לפי מחקר מקיף של משרד הבריאות לשנים 2000-2015, שיעור לידות חי ל-1,000 נשים בגיל הפריון עלה מ-87.2 בתחילת התקופה ל-90.8 בסופה. בתוך כך, שליש מכלל לידות החי היו בשנת 2015 לידות ראשונות וחציון גיל האם עלה מ-28.5 בשנת 2000 ל-30.1 בשנת 2015. בנוסף, חציון גיל ההריון בשנת 2015 היה 39 שבועות לעומת 40 בשנת 2000.
הנתונים לעיל מראים שנשים כיום יולדות בגיל מבוגר יותר מאשר בעבר, אך בשלב מוקדם יותר של ההריון עצמו. זה אולי יכול להסביר מדוע נשים הרות רבות מרגישות שיש המון מושגים שהן לא מכירות – ובדיוק עבורן הכנו רשימה מסודרת של מושגי מפתח.
בדיקת מי שפיר מבוצעת בשבועות 17-20 של ההריון ומטרתה לבדוק את מערך הכרומוזומים של העובר. זו בדיקה גנטית עם אחוזי הצלחה גבוהים שמיועדת לאיתור מומים מולדים, מחלות והפרעות. ניתן לבצע אותה בבתי חולים בתיאום מראש ועבור נשים מעל גיל 35 עם סיכון משוקלל גבוה מ-1:380 לתסמונת דאון היא גם ממומנת על ידי קופות החולים.
מושג אחר שקשור למי שפיר אך מייצג תהליך אחר לחלוטין הוא "פקיעת מי שפיר", או "אמניוטומיה". זו פרוצדורה שמבוצעת כאשר הלידה החלה אך לא מתקדמת ומטרתה לגרום לירידת מים. את מי השפיר פוקעים בתוך חדר הלידה והפעולה אינה כואבת.
זירוז לידה בדרכים אחרות יכול להתבצע בשבוע הריון מתקדם ללא סימני לידה, או בשל בעיה רפואית של העובר או היולדת. לצד שיטות זירוז טבעיות קיימת גם חלופה של התערבות רפואית ובה סטריפינג (הפרדת קרומי שק השפיר מדופן הרחם) או פיטוצין (הזרקת חומר כימי שמעודד התפתחות צירים).
המושג ביות מייצג את משך זמן שמבלה התינוק עם האם לאחר הלידה. בביות מלא התינוק נמצא עם האמא במחלקת יולדות ומבקר בתינוקייה רק לצורך בדיקות, רחצה ופעולות רפואיות. לעומת זאת, בביות חלקי התינוק נמצא עם האם בשעות מוגדרות בעוד בשאר הזמן הוא שוהה בתינוקייה, ובביות גמיש האם יכולה להשאיר את התינוק בתינוקייה לפי רצונה – כמו למשל במהלך מקלחת או כאשר היא ישנה.
לשם השוואה, המושג "אפס הפרדה" מתייחס למחלקת יולדות ייעודית שבה אין תינוקייה ולכן התינוק נמצא כל הזמן עם האם. ההבדל בין ביות מלא לבין אפס הפרדה הוא שבמצב כזה, גם הבדיקות והפעולות הרפואיות מתבצעות ליד מיטת היולדת ולא בחדר אחר. בכל מקרה, האם רשאית להחליט מראש על הפרוצדורה ולתאם אותה מול בית החולים.