באופן כללי, הריאות אחראיות על העברת חמצן אל תאי הגוף ועל פינוי של פחמן דו חמצני. יש להבין כי תהליך הנשימה התאית כולל מרכיבים שונים ואחד המרכזיים שבהם הוא החמצן, בלעדיו לא יקבלו התאים את האנרגיה הדרושה לביצוע פעולות בסיסיות. בתהליך זו נוצרות יחידות אנרגיה המכונות ATP וכן תוצרים נוספים כמו פחמן דו חמצני. הבעיה היא שפחמן דו חמצני ברמות גבוהות מוביל דווקא לפגיעה בתהליכים גופניים, ולכן יש לפנות אותו אל מחוץ לסביבת התאים.
ראשית, לא רק הריאות משחקות תפקיד בתהליך הנשימה של בני אדם, אלא עוד גורמים ואיברים רבים נוספים. לדוגמא, על נשיאת הדם והפחמן הדו חמצני מהריאות אל הרקמות השונות אחראיים תאי הדם האדומים, ובפרט מרכיב המכונה המוגלובין שמצוי בהם ומסוגל להתקשר עם חמצן. בתוך הריאות ישנם כעין בלונים קטנים שנקראים נדיות, שאליהם מגיע ונאגר האוויר בעת שאיפה. כתוצאה מעליית רמת האוויר בבלונים קטנטנים אלו, החמצן יוצא החוצה בתהליך פעפוע אל נימי דם שנמצאים באזור, ומכאן נישא אל כל הרקמות בעזרת לחץ שמספקת המשאבה הגדולה בגופנו – כלומר הלב. באופן הפוך מוזרם בחזרה לכיוון הריאות פחמן דו חמצני, חודר אל הנדיות ויוצא החוצה בתהליך הנשיפה.
כאמור, תפקידן המרכזי של הריאות הוא להוציא פחמן דו חמצני מהגוף, ולהכניס אל הדם חמצן שנחוץ לנשימה התאית. ואולם, בכך לא תם תפקידן. בין היתר, הריאות מגינות על הלב מפני חבלות, אחראיות על וויסות רמת החומציות של הדם, ועוזרות בניקוי קרישי דם מהוורידים.
זוהי אחת המחלות הזיהומיות השכיחות ביותר באוכלוסייה, שמתרחשת עקב חיידקים, וירוסים וגורמים אחרים שחודרים אל הריאות, מובילים להיווצרות נוזלים בתוכן, ובכך מקשים מאוד על יכולת העברת החמצן לתאים. במקרים אלו עלול להופיע סימפטומים כמו חום גבוה, ליחה בצבע ירוק או חום, צינון, קוצר נשימה, שיעולים רבים וקשים, תיאבון מופחת, הכחלה של העור, תשישות, שלשולים והקאות. יש לציין כי במקרים של ילדים נוטה מחלה זו להחמיר ולסכן עוד יותר, ולכן חשוב להתייעץ עם מומחים בתחום כשעולה החשד להופעת דלקת ריאות.