המידע אודות הפרעות התנהגות בדמנציה מוגש לכם על ידי ד"ר קסיס ופא, מומחית לרפואה פנימית וגריאטריה. ד"ר קסיס עבדה לאורך 14 שנים בתור רופאת משפחה וב- 10 השנים האחרונות עוסקת בתחום הגריאטרי. בין היתר שימשה בתור יועצת גריאטרית בקופת חולים כללית, וניהלה את המחלקה הגריאטרית בבית החולים הצרפתי שבנצרת. בנוסף, משמשת כיום בתור יועצת גריאטרית בשר"פ פלוס לב המפרץ חיפה ומבצעת חוות דעת תפקודיות לבתי המשפט. ד"ר קסיס היא בוגרת הקורס ברפואה פליאטיבית והקורס בפסיכוגריאטריה באוניברסיטת תל אביב, ועומדת לקראת סיום התמחותה ברפואת כאב בבי"ח כרמל בחיפה. כמו כן, ד"ר קסיס מנהלת את פורום גריאטריה בפורטל ועונה בו על שאלות הגולשים.
אנשים רבים נוטים לזהות את הדמנציה כשם אחר למחלת האלצהיימר, אך מדובר בטעות. נכון שמחלת האלצהיימר קשורה בחלק גדול מהמקרים של דמנציה (כשני שליש), אך ישנם עוד מקרים רבים של דמנציה שבהם אין אלצהיימר, כדוגמת דמנציה הקשורה בחסימה של כלי דם במוח. על כל פנים, מדובר במחלה חשוכת מרפא הפוגעת בצורה הדרגתית ברמה הרגשית, ההתנהגותית והחשיבתית של האדם, החל ביכולתו לזכור, להתמקד ולחשוב כהלכה ועד ליכולתו לדעת היכן הוא נמצא ולזהות את הסובבים אותו. על פי הנתונים, בערך אחד מתוך עשרה אנשים מעל לגיל שישים וחמש סובל כיום מדמנציה, ובערך אחד מכל שלושה אנשים מעל לגיל שמונים וחמש. כאמור, מדובר במחלה המתפתחת בהדרגה ולכן נוהגים לחלק אותה לכמה שלבי התקדמות בהתאם לרמת הפגיעה ביכולת הזיכרון, ההתמצאות, התקשורת, שיקול הדעת, זיהוי אנשים בסביבה הקרובה, בעיות תפקוד ועד לרמה של אי יכולת לתפקד בכלל.
אחד הקריטריונים לקביעת שלב הדמנציה הוא התפתחות בעיות התנהגות, שנעשות יותר ויותר שכיחות עם הזמן ובעיקר בשלבים המתקדמים (אם כי לא כל אדם עם דמנציה יפגין אותן). למרבה הצער, הדמנציה מלווה לא פעם גם בבעיות נפשיות מורכבות הגורמות לבני המשפחה וכמובן לחולה סבל רב, ביניהן דיכאון וחרדה, הזיות ומחשבות שווא. באשר לבעיות ההתנהגות, הן מאופיינות בחשדנות רבה כלפי אחרים, תוקפנות וזעם, הסתגרות, הפרעות בשינה, עקשנות, שוטטות ועוד. אין ספק כי התנהגויות אלו יוצרות עומס רב על המשפחה המטפלת ומובילות גם לתחושות קשות מאוד מצד המטופל. פעמים רבות הן עומדות בבסיס ההחלטה להעבירו למוסד שיקומי.
מאחר שמדובר במצבים מורכבים מאוד מבחינה פיזיולוגית, מנטאלית, קוגניטיבית ונפשית, גם ההתערבויות מורכבות ונעשות בהתאם למצב הספציפי של האדם. הן עשויות לערב גורמים שונים החל בבני המשפחה הקרובים ועד לאנשי סיעוד ורופאים. קצרה היריעה מלתאר את מכלול ההתערבויות, לכן נציין רק את העיקריות.
ראשית, בכל מצב של הפרעת התנהגות אצל חולה דמנציה חשוב מאוד להיוועץ ברופא, אשר יבדוק הימצאות של גורמים פיזיולוגיים שונים בבסיס ההתנהגות, ירשום תרופות נוספות במידת הצורך, וימליץ על צעדים טיפוליים שונים. אחד הצעדים הטיפוליים עשוי להיות אימונים המחזקים את תחושת המציאות ואת כישורי החשיבה, למרות שהדבר אינו מביא לתועלת קבועה – ובוודאי שלא בשלבים מתקדמים. התערבות נוספת היא ליצור סביבה כמה שיותר בטוחה עבור החולה, על מנת שלא ייפגע חלילה בביתו או ברחוב ויוכל לבצע פעילויות (כמו למשל הליכה) שאינן מסכנות אותו.
מעבר לכך, אחד הדברים הראשונים שיעשו בעלי המקצוע הוא לזהות את הגורמים שעומדים מאחורי בעיית ההתנהגות, למשל בעיה בריאות, תופעות לוואי של תרופות, הפרעות שינה, תנאים סביבתיים הגורמים לעצבנות יתרה, שעמום, סדר יום שאינו מתאים - וכדומה. בהתאם לזיהוי של מקור בעיית ההתנהגות ניתן ליצור התערבות הולמת הכוללת בין היתר חיזוקים חיוביים והתאמה של הפעילויות. התערבויות אלו יקיפו את סביבתו הקרובה של האדם, למשל הצוות המטפל בבית האבות או בני המשפחה. כך לדוגמא, איש המקצוע ילמד את המטפלים לגבי שימוש במילים המחזקות את הערכתו העצמית ורווחתו הפנימית של החולה. כמו כן, הוא ידריך אותם לגבי דחיפת החולה לפעילויות שממלאות את יומו, יוצרות אצלו עניין, מניעות אותו וכמובן מתאימות לצרכיו ולמצבו. בנוסף, ההתערבות כוללת שימוש בהוראות והנחיות שהינן מובנות לחלוטין לחולה, מעודדות ומרגיעות אותו, ואינן יוצרות אצלו תחושה של מצוקה, בלבול, כעס והתנגדות.
מעל הכל, מה שחשוב הוא להתגבר על המבוכה שיוצרות בעיות אלו עבור בני המשפחה, אפילו אם הן מלוות באלימות ואף באספקטים מיניים. מומלץ לפנות אל רופא המשפחה, למומחה לגריאטריה ולאנשי מקצוע שיסייעו בטיפול, ולא להתמודד לבד עם העומס שהינו רב מאוד ושוחק מאוד.
ד"ר קסיס ופא הינה מומחית לרפואה פנימית וגריאטריה, העוסקת מזה כעשור בתחום הגריאטרי ועובדת גם כיועצת גריאטרית במרפאת שר"פ פלוס לב המפרץ, חיפה. שאלות בנושאי הכתבה ובנושאים נוספים ניתן להפנות אל ד"ר קסיס דרך פורום גריאטריה.