ישנם שני מצבי המטוריה. במצב האחד נראה שתן עם דם. במקרה זה גון השתן הינו אדמדם או חום (על פי רוב) או צהבהב עם קרישי דם. במצב השני מראה השתן הינו נורמלי ותקין בהחלט, אלא שאפשר לגלות בו תאי דם אדומים באמצעות מיקרוסקופ. לפיכך, מדובר בדימום הסמוי מן העין (המכונה בקרב אנשי המקצוע בשם "המטוריה מיקרוסקופית"). בשנת 2017 נצפתה המטוריה אצל בערך חצי אחוז מן האוכלוסייה הכללית, ואילו המטוריה המתאפיינת בדימום מיקרוסקופי נתגלתה בקרב 6.5% בערך בקבוצות הגיל המבוגרות. עם זאת, שיעורי התופעה נבדלים מאוד זה מזה בקבוצות השונות מבחינת הגיל, המין וגורמי הסיכון (כמו עישון).
שני הגורמים העיקריים להמטוריה (קרי: שתן דמי) הן תופעות פתולוגיות בכליות (בעיות נפרולוגיות) או בעיות בדרכי השתן (בעיות אורולוגיות).
עם התופעות הפתולוגיות הנפרולוגיות נמנות בעיות מגוונות במערכת המשמשת להפקת השתן, וכדוריות הדם האדומות הנפלטות אל השתן באות ממנגנון הסינון של הכליות. לעיתים קרובות השתן הדמי בא עם תופעות אחרות כגון פליטת-יתר של חלבונים ושיבושים בתפקודן של הכליות.
התופעות הפתולוגיות האורולוגיות מתאפיינות בדימום במקום זה או אחר בדרכי השתן עקב מגוון גורמים דוגמת דלקת, פגיעה, גידול ונזק שמקורו באבנים בכליות. במצבים האמורים אפשר שיתגלו קרישי דם שנפלטו אל השתן, וגם הדם שנפלט עשוי להיות אדום, בהיותו טרי יחסית.
זאת ועוד, ייתכנו מקרים שבהם אופן יצירת הדימום אינו ברור, כמו למשל שתן דמי לאחר פעילות גופנית מאומצת רבה או פליטתן של כדוריות דם אדומות ספורות כאשר יש עלייה בטמפרטורת הגוף.
כללו של דבר, כל מצב שבו נצפה דם בשתן מצריך בדיקה דחופה משום שלפעמים גורמי הדימום הם בעיות הטעונות התערבות מיידית. אך מצד שני חשוב ביותר לזכור כי במצבים רבים אין מתגלים ממצאים בלתי תקינים או גורמים מובהקים וברורים להמטוריה שהתגלתה.
מן ההכרח להגיע אל הרופא כדי להיבדק ללא דיחוי כל אימת שמתגלה שתן דמי – רוצה לומר, שתן שגונו אדמדם או חום, קריש דם שנפלט אל השתן, גילוי כדוריות דם אדומות בשתן – אפילו פעם אחת בלבד. בפרט אמורים הדברים במצב שבו ההמטוריה באה עם טמפרטורת גוף גבוהה, צמרמורת, היעדר אפשרות להשתין או דימום רב ורצוף בלא הפסקה.
הכול – בהתאם לגורמי ההמטוריה. אצל מטופלים מסוימים נפלטת כמות קטנה ביותר של דם אל השתן לאורך זמן (לעיתים אפילו במשך הרבה שנים), ומצב זה אינו מצריך התערבות רפואית כלשהי נוסף על בדיקות תקופתיות לצורכי מעקב. לעומת זאת, המטוריה שמתגלה אצל מטופלים אחרים יכולה להיות אינדיקציה לתופעה פתולוגית נוספת דוגמת דלקת, גידול או אבן בכליות. אך אפשר לטפל בתופעות אלו תוך זמן לא רב, זאת אומרת: ימים ספורים בלבד. לסיכום, אפשר לומר כי בדרך כלל המטופלים מחלימים תוך כמה ימים למן תחילתו של הטיפול בבעיה המרכזית שהביאה להמטוריה.
תחילה חיוני לבדוק כי באמת יש כאן המטוריה. בפרט אמורים הדברים בנשים, משום שעקב מבנה גופה (מבחינה ביולוגית) לא תמיד קל לאישה להבדיל בין דימום מאזור איבר המין ובין דימום מאזור פי הטבעת ובין דימום שמקורו במערכת השתן. מקובל לשלוח אישה הרואה דם בשתן לרופא גינקולוג מומחה כדי לוודא שאין מדובר בדימום מאזור איבר המין.
זאת ועוד, יש שצבע השתן הופך לאדום בשל צריכת סלק או עקב שימוש בתרופות דוגמת סדורל או ריפמפיצין, ולא בשל המטוריה (דם בשתן). לפיכך, קודם שייעשה צעד זה או אחר מן ההכרח לבצע שוב עוד בדיקת שתן אחת או שתיים, לרבות בדיקות תרבית. במקרה שממצאיהן של שתי הבדיקות הנוספות לא יעוררו חשש או חשד לתופעה פתולוגית כלשהי אפשר לקבוע כי עוד בדיקות אינן נחוצות. אך במצב שבו לאחר בדיקות התרבית מתברר כי נוצרה אינפקציה במערכת השתן, יש לערוך בדיקה חוזרת בתום ריפויה של האינפקציה.
