X
"ורפא ירפא" - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות
פתח תפריט ניווט ראשי
מצאו אותנו בפייסבוק:
מדור אונקולוגיה
בלוטות הלימפה הן חלק מהמנגנון האימונולוגי בגוף המשמש לשמירה מפגיעתם הרעה של מחוללי אינפקציה רבים. בלוטות הלימפה מחוברות בינן לבין עצמן דרך מארג מורכב של צינורות לימפה קטנטנים. לימפומה עלולה להתפתח בכל אזור משום שמערכת הלימפה פרושה בכל הגוף ובלוטות הלימפה נמצאות במגוון חלקים ואיברים שונים בגוף. ישנן בלוטות לימפה שאפשר לחוש בהן דרך המגע בעור (למשל בצוואר, בבתי השחי ובמפשעה) וישנן בלוטות לימפה הנמצאות בחלקים עמוקים יותר של הגוף ואי-אפשר למשש אותן.
ריבוי קיצוני בלתי נשלט של תאים לבנים מסוימים בדם (הידועים בשפה המקצועית בשם לימפוציטים) במערכת הלימפה הוא שגורם ללימפומה.
שיעור החולים בלימפומה שאינה על שם הודג'קין והנפטרים ממנה במדינת ישראל נמנה עם הגבוהים בעולם. מספר הזכרים שחלו בה בישראל בשנת 2013 קרוב מאוד למספר הנקבות שלקו במחלה, ושיעור הערבים משני המינים עולה במעט על 10%. התפוצה הרבה ביותר של המחלה נצפתה בקרב בני 75 ואילך. לעומת זאת, רוב החולים בישראל שלקו באותה שנה בלימפומה על שם הודג'קין היו צעירים. גם מספר הזכרים ומספר הנקבות שלקו בסוגי סרטן אלו נמצאו דומים, אך שיעור הערבים בקרב שני המינים עלה על 25%.
אומנם בדרך כלל אי-אפשר למצוא אצל החולים בלימפומה גורם סיכון ספציפי, אך המחלה שכיחה ככל שגיל האדם עולה (ובפרט בקרב זכרים), וכמו כן נמצאו כמה סיבות מובהקות כגון חשיפה לקרינה או לכימיקלים דוגמת בנזן וחומרים כנגד חרקים או עשבים, טיפול כימותרפי, מחלות חיסון עצמי, פגמים במנגנון האימונולוגי, וכן נגיפים הפוגעים בתאי המנגנון האימונולוגי בגוף, כמו למשל הנגיף EBV (Epstein-Barr virus), הוא הנגיף המחולל את מחלת הנשיקה.
אצל הרבה חולים לא דווחו תלונות מסוימות, אך על פי רוב הסימפטום הראשון הוא התנפחות ההולכת ומחמירה – בדרך כלל בלא כאבים – בבלוטת לימפה כלשהי. סימפטומים אחרים הם הפרשת זיעה מוגברת בשעות הלילה, חום גבוה מסיבה שאינה ידועה, לאות, הפחתה במשקל ובתיאבון, שיעול או קוצר נשימה כרוניים המחריפים בהדרגה, וכן כאבי בטן ההולכים וגוברים, ויש שבא עימם גוש באזור הכרס (בדרך כלל אצל ילדים).
תחילה מבוצע בבלוטת הלימפה הנפוחה שיש בה חשד ללימפומה הליך הדמיה זה או אחר דוגמת אולטרסאונד, תצלום רנטגן או CT וכו'. הדיאגנוזה המכרעת נערכת על דרך הביופסיה (בדרך כלל בהרדמה מקומית), קרי: לקיחת דגימה מבלוטת הלימפה שלגביה התעורר חשש ללימפומה ובחינת הדגימה באמצעות מיקרוסקופ.
חשוב לציין כי נודעת חשיבות רבה ביותר לדיוקה של הדיאגנוזה (לימפומה על שם הודג'קין וכל השאר), שכן הלימפומות שאינן על שם הודג'קין נחלקות לתת-סוגים שונים רבים נוספים ולכל אחד מהם ניתן טיפול פרטני ואינדיבידואלי.
כיום נעשה שימוש בייחוד בצירופים שונים של טיפולים ביולוגיים מתקדמים ושל כימותרפיה עם הקרנות. במקרים מסוימים נוטל החולה סטרואידים, ויש שמן ההכרח להשתיל תאי גזע.
