X
פתח תפריט ניווט ראשי
מצאו אותנו בפייסבוק:
מדור בריאות כללית
היפרהידרוזיס שמה המדעי של הזעת היתר מונח המתאר הזעה של הבלוטות האקריניות, (בלוטות הזיעה) בהרבה מעל המידה הדרושה לצורך איזון חום הגוף (התפקיד העיקרי של הזעה בגוף). התופעה מתחילה בילדות וגם בבגרות. היא פוגעת בשני המינים באותה מידה, יכולה להופיע בכל הגוף, נפוצה בעיקר בכפות הידיים, כפות הרגליים ובתי השחי.
הסיבות למחלה זו רבות, כגורם משני למחלת חום, מחלה מטבולית, או תופעת לוואי לתרופות. ברוב המקרים הגורם הינו ממקור לא ידוע. התופעה קיימת בשלוש צורות: תגובה רגשית: (מערבת בד"כ כפות הידיים, כפות הרגליים ובתי השחי). תופעה ממוקמת: כלומר מופיעה באזור מסוים בגוף, או תופעה מפושטת: באזורים רבים בגוף.
הבעיות החמורות הנובעות ממחלה זו קשורות להיבט הנפשי, דבר שעשוי לביא את החולה ללחצים נפשיים ולהפרעות שאינן מאפשרות לו תפקוד רגיל. יתרה מזו הנושא עשוי להביא לנכות תעסוקתית, ללא קשר לצורה בה מתבטאת התופעה.
כאשר התופעה בצורתה המפושטת מופיעה בגיל המבוגר, היא יכולה להצביע על בעיה באיזון מערכת העצבים האוטונומית, מחלה מטבולית, או מחלה ממארת. ולכן במקרה של הזעה מפושטת יש לחפש סימנים לאחד ממצבי החולי שתוארו. לעומתה הצורה הממוקמת, מופיעה על פי רוב בילדים ומתבגרים, יכולה להיות תוצאה של ריפוי לקוי של מערכת העצבים הסימפטתית, שהיא תת מערכת בעצבים ותפקידה להגיב ללחצים נפשיים כמו בהלה פחד או היערכות למאבק או בריחה מפני סכנה., פיזור לא נורמאלי של בלוטות הזיעה או תופעה המלווה תהליכים שונים של מחלות כלי הדם.
הזעת יתר אינה מסכנת חיים ואדם יכול לחיות עמה לאורך שנים הבעיה היא הפגיעה באיכות החיים. אפילו בתוך התא המשפחתי שלא לדבר על חברה בני נוער ובמישור האינטימי. במהלך השנים, בוצעו עבודות שונות שהתעניינו במצבם הנפשי של המזיעים ביתר. לא נמצא כל קשר לפוביה סוציאלית או הפרעת אישיות כלשהי.
הטיפול רפואי בבעיה זו, במיוחוד לצורה המפושטת, מבוצע בירור במספר מישורים. יש לחפש מחלה אחרת שמסתתרת ויכולה להיות הגורם. רצוי לקחת בדיקות דם לפעילות בלוטת התריס, ערכי סוכר בדם, חומצה אורית בדם, בדיקת חלבונים ספציפיים לשחפת בדם, ובדיקת הורמונים בשתן. צילום חזה בשאלה של סימני שחפת או גידול.
קיימים טיפולים שונים לתופעה. קיים מבחר גדול של טיפולים מקומיים, אך השימוש בהם קטן ביותר, עקב טיפול מסורבל ותופעות לוואי הקשורות לגירוי מקומי, בנוסף ליעילות נמוכה ביותר. טיפול תרופתי מבוסס בעיקר על תרופות נוגדות המערכת הכולינרגית, שהיא המערכת הנמצאת בחלקים רבים בגוף כמו במעי ובשלפוחית השתן. טיפול יעיל אך כמעט ולא בשימוש עקב תופעות לוואי קשות הכוללות הרחבת אישונים, טשטוש ראיה, יובש בפה ובעיניים, עצירות וקושי בהטלת שתן.
טיפול ניתוחי, כולל הפרעה מכאנית לעצב הסימפתטי; השכיח ביותר ניתוח אנדוסקופי לתוך החזה (לטיפול בעצב האחראי להזעה בבית השחי). בניתוח מתבצעת כריתת האזור הפגוע או גרימת הצטלקות באזורים המזיעים ע"י שאיבת שומן באזורים אלו. הטיפולים הניתוחיים יעילים בד"כ, התוצאה לצמיתות; אך קיימים חסרונות רבים כגון הזעת יתר תגובתית באזורים אחרים שלא היו מורגשים בעבר, צלקות קשות באזורי הכריתה או הצטלקות תת-עורית קשה באזורי השאיבה.
בשנים האחרונות, עולה שכיחות הטיפול בהזרקת הטוקסין העצבי - בוטוקס טוקסין מסוג A, לאזורים בעלי הזעת היתר, חומר זה מוכר מהתחום האסתטי, שם הוא בשימוש להחלשת שרירי ההבעה בפנים לצורך החלקת קמטים בעיקר במצח, בין הגבות ובצידי העיניים. במקרה של הזעת יתר, הטוקסין פועל מקומית באזור ההזרקה, מפריע לחיבור בין עצב המערכת הסימפתטית לאיבר המטרה ובזה מונע את התוצאה (ההזעה). משך עבודתו בין 4-12 חודשים, ויעילותו עולה עם הזרקות חוזרות.
אודות הכותב
מערכת שאל את הרופא מערכת "שאל את הרופא" עושה את מירב המאמצים על מנת לספק לכם הגולשים מידע מקיף, אמין ומדויק בנושאים רפואיים שונים. לשם כך אנו מתייעצים עם מיטב המומחים בתחום, ומביאים בפניכם כתבות, טיפים והמלצות משדה הידע והמחקר הרפואי. יחד עם זאת, הפרסומים שמופיעים מטעם המערכת אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי....
כתבות נוספות בתחום
