חיפוש קופות חולים - אינדקס מרפאות

כלי דם באזור פי הטבעת עלולים לתפוח וליצור פקעיות הנקראות טחורים, בין אם מדובר בטחורים פנימיים בחלק הפנימי של פי הטבעת, או טחורים חיצוניים הנמצאים בפתח שלו ונראים לעין. מדובר בתופעה בעל תסמינים שונים כגון גירודים, כאבים, אי נוחות, ישיבה ממושכת בשירותים, דימומים ועוד. מכיוון שהתסמינים ומידת החומרה משתנים בין חולים, גם הטיפול אינו זהה. כך לדוגמא, בטחורים חיצוניים משתמשים בין היתר בנרות, משחות ועוד תכשירים המקלים על התסמינים, ולעיתים מבצעים כריתה של הטחורים. לעומת זאת, בטחורים פנימיים מתווספות פעולות כמו קשירת הטחורים עם גומיות לעצירה של דימומים, סקלרוזציה, חתימה של כלי הדם עם לייזר, ולעיתים תידרש כריתה של הטחורים. בכל המקרים המצוינים לעיל, ישנו נדבך חשוב לטיפול שהוא שתייה מרובה וצריכת תוספי סיבים תזונתיים לריכוך היציאות.

חשוב לדעת שכיום ישנן מספר שיטות לשמירה על פריון שנפגע עקב מחלת הסרטן וטיפולים בה. גישה היא ראשונה היא בחירה בטיפולים אנט-סרטניים שמסבים פגיעה מינימאלית ככל האפשר למערכת הרבייה. כלומר, הקרנות או כימותרפיה שעוקפות את הפגיעות במערכת זו. הגישה השנייה היא הוספת טיפול שמשתק את מערכת הרבייה ולכן מקטין ואף מונע את חשיפתה להשפעת הטיפולים האנטי-סרטניים. בגישה זו נעשה בין היתר שימוש בהורמונים או בגלולות, אך היא אינה מבטיחה לחלוטין את שימור הפוריות. הגישה השלישית היא הקפאה של רקמת שחלה, הקפאת עוברים או הליכים אקטיביים דומים.

קוצר ראייה נמצא בעלייה מתמדת בשנים האחרונות בישראל וברחבי העולם. בהפרש של פחות מדור שכיחות קוצר הראייה נסקה מעלה וכיום קוצר ראייה הינה מגפה של ממש בעולם המערבי.

התפתחות קוצר ראייה

קוצר ראייה מתפתח לרוב מגיל 6 עד גיל 10 וידוע כי קצב התפתחות קוצר הראייה הינו מהיר ביותר בקרב ילדים סביב גילאי העשרה המוקדמים, עם התייצבות יחסית סביב גיל 16 שנים.

שכיחות קוצר ראייה

קוצר ראייה הינו ליקוי התשבורת הנפוץ ביותר ומוערך בישראל בשכיחות של 40%. שכיחות קוצר הראייה בארה"ב נעה בין 20%-50% ובמדינות אסיה מגיעה אפילו ל90%.

השכיחות הגבוהה ביותר היא בדרום קוריאה בשיעור של %96.5 בקרב גברים צעירים בני 19.

קוצר ראייה נמצא במגמה של עלייה מתמדת ברחבי העולם וגם בקרב מתגייסים חדשים לצה"ל בישראל העוברים בדיקה מסודרת בזמן הגיוס ומהווים קבוצת מחקר משמעותית.

סיבוכי קוצר ראייה

קוצר ראייה היא מחלה בעלת משמעויות כבדות הן מבחינת עלויות הטיפול, והן מבחינת הסיבוכים העיניים האפשריים לרבות גלאוקומה, חורים, קרעים ברשתית והפרדות רשתית. עין מיופית הינה ארוכה מהרגיל ורשתית העין מתוחה בה יתר על המידה.

סיבות לקוצר ראייה

תיאוריות ותהליכים רבים נקשרו להתקדמות קוצר הראיה לרבות גנטיקה, עבודה מרובה מקרוב, דמות מטושטשת בהיקף הרשתית, שחרור מתווכים כימים בעין ועוד.

