למעשה, כיום קיימות שתי שיטות להקפאת ביציות המבוצעות בישראל. הסיבות להליך זה משתנות בין מטופלות, ונובעות בין היתר מטיפולים רפואיים העלולים לפגוע בביציות ובמערכת הפריון, עקב מחלות ובעיות פוריות שונות, וכן ממניעים אישיים לשמירה על הפריון בשנים מאוחרות יותר. חשוב להבין כי בניגוד לזרע הגבר, בגוף האישה קיים כבר מלידתה מאגר קבוע של זקיקים היכולים להבשיל לכדי ביצית. תחילה מדובר במיליוני ביציות אך עם הזמן קיימת הידלדלות מהותית מבחינת כמות ואיכות, עד שבגילאי הארבעים כבר כמעט לא נשארות ביציות תקינות. כתוצאה מכך, נשים בגילאים אלו מתקשות יותר להיכנס להריון, וגם אם הפריית הביצית הצליחה ישנו סיכון גדול יותר למומים בעובר. על כן, ישנו יתרון בלקיחת ביציות בגילאים צעירים יותר, הקפאתן בעודן באיכות גבוהה, ולאחר מכן הפשרתן והפרייתן בדרכים שונות. זאת, מאחר שבניגוד לביציות רחם האישה פחות נתון לפגעי הזמן, ולכן ישנו סיכוי גבוה יחסית להיכנס להריון גם בגיל מבוגר עם ביציות שהוקפאו מוקדם יותר.
אין ספק שמדובר בתחום רפואי מרתק, ועל מנת לקבל מידע נוסף ועדכני אודותיו פנינו אל ד"ר גיל פאר. ד"ר פאר הוא מומחה לגינקולוגיה, מיילדות ופוריות, אשר משמש כמנהל מרפאת שימור פוריות בבית החולים "כרמל". בנוסף, ד"ר פאר מנהל את פורום שימור פריון והקפאת ביציות בפורטל, ועונה בו על שאלות הגולשים.
שלום ד"ר פאר, שאלתנו הראשונה היא האם הקפאה של ביצית זהה להקפאה של רקמות ותאים אחרים?
התשובה שלילית. ראשית, קיימים הבדלים מהותיים בין הקפאה של איברים המורכבים מתאים שונים, לבין הקפאתם של תאים בודדים שנמנים על סוג מסוים. ביצית היא תא אחד ולכן הקפאתה פשוטה בהרבה מרקמות מורכבות, אך למעשה אין תא בגוף האדם שהוא גדול יותר מביצית, שגם מכילה כמות גדולה של מים. זוהי אחת הסיבות לכך שקשה במיוחד להקפיא ביציות, כי כידוע מים שמוקפאים הופכים לגבישי קרח, ובמקרה של ביצית הורסים ושוברים את התא. מדובר בבעיה הגדולה ביותר שעומדת בפני רופאים המבצעים הקפאת תאים בכלל, והקפאת ביציות בפרט.
כיצד, אם כן, הצליחו להתגבר על המכשול?
את הדלת לעולם זה של הקפאת ביציות לשימוש עתידי פתחו רופאים באוסטרליה, שבשנת 1984 ביצעו בפעם הראשונה הקפאה של עוברים מופרים. לשם כך השתמשו בשיטה המכונה "הקפאה איטית" שמונעת הצטברות של תאי קרח בתוך הביצית. אגב, היום משתמשים בשיטה זו בעיקר להקפאת רקמות, כמו רקמת שחלה.
וכיצד המשיך התחום להתפתח?
בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת פיתחו את הטכנולוגיה הבאה בהקפאת עוברים וביציות, שנקראת vitrification או טכניקת ויטריפיקציה. בניגוד לשיטה הקודמת, כאן הדגש היה דווקא על הקפאה מהירה מאוד של הביצית, דבר שהגדיל את יותר את כמויות הביציות ששרדו את ההליך. אגב, בשתי הטכניקות הללו מורידים את הטמפרטורה של הביציות מ- 37 מעלות צלזיוס (חוף הגוף), אל הקור העצום של חנקן נוזלי – מינוס 196 מעלות. כלומר, אנו מורידים 233 מעלות בין אם משתמשים בשיטה האיטית או המהירה.
באיזו שיטה נעשה שימוש רב יותר?
כיום רוב היחידות להפריה חוץ גופית משתמשות בשיטה החדשה, כלומר בהקפאה מהירה, מאחר שהיא משפרת את סיכויי ההישרדות אחרי הפשרה. יתרה מכך, יחידות רבות משתמשות אך ורק בשיטה זו, וכיום בודקים אם אפשר להשתמש בה גם לצורך הקפאת רקמות.
וכמה ביציות שורדות את ההליך?
בשיטת ההקפאה האיטית, מתוך 10 ביציות רק 5 עד 6 בממוצע שורדות את שלב ההקפאה, כאשר מתוכן רק 2 עד 3 בממוצע מתגלות כתקינות ועוברות להפריה והחזרה לרחם. לעומת זאת, בשיטת הוויטריפיקציה שורדות בין 8 ל- 9 מתוך 10 ביציות מוקפאות, כאשר ב- 5 עד 6 מהן ניתן להמשיך ולבצע הפריה. על מנת לסבר את האוזן, בכל מחזור הפריה אנו מחזירים בדרך כלל 2 עד 3 ביציות מופרות לרחם. לכן, אם משתמשים בטכניקה האיטית אנו מקבלים רק מחזור אחד, ואילו בטכניקת ההקפאה המהירה ניתן לבצע שני מחזורים.
לבסוף, מה הסיכוי להיכנס להריון בהקפאת ביציות?
הנתונים המחקריים מורים שיש 90% להישרדות של ביצית בלתי מופרית שהופשרה, וששיעור ההפריות התקינות בביציות אלו נע בין 70% ל- 80%. עוד ראוי לציין, שלפי הספרות המקצועית קיים שיעור הריונות של 50.2% אצל נשים שעברו את הטיפול לתרומת ביצית עם ביציות מופשרות.
ד"ר גיל פאר הינו מומחה לגינקולוגיה, מיילדות ופוריות, מנהל מרפאת שימור פוריות במרכז הרפואי כרמל. שאלות נוספות לד"ר פאר בנושא זה ובנושאים אחרים ניתן להעלות בפורום שימור פריון והקפאת ביצית.