המידע שבכתבה מוגש לכם על ידי ד"ר מאיר פרייס שהינו מומחה להמטולוגיה, המטואונקולוגיה ומחלות פנימיות, מנהל המכון להמטולוגיה בבית החולים "כרמל" בחיפה. ד"ר פרייס משמש גם כאיש סגל ופרופסור חבר בביה"ס לרפואה "דרטמוט" שבארה"ב, ונמנה על בכירי ומובילי המומחים בתחומו בישראל ובחו"ל. ד"ר פרייס מנהל מספר פורומים בפורטל וביניהם גם את פורום המטואונקולוגיה, מחלות דם ממאירות, בו הוא משיב על שאלות הגולשים.
תחום ההמטולוגיה עבר מהפכה במהלך 15 השנים האחרונות. המהפכה נבעה ממיפוי הגנים כאשר החוקרים והרופאים הבינו אילו גנים קשורים לאילו מחלות. כמו כן, המהפכה נבעה מהתפתחויות טכנולוגיות וביכולת לייצר מולקולות יותר מדויקות. בנוסף, חלה התקדמות בהבנת תהליכי המחלה. כאשר אנו מבינים את התהליך הגורם למחלה אנו יכולים גם לפתח תרופות שמפסיקות אותו באמצע: או שהן עוצרות אותו באופן ישיר באמצעות עיכוב החלבונים המניעים את המחלה, או שהן פועלות באופן עקיף על ידי עוררות של המערכת החיסונית ושליחת הודעה בדבר תאים שאינם תקינים ויש להעלימם.
מדובר בעיקר על מחלות המטו-אונקולוגיות, זאת אומרת הממאירויות ההמטולוגיות, למרות שהקונספט קיים גם במחלות סרטניות של גידולים שכיחים כמו סרטן המעי הגס, סרטן השד וסרטן הריאות. התהליכים במחלות אלו דומים מאוד ולכן תרופה שהינה יעילה למחלה המטולוגית הרבה פעמים יכולה להועיל לטיפול בסוגי סרטן אחרים.
ישנם טריגרים שונים כאשר לכל מחלה יש טריגר ספציפי ואופייני לה. את חלק מהטריגרים אנו מכירים ואת חלקם לא. דוגמא קלאסית היא של לוקמיה כרונית (CML), בה הבנו שיש שינוי גנטי (מוטציה) שיוצר חלבון פתולוגי. לכן, ידענו לפתח תרופה שלוקחים ככדור פעם ביום. היא נקשרת באזור המוטציה ומעלימה את ההשפעה המזיקה, כך שהתאים הפתולוגים מתים וצומחים תאים בריאים. התרופה הזאת גרמה לתוצאות הרבה יותר טובות לעומת השתלת מח עצם, וזוהי מהפכה של ממש. למעשה, בסביבות 80 – 90 אחוז מהחולים נכנסים עם התרופה הזו להפוגה מאוד ארוכה ועמוקה, עד שכמעט לא מזהים את המחלה בגופם, ובעצם אין כל השפעה שלה על התפקוד היומיומי שלהם או על אורח חייהם.
כיום יודעים לבצע בדיקות ברמה המולקולרית, לאפיין את התאים ואפילו לעשות ריצוף גנטי שלהם, כדי להבין היכן בדיוק מתרחשות המוטציות הגנטיות. אנו יכולים לראות את מבנה הכרומוזומים ולבדוק את פעילות החלבונים, וכל זה נותן אינפורמציה לגבי המחלה ואפשרויות הטיפול בה.
ישנן מחלות כמו לוקמיה שבהן אפשר לעשות את הבדיקות על התאים בבדיקת דם פשוטה, כי המחלה נמצאת בדם, ואנו רואים עלייה בכמות הכדוריות הלבנות ומבצעים בדיקות גנטיות ומולקולריות. לעומת זאת, יש מחלות הנמצאות ברובן בלשד העצם ולכן צריך לעשות ביופסיה של לשד העצם כדי לאתר ולזהות את המחלה, ולעשות לה פרופיל גנטי. זה מה שקורה במחלת המיאלומה.
מיאלומה היא סוג של סרטן הדם הפוגע בתאי הפלזמה שמייצרים נוגדנים. גם בתחום זה חל שינוי אדיר בעשור האחרון. אם בעבר תוחלת החיים של החולים עמדה בממוצע על בין שנה לשנתיים, הרי שהיום כבר מדובר על בין 7 ל- 10 שנים בממוצע, ויש לא מעט חולים שחיים מעבר ל- 10 שנים. הטיפולים הביולוגיים תרמו רבות לכך. כאמור, אלו טיפולים שנבעו מהבנת פעילות והתפתחות המחלה. בעזרת התרופות הביולוגיות הצלחנו להאריך ולשפר את איכות החיים של מטופלים בצורה משמעותית מאוד.
