אבחון של הפרעות כאלה מתבצע על פי הסימפטומים עליהם מדווחים הילד וההורים, ומתבצעות בדיקות שמטרתן שלילה של מחלות אחרות ברקע, כמו בעיות ראייה או שמיעה, תפקוד בלוטת התריס, אפילפסיה ובעיות שונות אחרות. האבחון כולל מבחנים הבודקים ערנות, קשב, שליטה בדחפים וזמן תגובה, וכן אבחון נוירוקוגניטיבי המעריך תפקודים שונים. אצל מבוגרים הבדיקה תתייחס ליכולת הזיכרון והריכוז, קושי בהתארגנות, נטייה לכעס, קושי לשמור על מערכות יחסים או על יציבות במקומות העבודה ומשתנים דומים.
הגורמים יכולים להיות גנטיים או נוירולוגיים, או משתנים סביבתיים כמו חשיפה לרעלנים, תזונה לקויה וכדומה. מצב בו המוח סובל מחוסר חמצן, כמו חשיפה עוברית לעישון, לסמים או לאלכוהול, וכמו סביבת מחייה בעלת זיהום אוויר גבוה, יכול ליצור סימפטומים של הפרעת קשב וריכוז. גם חוסר בפעילות גופנית עלול להשפיע משום שהוא לא מאפשר זרימה נמרצת של חמצן למוח. תזונה דלה בוויטמינים ומינרלים ועשירה בסוכרים מעודדת גם היא סימפטומים כאלה, והמזון המתועש כולל חומרים רבים שיש להם תגובות אלרגניות שיוצרות או מעודדות תופעות מהסוג הזה.
כיום מקובל להעניק טיפול בריטלין או דומיו, אולם במקביל גוברת הביקורת על השימוש המופרז בהם ומתפתחות שיטות אחרות לטיפול, כמו יצירת תזונה מאוזנת ולקיחת תוספים, טיפולים שונים מתחומי הרפואה המשלימה, ריפוי בעיסוק וטיפולים דומים.