הנתונים מורים כי פרשיות אהבים מחוץ למסגרת הנישואין נעשות שכיחות יותר בימינו, אך אין בכך כדי לגרוע מעוצמת המשבר. מטבע הדברים, אירועים אלו נוטים לעורר תחושות קשות, יוצרים פגיעה חמורה באמון, ועלולים אף להוביל להתפרקות מוחלטת של הקשר. הדבר נכון במיוחד לגבי זוגות המצויים באמצע החיים, אשר ילדיהם כבר עזבו או עומדים לעזוב את הבית, בעוד על השניים עוברים שינויים ותהליכים מעמיקים. ואולם, חשוב לזכור כי מטפלים המוסמכים להתערבויות במשבר עשויים לסייע למשפחה ולזוג להתמודד, להתגבר ואף לצמוח מתוך המשבר. כדי לקבל מידע על אופן הטיפול במצבים אלו שוחחנו ע" ד"ר נגה נברו, ממייסדות ומנכ"לית מכון "שינוי", המתמקד מאז 1985 בטיפול זוגי, משפחתי ופרטני.
שלום לך ד"ר נברו, אנא ספרי לנו תחילה מהו הבסיס לטיפול בפרשיית אהבים מחוץ לנישואין, עם זוג שנמצא באמצע החיים.
הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שכל טיפול יהיה שונה בהתאם לנסיבות החיים, לאופי המסוים של הזוגיות ובני הזוג, ולמעורבות של חברים אחרים בתא המשפחתי. מאידך, ישנם מספר קווים מנחים, הנחות יסוד ושלבים עקרוניים בטיפול זה. למען הדוגמא אביא שתיים מההנחות הבסיסיות:
1. פרשיות אהבים מחוץ לנישואין אינן מוגבלות רק לבני הזוג. הן מערבות ומשפיעות על שאר המשפחה הקרובה ולעיתים גם המורחבת, ואף על מערכות מקצועיות וחברתית נוספות. כמו כן, המטפל צריך להביא בחשבון את משכה של הפרשייה, את נסיבות גילויה, סוג השקרים וכמותם, שלבי החיים והשפעות על המעורבים. על כן, הטיפול יכלול פגישות עם בני הזוג לחוד וביחד, ואם ישנה הסכמה ישולבו גם מפגשים עם חברי המשפחה הקרובים שמושפעים מהפרשייה או יכולים לעזור.
2. המשבר בעקבות הפרשייה עשוי ליצור, תחת טיפול נכון, הזדמנות להתפתח מבחינה אישית וזוגית. כלומר, למרות הקשיים המרובים ישנו גם פוטנציאל לגילוי מעורבות חדשה בעולם הרגשי של בן הזוג, ללמוד דברים שלא נעשו או נודעו קודם לכן, ולבנות את היחסים מחדש באופן שיאפשר לשניים לממש טוב יותר את צרכיהם ולהתפתח.
כיצד המטפל מתייחס להחלטות המהותיות שבפניהן עומדים בני הזוג?
אחד הנושאים המרכזיים במשברי בגידה, ובפרט בהחלטה על המשך הנישואין, הוא בחירה ומחויבות. על פי רוב מתלווה למשברים התנהגות קיצונית מבחינה רגשית, ולכן חשוב לבחון במשותף ולהתמקד כבר מההתחלה במספר רמות של מחויבות ובחירה. ראשית, על כל אחד מהשניים להפגין מחויבות, כלומר לקחת אחריות על המעשים שעשה, ולהיות נכון להכיר בהשפעותיהם על הצד השני וחברי משפחה אחרים. המחויבות לאחריות הינה צעד הכרחי לצורך יצירת אמון ויציבות בסיסית, וכדי להפחית את החרדה והמתח שמעורר המשבר. מלבד זאת, יש עוד כמה מדרגות של מחויבות ובחירה אשר מתקדמות ביחד עם הטיפול: בחירה בין פירוק לשימור היחסים, ויתור על קשר עם המאהב ובחירת הנישואין והמשפחה כמסגרת, בחירה בנישואין מתוך הכרת חשיבותם ואיכויותיהם, והרמה הגבוהה ביותר של מחויבות היא בחירה בבן הזוג בזכות עצמו.
