X
"ורפא ירפא" - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות
פתח תפריט ניווט ראשי
מצאו אותנו בפייסבוק:
מדור הריון
דימומים בטרימסטר הראשון של ההיריון מאפיינים בערך חמישית מן הנשים המעוברות והינם תופעה רגילה בלא כל השפעה שלילית על מהלכו התקין של ההיריון בהמשך. אף כי רק 15% מכלל הנשים המעוברות מפילות את עוברן בשלושת חודשי ההיריון הראשונים, הרופאים רואים סיכון להפלה כל אימת שמתרחש דימום בתקופה זו, ולכן ההמלצה הרפואית המקובלת היא לגשת מיד אל הרופא המטפל בכל מקרה של דימום. על פי רוב אין לחשוש אם מתרחש דימום – ובייחוד כאשר מדובר בדימום שאינו קשה – במהלך השליש הראשון. עם זאת, במקרים מסוימים של דימומים שונים עלול הדימום להיות אינדיקציה שלילית בדבר תופעה קשה, בעייתית וסבוכה יותר, ואז מן ההכרח לעמוד על המשמר ולהיזהר.
דימום המתרחש בשל עצם קליטתו של העובר ברחם (תהליך ההשרשה) הינו תופעה שכיחה ורגילה בהחלט כאשר מדובר בשבועות העיבור הראשונים (וליתר דיוק, למן השבוע האחרון של החודש הראשון להיריון ועד תום השבוע השישי להיריון). בדרך כלל דימום זה הינו דימום תקין שאינו אמור לעורר חשש, והוא מתאפיין בהפרשות שצבען חום-אדמדם ולאמיתו של דבר הן אינדיקציה לדימום שאינו חדש, כך שבמקרה זה אין מדובר בדימום ממשי קלסי.
התמורות ההורמונליות בתקופת העיבור גורמות לרגישות מוגברת באזור של צוואר הרחם. לפיכך, שחיקה מסוימת בסביבתו של צוואר הרחם הינה אפשרית בהחלט, ובפרט לאחר בדיקה אצל רופא נשים או בשל אינפקציה של צוואר הרחם.
דימום מן הנרתיק יכול להיגרם במצב שבו יש סיכון להפלה. במצב של סיכון להפלה (בשונה ממצבי הפלה ממשיים, שיידונו להלן בהמשך הדברים) צוואר הרחם סגור ואין כל אינדיקציה למעברם של חלקיקי רקמות מאזור הרחם. במצב דברים זה עוד אפשר להבחין בהיריון תוך-רחמי באמצעות מכשיר אולטרסאונד.
היריון כימי הוא היריון שבא אל קיצו קודם שהיה אפשר לאתר ברחם שק היריון. אומנם היריון כימי מתגלה באמצעות בדיקת היריון (בבדיקת דם), אך רמות ההורמון בטא, הוא הורמון ההיריון (HCG), אינן עולות בשיעור הנורמלי הראוי המאפיין היריון תקין, אלא יש בהן מגמות של צמצום והפחתה. כל אימת שמתעורר חשש כי מדובר בהיריון כימי, מן ההכרח לבצע מעקב קפדני בדבר רמתו של הורמון ההיריון כדי לבדוק אם היא חוזרת לקדמותה, כלומר: לרמה המאפיינת בדיקת היריון שלילית אצל אישה שאינה בהיריון כלל. יש לציין כי לא מעט מצבים של היריון כימי נוצרים ובאים אל קיצם בלא ידיעתה של האישה, קרי: בטרם נודע לאישה כי הינה הרה.
בדרך כלל סיומי ההריונות מתרחשים עד סופו של החודש השלישי להיריון. זאת, עקב בעיות בהתפתחות ההיריון או בכרומוזומים או בהורמונים או במבנה הגוף, וכן נטייה מוגברת של היווצרות קרישים (המכונה גם בשם קרישיות-יתר או טרומבופיליה), אינפקציות וגורמים סביבתיים לסוגיהם. נוסף על עצם הדימום מן הנרתיק, סימני ההיכר של הפלה הם כאבים בשיפולי הבטן (דוגמת אלו המאפיינים וסת), מעבר של חלקי רקמה מתוך הרחם ולפעמים הרגשת חוסר כוח. אם בצידם של סימפטומים אלו באה פתיחה – ואפילו חלקית בלבד – של צוואר הרחם, מדובר בהפלה בלתי נמנעת (כמעט ודאית) אף כאשר אפשר להבחין בדופק כלשהו אצל העובר.
