 טחורים (קדמי ואחורי) ומשמאל יש רק טחור אחד – סך הכל 3 קבוצות של טחורים כאשר כל אחת כוללת זוג – חיצוני ופנימי.
הסימפטומים של טחורים חיצוניים ופנימיים שונים זה מזה: טחורים חיצוניים יכולים להתנפח בזמן פעולות מעיים קשות, ישיבה ממושכת בשירותים וכדומה, לגרום לאי נוחות, גרד, כאבים וכו'. הטחורים החיצוניים בדרך כלל לא מדממים. לעומת זאת, הטחורים הפנימיים יכולים לדמם יחסית בקלות ויכולים אף להתבלט אל מחוץ לפי הטבעת – טחורים צנוחים.
לא כל החולים סובלים מהטחורים באותה צורה, ולכן הטיפול המתאים לכל חולה הוא לא בהכרח זהה. הטיפול נגזר מדרגת החומרה של הטחורים ומתלונותיו של החולה. במידה והתלונה העיקרית נובעת מהטחורים החיצוניים, ניתן להיעזר במשחות, נרות וכדומה לצורך הקלה על הסימפטומים, ובמקרים מסוימים יש צורך בניתוח לכריתת הטחורים. במידה והתלונות של החולה הן בעיקר עקב הטחורים הפנימיים, גם כן ניתן להיעזר במשחות או נרות בשלב ראשון, אך ניתן לבצע פעולות נוספות כגון קשירת טחורים עם גומיות לעצירת דימום, הזרקות של חומר שסותם את כלי הדם – סקלרוזציה, יש טיפולים לסגירת כלי הדם בלייזר ולפעמים אין מנוס מניתוח לכריתת הטחורים. כאמור, בכל אחד מהמקרים, חלק חשוב בטיפול הוא ריכוך יציאות על ידי תוספי סיבים תזונתיים ושתייה מרובה.
פיסורה אנאלית (Anal fissure) היא סדק בפי הטבעת אשר נגרם בדרך כלל עקב יציאה קשה. החולים מתלוננים על כאב חד בזמן פעולות מעיים, לפעמים יש דימום קל על נייר הניגוב, ולרוב יש כאב שנמשך זמן רב (שעות) לאחר היציאה. כמו בטיפול בטחורים, גם בטיפול בפיסורה יש להקפיד על ריכוך הצואה על ידי תוספי סיבים תזונתיים ושתייה מרובה בתור חלק בלתי נפרד. הטיפול התרופתי בפיסורה כולל מריחת משחות ספציפיות למשך חודשיים-שלושה עם סיכוי של עד 80% לריפוי מלא. בישראל קיימים מספר חומרים המשמשים כמשחות לפיסורה. מדובר במשחות המתבססות על חומר הנקרא ניפדיפין או על חומר שנקרא ניטרוגליצרין או שילובים שלהם, אשר מטרתם להרפות את הלחץ בשרירי פי הטבעת אשר מוגבר מאוד אצל חולים עם פיסורה.
במקרים בהם הפיסורה אינה נרפאת עם טיפול אופטימאלי על ידי משחות, יש צורך בניתוח כדי להשיג ריפוי. סיכויי ההצלחה של ההתערבות הם כ-95% ומעלה. בניתוח מבוצע חיתוך מלא או חלקי של אחד מהשרירים הסוגרים את פי הטבעת, וירידת הלחץ הנגרמת כתוצאה מכך גורמת לשיפור זרימת הדם סביב פי הטבעת וריפוי של הפיסורה.
פיסטולה היא חיבור לא תקין, או למעשה תעלה המחברת את החלק הפנימי של פי הטבעת לעור בסביבתו. ברוב המוחלט של המקרים, הפיסטולה נוצרת לאחר ניתוח לניקוז מורסה (אבצס) ליד פי הטבעת. החולה רואה פתח קטן ליד פי הטבעת ממנו יש הפרשות של מוגלה, אך תמיד יש פתח פנימי בתוך פי הטבעת. הטיפול היעיל היחיד בפיסטולה הוא ניתוח בו המנתח מבצע פתיחה של התעלה הזו או פעולות אחרות לצורך שליטה על הזיהום בסביבת פי הטבעת שהיא גורמת. חשוב לזכור שהניתוח מבוצע בסביבת שרירי פי הטבעת (הסוגרים) וחובה להיזהר ולא לפגוע בהם במהלך הניתוח.
בהחלט. מדובר במחלה שנקראת לפעמים על ידי החולים "שערה הפוכה". בדרך כלל זהו מצב מולד בו יש פתחים קטנים בעור באזור עצם הזנב. כשהילד מתבגר ומופיע שיער באזור, השערות יכולות להילכד בתוך הפתחים האלה ולגרום לזיהום, כאבים והפרשות. מכיוון שבאופן טבעי גברים יותר שעירים מנשים, המחלה שכיחה פי 6 יותר בגברים. היא באה לביטוי בדרך כלל בגיל ההתבגרות או בזמן השירות הצבאי, אך יכולה להופיע בכל גיל. במידה ונוצרת מורסה (אבצס) באזור עצם הזנב, הטיפול הוא ניתוח לניקוז האבצס אותו יש לבצע בדחיפות. במידה ואין מורסה והחולה סובל מהפרשות וכאבים באזור, הטיפול המומלץ הוא ניתוח.
ד"ר בנימין פרסון הוא מומחה בכירורגיה כללית בעל התמחות נוספת בכירורגיה קולורקטלית, כירורג בכיר במחלקה כירורגית א' של המרכז הרפואי כרמל, מקבל מטופלים פרטיים במרפאת שר"פ פלוס בחיפה, ומבצע ניתוחים פרטיים בבית החולים אלישע שבחיפה. שאלות בנושאי הכתבה ובנושאים נוספים ניתן להעביר לד"ר פרסון דרך פורום סרטן המעי הגס ופרוקטולוגיה.
לעוד עדכונים שוטפים בתחום מאת ד"ר בנימין פרסון, היכנסו לעמוד הפייסבוק.
אודות הכותב
ד"ר בנימין פרסון
ד"ר בנימין פרסון הינו מומחה בכירורגיה כללית ובעל התמחות נוספת בכירורגיה קולורקטלית. כיום משמש בתור כירורג בכיר במחלקה כירורגית א' של בית החולים כרמל בחיפה. בוגר הפקולטה לרפואה של הטכניון, ובהמשך התמחה בכירורגיה כללית בבתי החולים רמב"ם בחיפה והדסה עין כרם בירושלים, והמשיך בתת התמחות בכירורג...
לכרטיס המומחה
כתבות נוספות בתחום