כיום ברור לנו כי מספר סיבות עיקריות אחראיות לעליית המספר:

1. סיבה עיקרית היא תורשה. כאשר לאחד ההורים יש קוצר ראייה, הסיכוי לקוצר ראייה אצל הילד גדל פי שתיים בערך. אם לשני ההורים יש קוצר ראייה - הסיכוי למיופינ אצל הילד גדל פי שבע.

2. עבודה מקרוב - קריאה ממושכת, עבודה מול מחשב, התמקדות במסכים קרובים של טלפון או אייפד, מאיצים את עליית המספר עקב פעילות אקומודציה מוגברת על ידי השריר הציליארי הפנימי של העין (השריר שעושה פוקוס לקרוב).

3. הסתגרות בבית ומניעת חשיפה לאור השמש - אור השמיים הכחול מאט את עליית קוצר הראייה, ולעומת זאת תאורה מלאכותית יכולה להחמיר את קוצר הראייה. אצל ילדים שמרבים בפעילות מחוץ לבית משפיעים גורמים כמו אישון קטן (בחוץ האישון קטן והדבר תורם לתמונה חדה יותר), הפסקת מאמץ האקומודציה (כי אין פוקוס לקרוב), ויטמין D ועוד גורמים נוספים האחראיים למניעת קוצר הראייה .לפני כמעט כעשור התחילו העדויות הראשונות שפעילות ילדים מחוץ לבית (מעל 14 שעות שבועיות) תורמים למניעת קוצר ראייה ומניעת סיבוכים הקשורים לקוצר ראייה גבוה.





הדרכים לעצור את קוצר הראייה

בשנים האחרונות פורסמו בספרות מחקרים רבים אשר בדקו שיטות שונות למניעת התקדמות קוצר הראייה לרבות תכשירים פרמקולוגיים, אמצעים אופטיים, תרגילי עיניים ומשוב ביולוגי (ביופידבק). במחקרים התברר כי תרגילי עיניים ומשוב ביולוגי אינם יעילים בעצירת המרשם.

מתן מספר נמוך מדי (תת תיקון) לא רק שלא עוצר את עליית המספר אלה במחקרים מסוימים נמצא שאף מגביר את התקדמות קוצר הראייה בהשוואה לתיקון מלא, לתשומת לב כל אלו התומכים בתיאוריה השגויה של מתן מרשם קטן מהנדרש כדי לגרום לעין להתאמץ ולעצור את המספר.

בעבר סברו כי עדשות מגע קשות מסייעות לעצירת המספר. ברבות הימים הסתבר כי עדשות מגע קשות אינן משפיעות על מניעת התקדמות קוצר הראייה בגלל שהשפעתן ניכרת בהשטחת הקרנית ולאחר הפסקת השימוש האפקט מתפוגג. עדשות מגע רכות גם הן אינן משפיעות על קוצר הראייה אך נתונים ראשונים מראים כי לעדשות מגע רכות בעלות עיצוב דו-מוקדי ורב מוקדי (עדשות מגע מולטיפוקליות מסוימות) יש יכולת להשפיע על שליטה בקוצר ראייה.

אורתוקרתולוגיה, עדשות מגע בעלות פרופיל עיצובי של גיאומטריה הפוכה ועדשות מגע רכות למניעת טשטוש היקפי ברשתית פועלות במנגנון זהה לעצירת קוצר ראייה. שני סוגים אלו מצמצמים את הטשטוש של הדמות בהיקף הרשתית כיוון שדמות מטושטש ברשתית גורמת לעליית המספר במשקפיים. עדשות אלו הראו עצירה קוצר ראייה של פחות מ 50% במספר מחקרים קצרי טווח ואולם השימוש בעדשות אורתוקרתולוגיה אצל ילדים בעייתי מאוד עקב הסיכון לזיהומי קרנית והצורך המעקב תכוף אצל המטפל יחד עם תחזוקת העדשות.

אז מה הפתרון? איך עוצרים את עליית המספר במשקפיים?

