אי פוריות הינה מצב רפואי ייחודי היות שהיא מערבת זוג ולא מטופל/ת בודד/ת. אי פוריות מוגדרת כחוסר יכולת להרות לאחר 12 חודשים של קיום יחסי מין סדירים, בנשים מתחת לגיל 35 שנה. לעומת זאת, בנשים מעל גיל 35 היא מוגדרת לאחר 6 חודשים. הנתונים מורים כי הסיכוי להרות במחזור חודשי אחד (FECUNDABILITY) הוא 25% בשלושת החודשים הראשונים, ולאחר מכן יורד ל-15% למחזור אחד. על כן, תוך 12 חודשים יצליחו 80-90% מהזוגות להרות, ו- 95% יצליחו להרות לאחר שנתיים.
כדי להרות יש צורך בתפקוד הורמונאלי תקין אצל האישה, מחזור סדיר, ביוץ תקין, רחם וחצוצרות תקינים, זרע תקין וכמובן יחסים בזמן המתאים. כל פגם בתפקוד של אחד המרכיבים האמורים, יכול לגרום לבעיית פוריות. בזוגות עם אי פוריות נמצאה השכיחות הבאה:
בעיה בזרע יכולה לנבוע מייצור מופחת של זרע באשך, מבעיה באשך הגורמת לייצור של זרע לא תקין מבחינת ריכוזו, תנועתיות והצורה התקינה שלו, או מבעיה המונעת מעבר של זרע.
היעדר ביוץ גורם לאי פוריות היות ואין ביצית זמינה להפריה בכל חודש. בעיה בביוץ יכולה לנבוע כתוצאה ממספר גורמים – סטרס, פעילות גופנית מאומצת, הפרעות אכילה, תסמונת השחלות הפוליציסטיות ואי ספיקה שחלתית. כמו כן, מהפרעות הורמונליות אחרות היכולות להשפיע על הציר ההורמונלי שגורם לביוץ.
בעיה בחצוצרות יכולה למנוע מפגש של הביצית והזרע ולפגוע ביכולת של הביצית המופרית לנדוד לרחם ולהשתרש בו. הסיבה המרכזית לבעיה חצוצרתית היא זיהום הנגרם בעיקר ע"י החיידקים כלמידיה וגונוראה אשר עוברים ביחסי מין. גם אנדומטריוזיס יכול לגרום לפגיעה בחצוצרות וכן ניתוחים קודמים באגן ואף מחלות אחרות.
זהו מצב בו תאים דמויי רירית הרחם משתרשים במקומות אחרים. במחלה זו הפגיעה יכולה להיות בחצוצרות וגם להתבטא בנזק לרקמת השחלה ובפגיעה באיכות הביציות, ואף בייצור גורמים דלקתיים המזיקים ופוגעים ביכולת של העובר להשתרש ברירית הרחם
כאשר זוג עובר בירור מקיף ואין אבחון של בעיה, מדובר באי פוריות על רקע בלתי מוסבר.
יש לציין כי בעיות אילו מופיעות בשכיחות דומה באי פוריות ראשונית (כאשר לא היה הריון בעבר), וגם באי פוריות שניונית (כאשר הושג הריון בעבר).
בירור אי פוריות צריך להתבצע ע"י גינקולוג מומחה עם מומחיות-על בפוריות. ראוי שהבירור יתחיל אצל גינקולוג כללי ויכלול פרופיל הורמונלי (מבוצע ביום 2-4 למחזור), בדיקת זרע ולפי המקרה (אך לא בכל מקרה), גם צילום רחם. המשך הבירור והטיפול ראוי שיתבצע ע"י מומחה פוריות.
קיים קונצנזוס שיש להתחיל בירור פוריות במקרים הבאים:
1. לאחר 12 חודשים של קיום יחסים בנשים מתחת לגיל 35 שנה ללא רקע המכוון לבעיית פוריות.
2. לאחר 6 חודשים של קיום יחסים בנשים בגילאי 35-40 שנה.
3. יש להתחיל בבירור מייד, כאשר:
א. גיל האישה מעל 40 שנה.
ב. מחזור לא סדיר (מיעוט וסתות, היעדר וסתות).
ג. חשד לבעיה רחמית או חצוצרתית (כגון: זיהום באגן בעבר, פעולות פולשניות ברחם בעבר).
ד. טיפול כימותרפי או קרינה או אנדומטריוזיס חמור.
ה. חשד לבעיה זכרית (בעיה בזקפה, מחלה/טראומה/ ניתוח באשכים, טיפול כימותרפי או קרינה, בעיית פוריות בזוגיות קודמת).
כמובן שקיימת חשיבות למקרה הספציפי של הזוג. יש צורך בתשאול מדוקדק אודות ההיסטוריה הגינקולוגית של האישה וההיסטוריה הכללית של שני בני הזוג, וכן בדיקה גופנית כללית ומוכוונת לבעיות פוריות.
באופן כללי, הבדיקות הבאות יעילות ברוב הזוגות:
היסטרוסקופיה – על מנת לוודא את תקינות חלל הרחם, המבנה הפנימי שלו ומראה רירית הרחם. היתרון המרכזי של היסטרוסקופיה הוא שניתן לראות (ולא רק להדגים, כמו בצילום רחם או אולטרה-סאונד) את חלל הרחם והרירית. הבדיקה מתבצעת בעירות, ללא הרדמה. באם מאותרת בעיה ברחם המצריכה טיפול, ניתן לבצע זאת במהלך הפעולה, לעתים בעירות see and treat) ולעתים יש צורך בהרדמה.
לפרוסקופיה – מבוצעת במקרה של חשד למצב פתולוגי באגן. לפרוסקופיה היא ניתוח זעיר פולשני המתבצע ע"י החדרת לפרוסקופ (מצלמה) לחלל הבטן דרך חתך קטן של 0.5-1 ס"מ בטבור. באם יש צורך לטפל, מתבצעים 2-3 חתכים קטנים מאוד בבטן התחתונה, דרכם מוחדרים מכשירים שאיתם ניתן לבצע את הטיפול.
כאשר יש אבחנה של הגורם לאי-פוריות, מטרת הטיפול לתקן את הניתן לתיקון ולהתגבר על מה שלא ניתן לתקן.
הטיפולים עשויים לכלול:
נראה שישנה עליה קטנה בסיכון לסיבוכי הריון כגון לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך ועוד. יש לציין כי סיכון מוגבר לסיבוכי הריון נמצא גם בזוגות עם תת פוריות שלבסוף הרו ספונטנית.
ד"ר גיא שרים, מומחה לגינקולוגיה ופוריות, המשמש כרופא בכיר ביחידת IVF ובמחלקת נשים במרכז הרפואי הלל יפה בחדרה. שאלות בנושאי הכתבה ובנושאים נוספים ניתן להפנות אל ד"ר שרים דרך פורום טיפולי פוריות בפורטל.