במרבית המקרים, הידבקות באיידס מתרחשת עקב קיום יחסי מין בלתי מוגנים עם נשא של הנגיף. אם קיימתם יחסים שכאלו מומלץ לסור לאחד המרכזיים שיתוארו בכתבה הבאה ולהיבדק לגילוי נגיף האיידס. אילו בדיקות קיימות היום? היכן הן מתקיימות ובמה הן שונות זו מזו? לפניכם 7 עובדות חשובות על אבחוני איידס בישראל.
איידס
הבדיקה הנפוצה ביותר לגילוי איידס היא בדיקת דם המזהה נוגדנים שמייצרת המערכת החיסונית במטרה להילחם בווירוס.
את בדיקת הדם אפשר לבצע בקופת החולים עם הפנייה מרופא המשפחה וכמו כן אפשר להיבדק בבית החולים ובמרכזים רפואיים נוספים. יש לציין כי במסגרות האלו הנבדק חייב להזדהות בשמו ומכיוון שרבים מהנבדקים מעדיפים לשמור על אנונימיות קיימת אפשרות כזו במסגרת מרכזים של משרד הבריאות והוועד למלחמה באיידס בערים הגדולות.
בתחילה נלקחות מהנבדק שתי דגימות דם על מנת לבסס את זיהוי הנוגדנים ולמנוע טעויות. במידה שהתקבלה תשובה חיובית לגבי נוכחות נוגדנים לנגיף האיידס תבוצע עוד בדיקה בשיטה אחרת לגילוי חלבונים של הנגיף, על מנת לוודא את התוצאות.
גם אם נבדקתם לאיידס והתקבלו תוצאות שליליות יש להגיע לבדיקה נוספת כעבור חצי שנה. הסיבה היא שהנוגדנים שמייצרת המערכת החיסונית כנגד הנגיף עשויים להופיע לעיתים רק אחרי 8 שבועות, ומכאן שהבדיקה הראשונה עלולה להעיד על היעדרם למרות שאכן התרחשה הדבקה.
כיום ישנן בדיקות מתקדמות יותר לגילוי איידס שכבר מוצעות במרכזים רפואיים שונים. למשל, יש בדיקות חניכיים המספקות תוצאות כבר לאחר 30 דקות, ובדיקות המבוססות על דגימת רוק שבה קיימים אנזימים, חלבונים ו- DNA המאפשרים גילוי של הנגיף לפי שינויים גנטיים.
בדיקת רוק פחות מדויקת מבדיקת דם אך יש לה גם יתרונות מסוימים. למשל, היא עוזרת למי שמפחד ממחטים או זריקות להיבדק, מפחיתה סיכון להידבקות על ידי מי שמבצע את הבדיקה (אחות, מתנדב במרכז רפואי), מסייעת לקחת בדיקות מאנשים שסובלים מהרס של הורידים עקב שימש בסמים, ועוד.
אין ספק כי בדיקות האיידס והתקופה המתלווה אליהן מלוות בחששות ובכסיסת ציפורניים, בוודאי אם קיים חשד אמיתי להדבקה. יחד עם זאת, חשוב להבין שהטיפול במחלת האיידס השתפר פלאים בעשורים האחרונים ולמעשה היא כבר לא נחשבת לכרונית-סופנית. ככל שמגלים מוקדם יותר את הימצאות הנגיף כך עצירת המחלה וההתגברות עליה פשוטות וקלות יותר, לכן מומלץ להתגבר על החששות וללכת להיבדק.