טיפול בתכשירים פרמקולוגים הוכיחו יעילות רבה ביחס לכל שאר הטיפולים. תרופת פירנזפין הינה אחת היעילות ביותר לעצירת קוצר הראייה יחד עם טיפול בתרופת אטרופין (הצלחה של לפחות 90%).

מזה כארבעים שנה מאז שנות השבעים, ידוע כי מתן טיפות עיניים של אטרופין מדי יום עוצרת את עליית המספר. ואולם, הריכוז הרגיל של טיפות האטרופין שנמצא בשוק גורם גם להרחבת האישון ושתוק יכולת הקריאה מקרוב (אקומודציה). הילד המטופל בטיפות בריכוז הרגיל סובל מאישון רחב באופן קבוע, דבר הגורם לסנוור בשמש ואף מסכן את בריאות העין. בנוסף, שתוק האקומודציה מחייב מתן משקפיים לקריאה. עקב כך כמעט וננטש הטיפול הזה הכרוך באטרופין בריכוז גבוה.

COMET - פריצת דרך משמעותית

מאז אמצע שנות האלפיים החול במחקר שבדק האם מתן טיפות אטרופין ריכוז נמוך יותר שאיננו גורם להרחבת האישון, יכול גם הוא להשפיע על עצירת המספר. המחקר הגדול ביותר נקרא COMET והשתתפו בו מאות ילדים. תוצאות המחקר היו מעודדות: הסתבר כי מתן טיפות אטרופין בריכוז נמוך מאוד הינו חסר תופעות לואי - אין קושי בקריאה ואין הרחבה של האשון. מאידך נמצא שהטיפול מונע את התקדמות קוצר הראייה ותופעת הריאבאונד (עלייה קלה של המספר בסיום הטיפול) לא קיימת בהשוואה לריכוזים אחרים.

הטיפול באטרופין בריכוז נמוך יחד עם פירנזפין מהווה כיום את הטיפול הטוב והיעיל ביותר לעצירת מיופיה אך דורש מעקב, טיפול ובדיקה של מי שמיומן ומנוסה בתחום, בליווי רופא עיניים הבקיא בנושא.

ד"ר ניר ארדינסט ופרופ' יאיר מורד הינם מהמרכז לעצירת קוצר ראייה, ראשל"צ

נערך ע"י דרור דקל אופטומטריסט

הנטיה הטבעית, הבלתי מודעת, של בני האדם היא להתנהג עפ"י הצפיות של הסמכות הנמצאת לידם.

למשל ,כשהילד הקטן שלנו מחזיק כוס מים, ואנחנו אומרים, תזהר , תזהר ...ובתוך תוכי כהורה, אני מעריך, חושב, מצפה שעוד רגע הוא הוא יפול ...זה מה שיקרה.

וכשהוא נופל ושופך את כוס המים אני אומר "ידעתי ". גרמתי לו להתנהג בדיוק לפי מה שציפיתי, ועכשיו הוא יוכיח לי שוב ושוב, שהוא לא יודע להזהר.

וגם

שאם אנחנו כהורים אומרים לילד שלנו: אני סומך עליך , אבל בתוך תוכי , אני לא מאמין שהוא יצליח, זה מה שהילד קולט ממני . שאני כהורה לא מאמין ביכולת שלו להצליח, ושוב ושוב הוא יוכיח לי את הצפיה הפנימית שאני מסתיר ממנו.

התבנית האוטומטית הזו שמקבעת בילדים שלנו, התנהגות שלילית , יכולה להתהפך.

זה אומר שאנחנו נדרשים לצאת מאוטומציית הפחדים שלנו, להאמין בילדים שלנו, ולבחור את המציאות שאנחנו רוצים שתהיה, ובה להאמין, אותה לצפות בשקט בתוך תוכי , ובסבלנות . לחכות עד שהיא תקרה.



רק כך נוכל לגרום לילדים שלנו להאמין בעצמם...ולהתפתח, ולגדול עם יכולות להתמודד בהנאה , עם מורכבות החיים.



בהצלחה

יאיר היימן