קודם כל, הרפס הוא נגיף או יותר נכונה קבוצה של נגיפים המשתייכים לאותה המשפחה. בכתבה הזו נתייחס לשני הנגיפים הנפוצים ביותר, שהינם הרפס סוג אחד ושניים. הרפס סוג אחד הוא זה שמתבטא בפצעים בשפתיים ואילו הרפס מסוג שתיים מתבטא בעיקר בפצעים על איברי המין. ההופעה של הנגיף הזה מלווה בפעם הראשונה בפצעים הנמשכים לתקופה יחסית ארוכה של כארבעה עשר ימים, והם כואבים ומטרידים למדי. יחד עם זאת, אין צורך להיבהל יתר על המידה כי מעתה והלאה ההופעות של הפצעים יהיו פחות ארוכות ופחות חזקות.
מדוע הפצעים נעלמים אחרי שהם מופיעים, בין אם על השפתיים או על איברי המין? מפני שהנגיף הזה אינו מעוניין להיות פעיל כל הזמן. למעשה, רוב הזמן הוא מצוי בתרדמה ואינו משפיע על בריאותכם בשום צורה הידועה עד כה למדע. ואולם, מעת לעת הוא מתעורר ואז שוב מופיעים הכיבים שהופכים עם הזמן לגלדים, ומלווים לפעמים באדמומיות, בכאבים וגירודים לא נוחים. ומדוע הם שבים להתעורר אחרי התרדמה? קודם כל, כי כך בנוי הנגיף. שנית, יש מצבים שככל הנראה מעודדים את ההתעוררות, למשל סטודנטים בתקופות של לחץ ומבחנים נוטים יותר לסבול מהתפרצויות של הנגיף, וגם בתקופות של חילופי טמפרטורות עם העונות, עקב חשיפה לשמש, עקב הזעה, אי שמירה על היגיינה וכדומה. נראה שמצבים אלו מגבירים את נטיית הנגיף להתעורר, אולם לא ברור המנגנון המדויק שמאחורי התעוררות זו.
ובכן, נכון להיום אין עדיין חיסון להרפס אולם בהחלט ישנם מהלכים מתקדמים בנושא זה. כך למשל, כבר לפני כשנתיים הצליחה קבוצת מדענים מארה"ב להראות תוצאות יפות מאוד בחיסון נגד הרפס מסוג 2, אשר הצליח להביא לירידה משמעותית בכמות ובעוצמת ההתפרצויות אצל אנשים שהנגיף נמצא אצלם. יש לציין כי בכל מקרה ההתפרצויות של ההרפס אינן תדירות מאוד ויכולות להופיע אחת לכמה שבועות ארוכים או חודשים, בין היתר כתלות במצבים המיוחדים שתיארנו לעיל. כמו כן, בחלק לא מבוטל של מקרי ההידבקות אין שום תופעה ואנשים בכלל לא יודעים שהם נושאים את הנגיף, אך דווקא הדבר הזה מגביר את סכנת ההידבקות. אכן, הנתונים מדברים על מאות מיליוני הדבקות מדי שנה ברחבי העולם, ועל עשרות אחוזים של גברים ונשים באוכלוסייה הנושאים את הנגיף – אולי אפילו הרוב.
גם אם היה בידינו חיסון יעיל בפני הרפס, אין ספק שהדרך הטובה ביותר להתמודדות עם הנגיף היא למנוע הידבקות. יש לזכור כי הוא עובר בקלות בין בני אדם באמצעות נוזל המצוי בשלפוחיות שיוצר הנגיף, כך שקיום יחסי מין לא מוגנים ואפילו נשיקה – בהחלט יכולים להביא להידבקות. אם כך, ניתן להבין כי לא בכל עת נשיקה או קיום יחסים עם אדם שנושא את הנגיף יכולים להביא להדבקה, אלא רק בזמן שישנן שלפוחיות פעילות על השפתיים או על איברי המין.
לכן, בראש ובראשונה יש להימנע מיחסי מין בלתי מוגנים (קונדום) עם פרטנרים שאינכם מכירים. שנית, אם ידוע לכם שבן/בת הזוג נושאים את הנגיף, הימנעו מקיום יחסים בזמן שהנגיף מתפרץ ופעיל, וגם הימנעו מלהתנשק איתם. מעבר לכך, אם מדובר בהרפס שמתבטא בפצעים בשפתיים (לרוב מסוג אחד אבל לפעמים גם מסוג שתיים), בזמן שהנגיף פעיל חשוב להקפיד שהחולה יאכל מכלים שהם אך ורק בשבילו ולא עבור שאר בני המשפחה. אותו הדבר נכון גם לגבי שימוש במגבות כאשר ההרפס מתבטא בפצעים על איברי המין והינו בתקופה פעילה.
לבסוף, כפי שאמרנו בתחילת הכתבה – לא נעים, לא נורא. יחד עם זאת, אפשר לקצר את התקופה הפעילה של הנגיף על ידי שימוש במספר משחות המשווקות בבתי המרקחת, וצריכות במרשם רופא.