בקרב הגורסים כי מדובר בהפרעה, היא מוגדרת בספר האבחון הפסיכיאטרי האמריקאי (DSM) ומקובל הטיפול התרופתי באמצעות ריטלין ודומיו. גישה אחרת טוענת כי ההתנהגויות המוגדרות כסימפטומים של ההפרעה הן ביטוי טבעי למצבים חברתיים, כמו חוסר התאמה של המסגרת הבית-ספרית לילדים בעלי רמת כישורים גבוהה, וכי הטיפול בריטלין הוא מיותר ואף מזיק. המחקר המדעי בנושא מתרכז בחקר המוח ומוצא קשרים בין התנהגויות לבין ריבוי של גנים מסוימים, אך תוצאות כאלה אינן יכולות להעיד בבירור על סוג ההקשר ומשאירות את המחקר ללא תשובה.
כך או כך, רוב הגישות מניחות שקיימת לפחות השפעה מסוימת של הסביבה על מצבים המוגדרים כהפרעת קשב וריכוז, כמו תזונה לקויה, חשיפה למתכות כבדות, חסכים רגשיים, ודרישות חברתיות נוקשות ותובעניות. ישנן דרכים רבות להפחית את ההשפעות השליליות וליצור בריאות גופנית ונפשית יציבה יותר, אם במקביל לנטילת ריטלין או בלעדיו. מחקרים רבים מצביעים על הקשר לתזונה לקויה ובעיקר צריכה מרובה של סוכרים פשוטים, צבעי מאכל וחומרים משמרים, וחוסר בחומצת שומן אומגה 3, במינרלים ובוויטמינים.
ילד שאובחן בהפרעת קשב וריכוז סובל מחוסר התאמה מספקת בין התנהגויותיו לבין סביבתו. בדרך כלל מדובר בילדים יצירתיים ובעלי אינטליגנציה גבוהה שמתקשים להתאים את עצמם למסגרות נוקשות. לעתים מתלווה למצב זה מחסור רגשי או קונפליקטים עם המבוגרים המשמעותיים להם ובעיקר ההורים. טיפול רגשי קונבנציונלי או באחת משיטות הרפואה המשלימה, הוא חיוני כדי לאתר את הגורמים שמעוררים בילד מצוקה, לעזור לו להתמודד איתה ולהנחות את המשפחה ליצירת אורח חיים מיטיב.