יש שהביצית המופרית אינה מגיעה אל חלל הרחם, אלא היא מתחילה להתפתח דווקא בחצוצרה (ברוב המקרים של היריון חוץ-רחמי) או בשחלה, ובמצבים מסוימים – בחלל הבטן. על פי רוב, היריון מחוץ לרחם אינו מתקדם באופן נורמלי ובריא, ואף יש בו כדי להביא את האישה המעוברת לידי סכנה.
היריון אקטופי מתאפיין בכל סממני העיבור השכיחים והמקובלים, ובכלל זה הימצאותו של הורמון ההיריון בטא (HCG), אלא שמהירות עלייתה של רמת ההורמון לוקה בחסר בהשוואה לזו הנורמלית והתקינה.
נוסף על הדימום, היריון מחוץ לרחם בדרך כלל בא עם כאבים עזים באזור הכרס, ובפרט במצבים שבהם נוצר נקב בחצוצרה בגין ההיריון החוץ-רחמי. לפיכך, כל אישה מעוברת הסובלת מכאבים עזים מאוד באזור הכרס בראשיתה של תקופת ההיריון צריכה להיבדק אצל רופא בהקדם האפשרי. זאת, כדי לקבוע אם די במעקב או שמא זקוקה היא לתרופות או אף להליך כירורגי, והכול – לפי הסימפטומים ולפי גיל ההיריון נכון לשעת הדיאגנוזה. אומנם הסיכון להיריון מחוץ לרחם בדרך כלל נופל מ-2%, אך טיפולי פוריות עלולים להגדיל מאוד את הסיכון האמור.
הליך הבירור הרפואי בכל מצב של דימום בטרימסטר הראשון של תקופת העיבור אמור להיפתח בבדיקה מעמיקה וקפדנית של ההיסטוריה הרפואית, לרבות מספר השבועות שחלפו למן תחילת ההיריון, תדירות המחזור וסדירותו, ממצאי בדיקות אולטרסאונד קודמות (אם ישנן כאלה), תולדותיהן של מחלות רקע, בירור בדבר צריכתם של מוצרי טבק או סמים או משקאות חריפים או נטילת תרופות, וכן הליכים כירורגיים שבוצעו בעבר, אלרגיות, וכן בעיות קרישה ועוד הרבה.
אחרי כן נהוג לערוך תשאול מקיף ויסודי בדבר צביונו של הדימום ומידתו, למשל: האם הדימום בא מאליו או שמא התרחש על רקע יחסי אישות (ואז מדובר באינדיקציה לבעיה אפשרית באזור של צוואר הרחם). עוד על הרופא לבדוק שמא נחוצות בדיקות המשך יסודיות ומקיפות בשל תופעות פתולוגיות נוספות שעליהן מדווחת האישה – כגון סחרחורת, כאבים באזור הכרס וכן היעדר כוח – ויש בהן כדי ללמד על אפשרות קיומן של סיטואציות בעייתיות דוגמת היריון אקטופי.
השלב הבא בבירור הרפואי הוא כמובן בדיקה פיזית מעמיקה המבוצעת בקפדנות, לרבות בדיקת סימנים חיוניים (לחץ הדם, הדופק וטמפרטורת הגוף), בדיקת רגישות או גירוי באזור הכרס ובדיקה גינקולוגית כדי לוודא עד כמה בא העיבור בגדר הנורמה ולבדוק את תקינותן של כמויות הדימום. במצבים של דימום באזור צוואר הרחם די בבדיקה גינקולוגית באמצעות ספקולום (מפשק), אך יש שצריך לערוך בדיקת משטח צוואר הרחם גם בתקופת העיבור. נוסף על כך, בדיקת אולטרסאונד נחוצה תמיד כדי לבדוק אם ההיריון בא בגדר הנורמה.
אודות הכותב
מערכת שאל את הרופא מערכת "שאל את הרופא" עושה את מירב המאמצים על מנת לספק לכם הגולשים מידע מקיף, אמין ומדויק בנושאים רפואיים שונים. לשם כך אנו מתייעצים עם מיטב המומחים בתחום, ומביאים בפניכם כתבות, טיפים והמלצות משדה הידע והמחקר הרפואי. יחד עם זאת, הפרסומים שמופיעים מטעם המערכת אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי....
כתבות נוספות בתחום
