תקופת הביניים האופטימלית שצריכה לחלוף בין הריונות שנויה במחלוקת בין חוקרים רבים האוחזים בדעות שונות, החל בהמלצות לקרב את ההריונות זה לזה וכלה בהמלצות להגדיל ככל האפשר את "פסק הזמן" בין היריון אחד למשנהו. בקרב אנשי המקצוע המומחים מקובל לראות פרק זמן קטן מתקופה של חצי שנה עד שנה וחצי בין הריונות כמרווח קצר, וכמו כן מקובל לראות פרק זמן של למעלה מ-5 שנים כמרווח ארוך.
במחקרים שנערכו עד כה נמצא כי הן מרווח בין-הריוני קצר (פחות מחצי שנה) הן מרווח בין-הריוני ארוך (פרק זמן העולה על 5 שנים) בין הריונות הינם גורם סיכון קלסי ללידות מוקדמות (לפני השבוע ה-37), לתת-משקל ביילודים (פחות מ-2.5 וחצי ק"ג), לרעלת היריון ולירידת מי שפיר מוקדמת. עוד נמצא באותם מחקרים כי המרווח הבין-הריוני הקצר עלול להיות גורם סיכון גם לתמותת יילודים מוקדמת, למומים מולדים, וכן לקרע ברחם אצל נשים שעברו ניתוח קיסרי בלידה קודמת.
כאשר מדובר במרווח בין-הריוני קצר (פחות מחצי שנה), הסיבות לסיכונים הן מחסור בוויטמינים ובחומצה פולית, אנמיה (עקב חוסר ברזל) – הגורמת בייחוד להפרעות בהתפתחות העובר, לתת-משקל אצל יילודים וללידה מוקדמת – וכן הפרעות באיזון ההורמונלי הפוגעות במערכת הרבייה ומתח נפשי. לעומת זאת, כאשר מדובר במרווח בין-הריוני ארוך (למעלה מ-5 שנים) נראה כי הסיבה העיקרית ליצירת הסיכונים נעוצה בהשפעות הגיל, ואולי כפועל יוצא מכך – גם בהתדרדרות במסוגלותו ובמוכנותו של הגוף להיריון וללידה.
המחקר הבין-תחומי – בהשתתפות ד"ר תמר ויינשטוק מהמחלקה לבריאות הציבור והילה רפפורט-פסטרנק מהפקולטה לרפואה (שתיהן מאוניברסיטת בן גוריון בנגב) ומומחי המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה פרופ' אייל שיינר (ראש מחלקת נשים ויולדות ב') ופרופ' אביב גולדברט (רופא ריאות ילדים ומנהל מחלקת ילדים ב') – בא לבדוק את השפעותיהם של מרווחי זמן שונים בין היריון אחד למשנהו. זאת, החל במרווח בין-הריוני קצר שהינו פרק זמן הפחות מחצי שנה (מרווח בין-הריוני קצר זה, הגדרתו שונה מן ההגדרה המקובלת כמפורט לעיל), המשך במרווח ביניים בין-הריוני (חצי שנה עד 5 שנים – ועד בכלל – בין היריון אחד למשנהו) וכלה במרווח בין-הריוני ארוך (שהגדרתו כמרווח זמן מעל 5 שנים בין היריון אחד למשנהו תואמת את הגדרת הזמן המקובלת). החוקרים ערכו מעקב בדבר מצבם של היולדות ושל היילודים לאחר לידות שהתרחשו במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה. במחקר זה הושוו הממצאים שנאספו מ-3 קבוצות:
1. בערך 20,000 לידות לאחר מרווח בין-הריוני קצר.
2. בערך 115,000 לידות לאחר מרווח ביניים בין-הריוני.
3. בערך 12,000 לידות לאחר מרווח בין-הריוני ארוך.
במחקר זה נמצא כי מרווח בין-הריוני קצר הפחות מחצי שנה ואף מרווח בין-הריוני ארוך העולה על 5 שנים גורמים להגדלת שיעורן של הלידות המוקדמות ולהגדלת הסיכון לסיבוכים ולמומים נוירולוגיים בטווח הארוך, ולכן מרווחי זמן אלו אינם מומלצים מבחינה בריאותית. וכך סיכם זאת פרופ' שיינר: "המחקר הנוכחי מדבר על כך שגם מרווח בין לידות מהווה גורם סיכון לתחלואה, וכמו תמיד נראה שכדאי לבחור בדרך האמצע: לא קרוב מדי ולא רחוק מדי. דבר נוסף שחשוב לזכור – בייחוד כאשר קיימת מחשבה על מרווח קצר – הוא נטילת חומצה פולית, שהוכחה כמפחיתת מומים בכלל ומומים בצינור העצבי בפרט".
עוד נמצא במחקר כי המרווח הבין-הריוני הארוך הינו גורם סיכון מוגדל גם לעניין סיבוכי נשימה הקשורים לחסימות בדרכי הנשימה לטווח ארוך אצל תינוקות. וכך הסביר פרופ' גולדברט: "מרווח שמעל 5 שנים בין ההריונות כרוך הן בסיבוך נשימתי והן בסיבוך עצבי בתינוקות. האפשרות לתכנן נכון ולהקטין סיכוי שהילדים יזדקקו בהמשך לטיפול רפואי יכולה וצריכה להיכנס לשיקול דעת ההורים".
פרופ' שיינר סיכם את ממצאי המחקר בזו הלשון: "מרווח קצר נחשב בספרות כגורם סיכון לסיבוכי היריון. ואכן, המחקר הנוכחי הדגים עלייה בשיעור הלידות המוקדמות. יחד עם זאת, דווקא מרווח ארוך של מעל 5 שנים נמצא כגורם סיכון לסיבוכים נשימתיים חסימתיים ארוכי טווח ליילוד. לא הכול נמצא בידיים שלנו, אבל כדאי לזכור שדחיית הלידה הבאה לפער של מעל 5 שנים היא פחות מומלצת".
מן המקובץ עולה כי פרק זמן של 2–4 שנים הוא המרווח הבין-הריוני האידיאלי. נראה כי אם מרכז הכובד בשיקולי ההורים הוא פערי הגיל בין האחים – וכפועל יוצא מכך, ההרמוניה שתשרור ביניהם – אזי פרק הזמן הרצוי בין ההריונות הוא שנתיים, מה גם שפרקטיקות הטיפול עדיין שמורות בזיכרונם של ההורים. אך מצד שני מדובר בפרק זמן מינימלי לעניין עצמאותו של הבן הבכור והיכולת להשקיע כוחות נפש ולהעניק טיפול ותשומת לב לרך הנולד. לפיכך, אם השיקול המרכזי אצל ההורים הוא פניותם לילד נוסף, נראה כי פרק הזמן האידיאלי בין ההריונות הוא 3 שנים.