הרפס מספר 2 (מספר 1 מתייחס לווירוס המופיע בשפתיים וליד הפה), הוא בהחלט תופעה לא נעימה. יחד עם זאת, ניתן לחיות עימה והיא אף חולפת מעצמה ללא טיפול. מדובר בשלפוחיות המופיעות על איברי המין ומלוות בגירוד, כאב, צריבה ואדמומיות. למעשה, כמעט 25% מכלל האוכלוסייה נושאים את נגיפים 1 או 2, החל בבני נוער ועד לגילאי הזהב. ההידבקות מתרחשת בעת קיום יחסים עם אדם הנושא את הנגיף, וכעבור כשבוע יופיעו הסימנים הראשונים בעוצמה גדולה יחסית להתפרצויות הבאות. זוהי מחלה מדבקת מאוד וכיום אין תרופה המסוגלת לגרום להיעלמות מוחלטת של הנגיף, כך שהאדם ימשיך להיות נשא מעתה והלאה. מצד שני, ההתפרצויות הבאות עשויות להתרחש אחת למספר שבועות או חודשים, ולרוב אינן גורמות לסבל קשה מעבר לאי נעימות ומבוכה. כאמור, הגוף מסוגל להתגבר בעצמו על ההתפרצות בתוך כשבוע-שבועיים, אך מי שאינו מעוניין לסבול יכול בהחלט להיעזר במשחות ותרופות ייעודיות. שלושת התרופות העיקריות הן פמביר, וולטרקס ופמציקלובר, אשר מקצרות את משך ההתפרצות ומקלות על סימניה. לבסוף, חשוב לציין כי סיכוני ההידבקות גבוהים במיוחד אם מקיימים יחסים בעת התפרצות, ולכן דרך המניעה הטובה ביותר היא פשוט לא לקיים יחסים בזמן זה.
זיבה היא מחלה חיידקית המועברת בעת קיום יחסי מין, וניתן למנוע את ההידבקות פשוט על ידי שימוש בקונדום. תסמיני המחלה מתבטאים בהפרשות מאיברי המין, שיכולות להיות סמיכות, מוגלתיות ובגווני אדום וצהוב. כמו כן, אצל נשים שנדבקו עשויים להופיע צריבות במתן שתן ודימום בעת קיום יחסים, ואילו אצל גברים עשויים להופיע צריבות במתן שתן, גירודים בפי הטבעת ונפיחות באזור האשכים. מלבד סימנים אלו שאינם כה חמורים, במידה שלא מטפלים במחלה היא עלולה לגרום לסיבוכים וזיהומים במערכת הרבייה ובאברי גוף שונים. על כן, מומלץ שלא לדחות את הטיפול ולפנות לקבלת אנטיביוטיקה מסוג רוצפין וכן תרופה לכלמדיה שמתלווה לא פעם לזיבה. בעיקרון, הטיפול התרופתי אמור לשים קץ לחיידק ולהופעת התסמינים לתמיד. יש להדגיש כי מדובר במחלה מידבקת מאוד אשר עשרות מיליונים נדבקים בה מדי שנה, גברים ונשים כאחד.
מחלת ה- AIDS ((Acquired Immune Deficiency Syndrome היא אחת הנפוצות והמוכרות ברחבי העולם. מדובר בנגיף השוכן בנוזלי הגוף השונים ועלול להיות מועבר בעת קיום יחסי מין ללא שימוש בקונדום. מרגע שהנגיף משתכן בגוף הוא מתחיל לשכפל את עצמו ולפגוע במערכת החיסון, מה שמוביל לפגיעות גדולה לגורמים מזהמים. מחלה זו גרמה לעשרות מיליוני מקרי מוות לאורך השנים, אך בשנות האלפיים כבר נמצאו טיפולים המונעים את שכפול הנגיף. לכן, כיום היא אינה מוגדרת עוד כמחלה סופנית אלא כמצב כרוני. בנוסף, קיימים טיפולים מונעים המבוססים על הרכב מסוים של תרופות, אשר עשויים להינתן למי שקיים יחסים בלתי מוגנים וחושש כי נדבק. יש לציין כי טיפולים אלו אינם מונעים את ההידבקות בוודאות מוחלטת, וניתנים בהתאם לשיקולי הרופאים. לבסוף, דרך חשובה להתמודדות עם תפוצת המחלה מהוות בדיקות איידס שנערכות בשני מועדים שונים בהפרש של כ- 8 שבועות.
קנדידה אינה מחלת מין במלוא מובן המילה, ובעיקרון גם אינה מדבקת. מדובר בפטריית שמרים שנמצאת בגופן של כל הנשים, אך עלולה להתפרץ תחת תנאים מסוימים שגורמים לה לשגשג. ההתפרצות מלווה לרוב בגירודים, אך לעיתים מופיעות בנרתיק גם צריבות ונפיחויות, ועלול להיות כאב בעת קיום יחסים. התנאים שעשויים להוביל להתפרצות הפטרייה הם הריון, נטילת גלולות נגד היריון, מחלת הסוכרת ונטילת אנטיביוטיקה שפוגעת בזן מסוים של חיידקים בנרתיק. כאמור, במרבית המקרים מדובר בתופעה המלווה בגירוד שאינה כה מעיקה, ואך עשויה לחלוף מעצמה. יחד עם זאת, החמרה עלולה בהחלט להפריע לאיכות החיים וללוות את האישה לאורך זמן רב. לכן, מומלץ לפנות לאבחון שמטרתו לשלול אפשרויות למחלות מין אחרות, ולהתוות טיפול מתאים. התרופות הנפוצות שמשמשות לטיפול בקנדידה קלה אינן דורשות מרשם רופא, וכוללות משחה ואגינאלית או נרות אגיסטן. בנוסף, קיימות תרופות נגד פטריות שצריכות במרשם כמו בניזרול ובטריקן.
גם סקביאס איננה מחלת מין במלוא מובן המילה, אלא נגע בעור המועבר גם בעת קיום יחסים. מדובר ביצור זעיר המכונה קרדית הסקביאס שעשוי להופיע במספר תצורות, ומרגע שהגיע אל העור הוא מתחיל להתחפר בו. החפירה עצמה יוצרת תגובה במערכת החיסונית שמורגשת בתור גירוד בעוצמה גבוהה ומעיקה, מה עוד שפעילות היצור מתגברת בשעות הלילה. מאחר שהגירודים כה עזים פונים כמעט כל הנדבקים לטיפול, אף אם מדובר באזורים אינטימיים בגופם. יתרה מכך, היעדר טיפול אינו מוביל להחלמה טבעית של הגוף, שכן הייצור ממשיך לחיות, להטיל ביצים, להתחפר ולהתרבות. הטיפול מבוסס על משחות כמו Bicide ו- Lyclear אותן יש למרוח, להשהות ולשטוף אחרי שעות ספורות. כמו כן, קיים טיפול שעוזר לגירודים הקשים המבוסס בעיקר על אנטי היסטמנים, או על אנטיביוטיקה אם קיים זיהום משני. הטיפול התרופתי מוביל להשמדת הקרדית לחלוטין, אך הוא אינו מונע הידבקות נוספת. לכן, חשוב מאוד שהנדבקים ישמרו על היגיינה גבוהה, ויידעו את בני זוגם על המצב.