כיום הטיפול הראשוני במיאלומה לא כולל למעשה כימותרפיה ומבוסס על תרופות ביולוגיות, והתוצאות הרבה יותר טובות מאשר בכימותרפיה. התחום של התרופות הביולוגיות הולך ומתפתח ורק השנה אושרו עוד 3 תרופות חדשות לטיפול במיאלומה על ידי ה- FDA, כך שישנה עוד הרבה תקווה לעתיד. אנו מטפלים בהרבה אנשים שיש להם מיאלומה, כולל צעירים, וכיום כבר אפשר לומר להם שיש תקווה למחלה, אולי לא לריפוי אבל להפיכתה למחלה כרונית שאפשר לחיות איתה עשרות שנים.
ניתן להסתכל על התרופות הביולוגיות כטיפול מכוון מטרה, כי מטרתן היא לתקוף את התהליך הסרטני בנקודה מסוימת. כלומר, מזהים מטרה בתהליך התפתחות הגידול הסרטני ויש לנו תרופה שיכולה לפגוע במטרה. הדבר קורה כיום בלא מעט מחלות ביעילות טובה מאוד. אמנם לא ניתן לומר שאנו מרפאים את המחלות אך זהו כלי יעיל להילחם בהן.
יחד עם זאת, בהחלט יש מקום עדיין לטיפולים כימותרפיים, כי ישנן מחלות שזהו הטיפול הסטנדרטי בהן. כך למשל, בלימפומות מקובל שילוב של כימותרפיה עם תרופות ביולוגיות, שזהו למעשה נוגדן שמאתר את תאי הסרטן ומשמיד אותם. בצורה זו, את חלק מהלימפומות ניתן ממש לרפא.
כיום אנו נכנסים לעידן חדש שנקרא אימונותרפיה. זהו קונספט חדש שאומר לשחרר את הבלמים מהמערכת החיסונית ולאפשר לה לתקוף את תאי הסרטן. אנו יודעים שבשגרה מערכת החיסון מזהה תאים לא תקינים (כגון חיידקים ופתוגנים אחרים) ותוקפת אותם. ואולם, תאי הסרטן קצת יותר מתוחכמים וגורמים להפרשת חומרים שגורמים לסוג של "היעלמות מהראדאר" של המערכת החיסונית, שלא יודעת לזהות שהם לא תקינים. זאת, על ידי הפעלה של התאים המדכאים במערכת החיסונית.
הקונספט של הטיפולים האימונותרפים החדשים הוא להפחית את פעילות התאים המדכאים במערכת החיסונית, ולאפשר לתאים הפעילים לאתר ולהשמיד את תאי הסרטן. כלומר, זהו לא טיפול נגד תאי הסרטן אלא טיפול המוריד את העיכוב מהמערכת החיסונית. אנו רק בתחילת הדרך בהבנת הקונספט הזה, ולרוב משתמשים בו כשאין ברירה אחרת, אבל בהחלט רואים בו תוצאות. ייתכן מאוד שבשנים הבאות הוא יחולל מהפכה גדולה, למרות שכאמור אנו רק בתחילת הדרך.
יש לזכור שבתאים סרטניים מתפתחת עמידות לכימותרפיה, לכן לא מצליחים להבריא את הסרטן. השימוש במערכת החיסונית עוקף במידה מסוימת את הבעיה הזאת, כי את המערכת החיסונית "לא מעניין" מה קורה בתוך התא הסרטני. כל מה שמעניין אותה הוא לזהות אותו נכון ולתקוף אותו. בנוסף, בטיפולים כימותרפיים יש גם דיכוי של המערכת החיסונית הבריאה, ואילו באימונותרפיה יש קונספט חדש.
השלב הבא בטיפולים אלו הוא להכניס לתאי מערכת החיסון הפעילים את המפתח לזיהוי התאים הסרטניים, וזאת בעזרת וירוסים במעין הנדסה גנטית. לאחר מכן מזריקים את התאים האלו בחזרה לגוף החולה והם מסוגלים לזהות בדיוק רב יותר היכן התאים הסרטניים ולהשמיד אותם.
ד"ר מאיר פרייס הוא מומחה להמטולוגיה, המטואונקולוגיה ומחלות פנימיות, מנהל המכון להמטולוגיה במרכז הרפואי כרמל, מבכירי הרופאים בתחומו בארץ ובעולם. שאלות בנושאי הכתבה ובנושאים נוספים ניתן להפנות אל ד"ר פרייס באמצעות פורום המטואונקולוגיה, מחלות דם ממאירות.
כמו כן, ניתן לפנות אל ד"ר פרייס דרך פורום טיפול פליאטיבי, טיפול תומך.