עכברת היא מחלה שקיימת אצל בעלי חיים אך עלולה להדביק גם בני אדם. מלבד נברנים כמו חולדות ועכברים, המחלה מופיעה בטבע גם בקרב כלבים, צאן, בקר וחזירי בר והחיידק שמחולל אותה מופרש בשתן שלהם כאשר הם חולים. למעשה, ישנם 10 זנים של חיידק הלפטוספירה שגורם לעכברת וכל אחד מהם מסוגל לשרוד שבועות ואף חודשים בקרקעות ובמים שזוהמו.
על רקע האמור לעיל אפשר להבין את מגפת העכברת בנחלים שתקפה את אזור הצפון בישראל בשנה שעברה. בתוך כך, כדאי לדעת שבני אדם עלולים להידבק בחשיפה להפרשות, בגלל מגע עם שתן שמכיל את החיידק, בבליעת מים מזוהמים, דרך פציעות או דרך ריריות הגוף. יתרה על כך, הסיכון להדבקה מוגבר במים עומדים או בכאלה שזורמים לאט – כמו שיש בחלק מהנחלים ברחבי הארץ.
המסקנה משנה שעברה היא שיש עלייה בתחלואת עכברת במקומות תיירותיים שקשורים למקורות מים ומכילים הפרשות בעלי חיים. מבחינה אופרטיבית, ההמלצה היא לזהות כמה שיותר מוקדם את הסימנים וכמובן לפנות לטיפול חירום רפואי. עם זאת, כדאי גם לדעת שרוב האנשים שנחשפים לחיידק שמחולל עכברת בכלל לא יפתחו את המחלה וגם אלו שמפתחים אותה עשויים חוות רק תסמינים קלים.
במקרים של מחלת עכברת קשה, התסמינים חום, כאבי ראש, כאבי שרירים, דימום בלחמית העין וכאבי בטן, שלשולים או הקאות. בחלק מהמקרים התסמינים של עכברת מזכירים שפעת, וכאן נכנסת לתמונה אחריות אישית שמאפשרת לייחס את הסימפטומים למקומות שבהם ביקרנו או למאגרי מים שהיה לנו איתם מגע.
עוד בעיה עם עכברת היא שהתסמינים מופיעים על פי רוב רק שבוע-שבועיים אחרי החשיפה לחיידק. ההמלצה היא עדיין לפנות כאמור כמה שיותר מוקדם אל מוקדי הרפואה הדחופה, מה גם שישנם מקרים חריגים שבהם התופעות צפות על פני השטח כבר שלושה ימים לאחר ההידבקות.
את החשד למחלת העכברת מבססים על שילוב בין התסמינים והתופעות לבין חשיפה למקור זיהום. אחרי שמזהים מקור מסוים כמזוהם, הפרקטיקה תהיה לסגור אותו לשימוש הציבור ולבדוק לעומק את סוג המים שיש בתוכו. במקביל, מבצעים בדיקות כלליות שאמורות לתמוך באבחנה ולתוצאות שלהן מוסיפים אבחון מעבדתי ספציפי שמאמת או שולל את ההשערה המקורית.
הטיפול במחלה קל יחסית והוא מתבצע באמצעות אנטיביוטיקה. את הטיפול מבצעים בכדורי אנטיביוטיקה או דרך הווריד, לפי שיקולי הרופא ובהתאם לנסיבות. בכל מקרה אין חובת אשפוז, ניתן לקבל את הטיפול ולהשתחרר הביתה יחסית מהר.