זוהי מחלת המין המוכרת ביותר בה לקו לאורך שלושת העשורים האחרונים עשרות מיליוני אנשים. מדובר בנגיף המועבר דרך נוזלי הגוף אשר מוביל לכשל של המערכת החיסונית ומכאן לפגיעות גדולה עד כדי חוסר יכולת להתמודד עם גידולים וזיהומים שונים. לאורך השנים השתרשו תפיסות מוטעות רבות לגבי מחלה זו, למשל שהיא יכולה לעבור דרך חיבוק או נשיקה, או באכילה ושתייה של מזונות. ואולם, הנגיף אינו מסוגל לשרוד לזמן מספיק מחוץ לגוף ונדרש מעבר משמעותי של נוזלים על מנת להידבק. כך למשל, דרכי ההדבקה האפשריות הן בקיום יחסי מין, עירויי דם נגועים, מעבר של הנגיף מהאם לעובר, מזרקי סמים נגועים המועברים בין משתמשים, וכדומה.
אחד השינויים המשמעותיים לגבי החולים היא שבניגוד לעבר, איידס איננה מחלה סופנית. אמנם, היא אינה ניתנת עדיין לריפוי מלא אך אפשר לעכב את התקדמותה עד כדי כך שאנשים יכולים לחיות עימה לאורך עשרות שנים, כמעט עד לתוחלת החיים הממוצעת באוכלוסייה. השינוי התרחש בזכות המודעות הגבוהה שניתנה לאיידס לאורך השנים והממון שהושקע בפיתוח תרופות, המעכבות מנגנונים שונים שקשורים לפעילות הנגיף.
עוד חידוש משמעותי היא פיתוח של טיפול מונע בשם PEP המאפשר מניעה של הידבקות גם לאחר חשיפה לנגיף, למשל לאחר קיום יחסי מין או מגע עם מזרקים. בדומה לתרופות למניעת הריון לאחר קיום יחסים, הטיפול המונע לאיידס חייב להינתן שעות ספורות לאחר החשיפה, ולמעשה כעבור שלושה ימים הוא כבר לא אפקטיבי. אגב, בשניים מתוך 10 אנשים הוא לא יהיה אפקטיבי בשום צורה. בניגוד לתרופה למניעת הריון מדובר בטיפול הנפרש על פני מספר שבועות וכולל נטילה של מספר תרופות. למעשה, הצלחתו הובילה לבעיה חדשה, כאשר אנשים נוטים יותר לקיים יחסי בלתי מוגנים גם עם מי שאינם מכירים, וזאת לאור הידיעה שקיימת אפשרות למנוע הידבקות וכן שאפשר "לחיות עם המחלה". הבעיה היא, שהתנהלות זו מעלה את שיעור ההידבקות באיידס וכן במחלות מין נוספות, כמו הבאות.
כלמידיה היא אחת ממחלות המין שהיו נפוצות מאוד בעת העתיקה וגבתה קורבנות רבים, אך מאז המצאת האנטיביוטיקה חלה ירידה דרסטית בסיבוכים הכרוכים בה. מדובר בחיידק המועבר ביחסי מין (וכן מאם לעובר) העלול להתפשט בגוף ולגרום לבעיות בריאות (דלקת ריאות), בראייה עד כדי עיוורון, ובאיברי המין והרבייה עד עקרות. אחת הבעיות עם כלמידיה היא שמרבית הנדבקים אינם מפתחים תסמינים מיוחדים, ולכן האבחון נעשה בשלבים מאוחרים מדי.
כפי שאמרנו, מדובר במחלה נפוצה למדי הפוגעת בעשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם בשנה, וגם בישראל נדבקים קרוב לאלף איש בשנה. מאחר שהאבחון המדויק היחיד כיום הוא זיהוי של די.אן.איי של החיידק, ומאחר שאין תמיד תסמינים ברורים, מומלץ לעיתים ליטול אנטיביוטיקה גם כאשר החשד אינו ודאי.
יחד עם זאת, גישה זו הרווחת בקרב מטופלים וגם רופאים, מובילה לפיתוח עמידות מצד החיידק וכך קשה יותר להתגבר עליו. מעבר לכך, כפי שאמרנו ישנה עלייה בשיעור הנדבקים במחלות מין בשנים האחרונות בארץ, בין היתר מפני שקיים טיפול "פשוט" וגם מפני שכיום נהוגה תרבות מתירנית יותר בכל הקשור לקיום יחסים.
את אותם הדברים שנאמרו לגבי הכלמידיה ניתן לומר לגבי הזיבה, בה נדבקים כ- 500 איש בישראל מדי שנה ועשרות מיליונים ברחבי העולם. ניתן היה למנוע את ההידבקות באמצעות בקונדום. גם כאן מדובר בחיידק שעובר ביחסים וגורם לצריבת במתן שתן, הפרשות בצבעים שונים מאברי המין, נפיחות באשכים וגירודים בפי הטבעת. יתר על כן, אם המחלה אינה מאובחנת ומטופלת בזמן היא עלולה לגרום לזיהומים ולסיבוכים קשים במערכת הרבייה ובעוד איברים בגוף. על פי רוב הטיפול כולל את התרופה בה משתמשים לטיפול בכלמידיה ועוד אנטיביוטיקה מסוג רוצפין, כאשר הנטילה מחסלת את החיידק והתסמינים לצמיתות.