מכאן ניתן להבין שקיימים שלבים שונים לטיפול עצמו...
נכון, אך שוב יש להדגיש שכל טיפול מתקדם בקצב משלו, ושלא מדובר במתמטיקה בה הדברים מסודרים עד לפרט הקטן ביותר. מצד שני, ניתן לדבר על ארבעה שלבים מרכזיים וחופפים בטיפול, כאשר השלב ההתחלתי מתמקד במשבר החריף הראשוני. מטרתו להפיג את המהומה, החרדה והפאניקה, ולבנות תחושה ראשונית של שליטה, כמו גם בניית מקום בטוח מספיק להתבוננות הנדרשת בשלבים הבאים. בשלב הנוכחי, הנושאים העיקריים יהיו נסיבות הגילוי, ההתנהגות לאור הגילוי, טיפולי בתסמינים של חרדה ולחץ, וניתוח התקופה שלפני הגילוי.
והשלב השני?
שלב זה מתאפיין בתנועה חזקה יחסית בין מצבי קרבה מחודשים, ולעיתים אפילו אופוריה, ובין חרדה, חשדנות מרובה ודיכאון. לצד הקושי העצום, בשבועות הראשונים שאחרי גילוי הפרשייה בני זוג רבים חווים לתקופה קצרה רוממות ביחסיהם ובמצב הרוח. בפרק זמן זה אפשר לראות סימנים להתעוררות מחודשת והתרגשות במשיכה המינית, דבר המוביל לפרצי אהבה ואף להתנהלות מינית נועזת וסוערת בין השניים. כעת בני הזוג רוצים להיות ביחד כל הזמן, ומצויים במצב המזכיר התאהבות. הם נהנים לחלוק זה עם זו חוויות לא ידועות ואינטימיות מעברם, ומתעוררים רגשות קרבה לצד תחושת שחרור.
אם כך, בשלב השלישי כבר עולים על דרך המלך..
לא. שלב זה יכול להימשך כמה שבועות, חודשים ואפילו יותר, ומופיעה בו בעיקר אמביוולנטיות באשר למידת המחויבות אל היחסים. הסערה הראשונה של המשבר מתחילה להתפוגג והשניים מתחילים להרגיש תשישות ורצון לחזור אל החיים הרגילים (בעיקר מי שהיה מעורב בבגידה). כל זאת, לפני שהתבררה במלואה שאלת המחויבות. לכן, בשלב זה תפקיד המטפל הוא לסייע לשניים שלא יחמקו מבירור הנושאים, ויתגברו על הבלבול והאמביוולנטיות הנוכחיים. השניים מוכנים לעבור לשלב חדש כאשר עוצמות הכעס, האמביוולנטיות וסימני החרדה שוככים דיים.
ואז מגיע השלב האחרון?
כן. מאז תחילת המשבר, זו הפעם הראשונה שהשניים מסוגלים לקבל זה את זו כפי שהם, לפתח ציפיות ריאליות ולהבחין באדם הנמצא מאחורי דימוי בן הזוג. זו העת גם להתכונן לעריכת רשימת איכויות שקיימות או לא קיימות ביחסים, על מנת להתכונן אל רמת המחויבות הגבוהה ביותר, כלומר בחירה בבן הזוג כאדם ייחודי במקום כפונקציה של סיפוק צרכים. כעת תתמקד העבודה הטיפולית בסוגיות של יחסיהם, כגון מו"מ על העדפות וכללים, תחומי טאבו, יצרתם של ערכים, משמעויות וקודים משותפים, והיכרות הדדית מעמיקה יותר. מתוך כך מגלים השניים את המשבר כהזדמנות לצמיחה, התלהבות וריפוי, עקב ההחלטה המודעות לעשות את הזוגיות למקום בו הם יכולים להיות שותפים לגדילה ולספק את צרכיהם האישיים.
ד"ר נגה נברו (רובינשטיין) היא מנכ"לית והמנהלת המקצועית של מכון "שינוי", מדריכה בכירה בטיפול משפחתי וזוגי, ופסיכולוגית בכירה.
שאלות לד"ר נברו ניתן להעביר דרך הפורום לטיפול משפחתי, זוגי וילדים בפורטל.