אומנם במקרים מסוימים הלימפומה גורמת למוות, אך עם הזמן נצבר ידע רב על המחלה ופותח מגוון רחב יותר של טיפולים אפקטיביים יותר מאי-פעם גם כאשר מדובר במחלות חוזרות, ולכן הולך וגדל הסיכוי להבריא מסרטן בלוטות הלימפה. למשל, יש סיכוי של 70% לשרוד חמש שנים בלימפומות שאינן על שם הודג'קין, והסיכוי להחלים מלימפומה על שם הודג'קין הינו 80%–90%.
כאמור, לכל מין של סרטן בלוטות הלימפה (ובפרט לאלו הנמנים עם הלימפומות שאינן על שם הודג'קין) מותאם טיפול אינדיבידואלי לפי מינם של התאים אשר מהם עשוי הגידול. אך אפשר להכליל ולקבוע כי על פי רוב משך הטיפול אינו עולה על כמה חודשים, שלאחריהם אפשר לחזור לחיי השגרה, ואפשר לקבוע כי החולה הבריא לחלוטין אם בחלוף כמה שנים לא נשנתה המחלה. זמן ההחלמה המלאה עשוי להיות ארוך יותר אם אין תגובה לטיפול או שהתגובה לוקה בחסר או במקרים של הישנות המחלה (ובפרט בהתחשב במצב הפיזי והמנטלי שנוצר עקב כך).
התשובה החד-משמעית היא: כן. שני סוגי הסיבוכים העיקריים הם סיבוכים עקב הגידול עצמו, וכן סיבוכים הבאים בגין הטיפול האינטנסיבי.
הסוג הראשון (סיבוכים שמקורם בגידול עצמו) מתגלה בדרך כלל במצבים שבהם לא ניתן טיפול הולם, ועיקרו התפשטות תאי לימפה סרטניים אל איברים שונים וסימפטומים הבאים לפי סוג האיבר שבו פשה הגידול. סיבוך זה עלול להסתיים במוות, אך חשוב להדגיש כי בדרך כלל אפשר להבריא מלימפומה, ובלבד שיינתן טיפול ראוי.
הסוג השני (סיבוך בשל הטיפול) נגרם בדרך כלל עקב הקרינה שאליה נחשף החולה במהלך הטיפול, והוא עלול לסבול בגין בחילה, הקאה, לאות ודלילות שיער או אף התקרחות.
זאת ועוד, כל אחת מן התרופות הכימותרפיות עלולה לגרום לסיבוכים מסוימים, בין השאר ספירת דם ירודה (באופן זמני), פצעים פתוחים (כיבים) בחלל הפה, ירידה בפוריות ובכמות השיער, וכן תחושת בחילה.
הדבר הראשון שמומלץ לעשות כבר בשלב קבלתה של האבחנה הוא לא להסס לקבל כל תמיכה אפשרית מבני משפחה, מידידים, מחברי הסגל הרפואי ואף מן האגודה למלחמה בסרטן. מומלץ מאוד להשתדל להקפיד ככל האפשר על מהלך החיים הרגיל של חיי השגרה, ואף לקבל מידע שעניינו הלימפומה ודרכי הטיפול וההתמודדות עימה. עוד מומלץ להיעזר בשירותים הניתנים במרכזי הרפואה המשלימה הפזורים בכל רחבי הארץ. אך מעל הכול – יש להקפיד על אורח חיים בריא לא רק בזמן הטיפול, אלא גם לאחר ההבראה. בפרט יש לשמור על תזונה בריאה ומאוזנת ועל הרגלי תזונה בריאים, להקפיד על משקל תקין, לבצע פעילות גופנית בהתאם למצב הפיזי והמנטלי, ולנסות ליהנות ככל האפשר מכל פעילות שיש בה כדי להנעים את הזמן ולרומם את מצב הרוח. כמו כן יש להימנע מהרגלים דוגמת עישון וצריכת אלכוהול.
אודות הכותב
מערכת שאל את הרופא מערכת "שאל את הרופא" עושה את מירב המאמצים על מנת לספק לכם הגולשים מידע מקיף, אמין ומדויק בנושאים רפואיים שונים. לשם כך אנו מתייעצים עם מיטב המומחים בתחום, ומביאים בפניכם כתבות, טיפים והמלצות משדה הידע והמחקר הרפואי. יחד עם זאת, הפרסומים שמופיעים מטעם המערכת אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי....
כתבות נוספות בתחום