הרופא מחליט מהם הצעדים שיש לנקוט לצורך דיאגנוזה בדבר הגורמים לדם בשתן לפי מאפיינים מגוונים כגון גיל הפציינט שלקה בהמטוריה, עד כמה הוא מושפע מגורמי סיכון המגדילים את הסיכוי כי התפתח אצלו גידול, וכמובן מהן התלונות הנוספות של המטופל.
הבדיקות האורולוגיות כוללות על פי רוב בדיקות הדמיה דוגמת אולטרסאונד – או CT אורוגרפיה – הן של אזור הכליות הן של מערכת השתן. אם מתעורר חשש כי מקור הדימום הוא גידול (ובפרט אצל פציינטים לא צעירים או בעלי הרגלי עישון בהווה או בעבר), מן ההכרח לערוך בדיקה ציטולוגית כדי לברר אם אכן הגיעו תאי סרטן אל השתן, וכן צריך לבצע ציסטוסקופיה.
כאשר תוצאות הבדיקות מעוררות חשש כי הפציינט לקה במחלת כליות, מן ההכרח להיבדק במרפאתו של רופא נפרולוג ולערוך עוד בדיקות מעבדה כגון איסוף שתן (בדרך כלל ל-24 שעות) ובדיקות דם לשם איתור נוגדנים אוטואימוניים. במקרים מסוימים מן ההכרח לבצע ביופסיה של הכליה.
בדיקת שתן רגילה מספיקה בדרך כלל כדי למצוא בשתן כדוריות דם אדומות באמצעות מיקרוסקופ (דימום מיקרוסקופי).
זיהוי אחד ויחיד של דם בשתן שמקורו בפעילות גופנית מאומצת אצל אנשים בגיל צעיר אינו מצריך שום התערבות רפואית, ובמקרים אלו די אך ורק במעקב.
המטוריה שמקורה באינפקציה במערכת השתן מצריכה מתן תרופות אנטיביוטיות בהתאמה אינדיבידואלית לפי הצורך.
במצבים של דימום ניכר ובלתי פוסק אפשר להפסיק את הדימום על דרך צריבתו ואטימתו של המקום שבו התגלה הדימום בהליך ציסטוסקופיה או כל הליך רפואי פולשני אחר.
פליטתם של קרישי דם יכולה להביא לידי הפרעה ואף לידי חסימה במערכת השתן. מדובר במצב אקוטי המצריך בדחיפות ביצוע הליך רפואי פולשני כגון החדרת צנתר ושטיפתה של שלפוחית השתן.
במצבים שבהם נגרם הדימום עקב אבנים בכליות או במערכת השתן, אפשר לרסק את האבנים ולתת תרופות פרבנטיביות כנגד הופעת אבנים נוספות. כמו כן אפשר להתאים דיאטות מסוימות המאפשרות לרפא את האבנים בכליות. אך חשוב לציין כי סוג הדיאטה נקבע בהתאמה ספציפית לפי מינן של האבנים בכליות, שהרי ישנם הרבה מינים של אבנים בכליות.
גידולים במערכת השתן מצריכים בדרך כלל הליך ציסטוסקופיה או ניתוח לצורך הסרתו של הגידול. במקרים של סרטן בשלפוחית השתן אפשר לצרף לטיפולים הניתנים גם תרופה המוחדרת באופן ישיר אל תוך שלפוחית השתן. יש להדגיש כי הטיפול האמור מצמצם את הסיכוי של הישנות הגידול.
במצבים של מחלת כליות יש להעניק טיפול לפי הדיאגנוזה המדויקת בצירוף דיאטה דלת מלח והקפדה על תקינותו של לחץ הדם.
אם הגורם להמטוריה הינו פעילות גופנית מאומצת או אינפקציה במערכת השתן אזי ייתכן כי מדובר בתופעה שלא תחזור, אף כי אינפקציות במערכת השתן עלולות להישנות אצל חולים מסוימים. אך אם סיבת ההמטוריה היא אבנים בכליות או גידול בדרכי השתן, אזי אפשר כי ההמטוריה תישנה.
כל גורם אפשרי להמטוריה מתאפיין בסיבוכים המובהקים המיוחדים לו. תופעת הדימום לבדה יכולה להביא לידי חסימתה של מערכת השתן עקב קרישי דם. חסימה כזו באזור השופכן (הצינור המוביל את השתן מן הכליות אל שלפוחית השתן) או בכיס השתן עצמו עלולה לגרום לכאב וסבל ואף למנוע מן החולה להטיל את מימיו. במקרים נדירים מתרחש דימום רב העלול להביא לחוסר דם ואף למצב שבו מן ההכרח לקבל עירויי דם.