כל יציאת שתן בלתי רצונית מוגדרת מבחינה רפואית כבריחת שתן. בפועל, מדובר על מצב שבו גברים ונשים מאבדים את השליטה הרצונית במתן השתן. עד לפני מספר שנים נהוג היה לייחס את התופעה לנשים בלבד והיא אכן שכיחה יותר אצלן, אך כיום ברור שהיא קיימת בתדירות גבוהה גם בקרב גברים ואפילו ילדים. מעבר לכך, חשוב להבחין בתסמינים של דליפת שתן כדי לאבחן באיזה סוג של בעיה מדובר ולמצוא עבורה את הטיפול המתאים.
ההבדל העיקרי הוא בין דליפת שתן במאמץ לבין דליפת שתן בדחיפות. לשם השוואה, דליפת שתן במאמץ נגרמת בגלל עלייה בלחץ התוך בטני כתוצאה מפעולות יחסית סטנדרטיות ובהן התעמלות, שיעול, צחוק ועיטוש. לעומת זאת, דליפת שתן בדחיפות מתבטאת בצורך פתאומי ללכת לשירותים וזאת בגלל תגובה נוירולוגית, לחץ נפשי, נטילת תרופות מסוימות, חוסר איזון בבלוטת התריס, סוכרת לא מאוזנת וגיל מבוגר.
יש עוד כמה מושגים שכדאי להכיר על מנת להבין לעומק את הנושא של דליפות שתן וטיפולים אפשריים. קודם כל, תסמונת השלפוחית הרגיזה מתארת למעשה מצב שמשלב דחיפות של מתן שתן, עם או בלי דליפה, אך בעיקר במקרים שבהם אין מספיק זמן להגיע לשירותים. כמו כן, קיימת תופעה של דליפת שתן מעורבת שמשלבת בין דחיפת שתן במאמץ לבין דליפת שתן בדחיפות.
שנית, יש מקרים שבהם דליפת שתן נגרמת בגלל מחלות ומצבים רפואיים ונסיבות שבהן התופעה היא חלק מרשימה ארוכה יותר של סימפטומים. בדליפת שתן פונקציונאלית למשל ההתראה של הצורך לגשת לשירותים לא מתורגמת על ידי המוח לפעולה, אך פיסטולה היא פתח שנוצר בין שלפוחית השתן לנרתיק ובגלל נגרמת דליפת שתן מתמדת – בלי קשר לרקע נוירולוגי.
אפשרות אחרת ששכיחה אצל נשים שסובלות מצניחה של דפנות הנרתיק והרחם היא דליפת שתן כתוצאה מהצפה. זהו מצב שבו השלפוחית עוברת את הקיבולת המקסימאלית שלה ולכן כל טיפה של שתן דולפת החוצה מבלי שהשלפוחית תצליח להכיל אותה.
הטיפול בדליפת שתן נבחר לפי חומרת התופעה והצרכים של המטופלים. ברוב המקרים אפשר לתאם פיזיותרפיה של רצפת האגן כדי להתמודד עם דליפת שתן בדרגות חומרה שונות, כמו גם לשלב תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן על מנת להשיג תוצאות טובות וטבעיות.
כמו כן, טיפולים אחרים כוללים שימוש בלייזר וגלי רדיו, כיסא אלקטרומגנטי שמתאים לתסמונת השלפוחית הרגיזה וטיפול התנהגותי שמבוסס על החלפת תפריט תזונתי. לבסוף, יש טיפולים בעלי מאפיינים אחרים ובהם הזרקת בוטוקס לשלפוחית השתן, התקנת קוצב סקרלי וכמובן ניתוח כמוצא אחרון.