אכן, אנו נוטים לחשוב על נחירות כתכונה השייכת מעיקרה לנשים. במרכז הרפואי סורוקה ביקשו לבדוק את הנושא וערכו מחקר, אותו הוביל מנהל מחלקת פנימית ב', פרופסור נמרוד מימון. תוצאות המחקר פורסמו בעיתון המקצועי Journal of Clinical Sleep Medicine והן מראות שגם נשים נוחרות, בשיעורים דומים לאלו של גברים. הנקודה היא שלרוב נשים אינן מודות בנחירות וגם אלו שכן מודות מתעקשות שהנחירות שלהן לא חזקות כמו אלו של גברים, אך זוהי חשיבה שגויה.
חשוב לזכור כי הסימן הכי נפוץ לדום נשימה בשינה הן נחירות. דום נשימה בשינה היא הפרעה שעשויה לגרום לאירועים מוחיים ויתר לחץ דם, וזאת לצד נטייה לישנוניות במהלך היום ולירידה באיכות החיים. כל הגורמים הרפואיים העוסקים בתחום יודעים שיש הבדלים משמעותיים בין המגדרים מבחינת כמות המטופלים המופנים למעבדות שינה על מנת לאבחן את הבעיה. עוד ידוע שאצל נשים קיים תת אבחון של ההפרעה, ושהדבר גורם לחשיפה מוגברת לסיכונים.
במחקר שנערך בבית החולים סורוקה השתתפו יותר מ- 1,900 איש, כשליש מהם נשים ושני שלישים גברים, בגיל ממוצא של כחמישים שנים. מדובר באנשים שהגיעו למעבדת השינה בסורוקה אך טרם עברו את הבדיקות. הם מילאו שאלונים ודירגו את חומרת הנחירות שלהם, לדעתם, כאשר לאחר מכן העוצמה האמיתית נמדדה במעבדת השינה של בית החולים.
לפי תוצאות הבדיקה, גברים נוחרים בעוצמה מעט יותר גדולה מנשים העומדת על 51.7 דציבלים. זוהי רמת הרעש שמפיקים כשמדברים בבית או במקומות שקטים אחרים. הנשים מצידן נחרו בעוצמה של 50 דציבלים, ובאמת לא מדובר בהבדל כה גדול. בנוסף לכך, נמצא שלמרות הדמיון בעוצמת הנחירות, כ- 40 אחוזים מבין הנשים שאמרו שאינן נוחרות – דווקא נוחרות ואפילו בעוצמה חזקה עד חזקה מאוד. לעומת זאת, בקרב הגברים היו האחוזים נמוכים בהרבה כשרק כ- 7 אחוזים אמרו שאינם נוחרים בעוד במציאות רק כשלושה וחצי אחוזים לא נוחרים.
מי שעמד בראש המחקר בסורוקה הוא כאמור מנהל מחלקת פנימית ב', פרופסור נמרוד מימון, שהינו מומחה למחלות ריאה. לדבריו, התגלה שלמראות שאין הבדלים מהותיים בעוצמת הנחירה בין נשים לגברים, רק מיעוט של הנשים מדווחות על הנחירות וגם אז נוטות להמעיט בעוצמתן. זה בהחלט יכול להיות מחסום המונע הגעה למעבדות שינה במטרה לבחון את איכות השינה. עוד אמר פרופסור מימון כי לפי ממצאי המחקר צריכים הרופאים לחפש סימנים אחרים אצל נשים להפרעה של דום נשימה בשינה, מבלי להסתמך על הדיווחים העצמיים לגבי נחירות, שכן הסטיגמה המגדרית ככל הנראה משפיעה באופן מהותי על תשובותיהן של נשימה. לבסוף, הזכיר שישנה חשיבות גדולה לאבחון ההפרעה על מנת למנוע סיכונים בריאותיים מהותיים כדוגמת יתר לחץ דם ואירוע מוחי, וכמו כן כדי להקטין את הנטייה להירדמות וישנוניות לאורך היום, ולשפר את איכות החיים.