במטרה לשמוע על טכנולוגיות והליכים הזמינים כיום למטופלות פנינו אל פרופסור עופר לביא, מנהל היחידה לגינקולוגיה כירורגית ואונקולוגית בבי"ח "כרמל" בחיפה. פרופסור לביא מנהל את פורום גינקולוגיה כללית ואונקולוגית בפורטל ועונה בו על שאלות הגולשים.
התחום של שימור פוריות בנשים הסובלות מסרטן או מממאירויות במערכת הרבייה עוסק במי שמצויות בגילאי הפריון. הנשים הללו נחלקות בעיקרון לשתי קבוצות. בקבוצה הראשונה נמצאות חולות סרטן כמו לימפומה, לוקמיה וסרטן השד העוברות טיפול אנטי סרטני כדוגמת כימותרפיה וקרינה, שעלול לפגוע בפריון שלהן. בקבוצה השנייה נמצאות מי שסובלות מממאירויות במערכת הרבייה כמו סרטן הרחם, סרטן צוואר והרחם או סרטן השחלות.
העיקרון של טיפול אנטי סרטני הינו פגיעה בתאים המצויים בחלוקה מוגברת, שכן תאים סרטניים מתחלקים מהר יותר מאשר תאים בריאים. הבעיה היא שהפגיעה קיימת גם במערכת הרבייה, במיוחד בתאים של השחלה שאחראיים על הייצור של תאי רבייה, של ביציות ושל תמיכה הורמונאלית בהריונות בעתיד. הפגיעה עשויה להתרחש גם עקב טיפולי קרינה, כך שגם באישה הסובלת מלימפומה ומקבלת טיפול קרינתי לאגן עלולים להיפגע תאי השחלה.
אנו שואפים לגונן על אותן רקמות מפני פגיעה רעלנית הכרוכה בטיפולים אנטי סרטניים, וזאת בעזרת טכנולוגיות העומדות לרשותנו וכן תכנון ייעודי של הטיפול. תוכנית הטיפול נקבעת מתוך התחשבות בגילה ובמצבה של האישה, ולאור התייעצות של אנשי פריון, אונקולוגים וגינקולוגים. מטרת התוכנית הינה לשמור מחד על היעילות האונקולוגית-טיפולית הטובה ביותר, ומאידך לבחור בדרך התערבות בעלת נזק מינימאלי למערכת הרבייה.
כמו כן, קיימות תיאוריות לפיהן טיפולים מסוימים מגנים על השחלות מנזקי טיפולים אנטי סרטניים, כגון תרופות שמשתקות את פעילות השחלה. כלומר, אם ישנה הפחתה או האטה של פעילות השחלה, הרי שטיפולים ציוטוטוקסיים המכוונים נגד תאים המצויים בהתחלקות מהירה יפגעו פחות בתאים שפעילותם הואטה. יחד עם זאת, המחקר לגבי נושא זה עדיין לא שלם ואין המלצות רשמיות או מסקנות חד משמעיות לגביו.
ישנן 3 טכנולוגיות עיקריות לשימור הפריון, שאותן אפשר גם ליישם בנשים העוברות טיפול אנטי סרטני. שיטה אחת מגיעה מתחומי ההפריה החוץ גופית וטיפולי פוריות, בה מבוצע הליך של הפריה חוץ גופית ולאחריו מבוצע הליך של הקפאת העוברים. יש לציין כי מדובר בשיטה הוותיקה ביותר ובעלת שיעור ההצלחה הטוב ביותר. ואולם, קיימות שתי בעיות עיקריות. הראשונה היא שיש צורך בתרומת זרע או בבן זוג על מנת ליצור עובר להקפאה, ועל כן הקפאת עוברים מתאימה פחות למי שאינה נשואה או שאין לה בן זוג בעת גילוי המחלה. בעיה שנייה היא שהגירוי השחלתי וההפריה הינם הליכים שלוקחים כשניים - שלושה שבועות, והמשמעות היא כמובן שהטיפול האנטי סרטני עלול להתעכב.
כן. השיטה השנייה לשימור פריון נקראת הקפאת ביציות. כאן נעזרים בטכניקות שונות על מנת לגרום לביוץ, ולאחר מכן "אוספים", מקפיאים ושומרים את הביציות. כשהאישה מסיימת את הטיפול ונמצא הזמן המתאים מבחינת החלמתה מהמחלה, אפשר להפשיר את הביציות ולהפרות אותן. כלומר, בשיטה זו אנו פוסחים על הבעיה של בן זוג בעת גילוי המחלה. מצד שני, ישנו ניסיון מועט יחסית בהקפאת ביציות לעומת הקפאת עוברים, וכן שיעור הצלחה נמוך יותר שקשור ככל הראה במיעוט ניסיון בבחירת הדרך הטובה ביותר להקפאת או הפשרת הביציות.
נכון. בשיטה זו מבצעים ניתוח לפני התחלת הטיפול האנטי סרטני (הקרנות או כימותרפיה), ובמהלך הניתוח נלקח חלק מרקמת השחלה הבריאה ועובר הקפאה. בתום הטיפולים או כאשר האישה החלימה לגמרי, אנו משתילים את הרקמה בחזרה בגוף שלה או בגוף תורמת, בתקווה שהרקמה תיקלט ותחל בייצור ביציות. ישנם שלושה יתרונות עיקריים לשיטה זו: פסיחה על צורך בבן זוג, לוחות הזמנים, והתמודדות עם הטענה כי טיפולי פוריות בעצמם עלולים לגרום להחרפת הסרטן. מבחינת לוחות הזמנים חשוב להבין כי לעיתים נדרש טיפול מיידי במחלה, ואילו גרימה של ביוץ למען הקפאת ביציות כרוכה כאמור בהמתנה. מצד שני, את הסרת הרקמה בניתוח ניתן לבצע מהר יחסית.
רק נזכיר, כי מדובר בקבוצת הנשים השנייה, בה מצויות מי שסובלות מממאירות במערכת הרבייה כדוגמת סרטן צוואר הרחם, סרטן השחלות או סרטן הרחם. גם עבורן קיימות כיום טכניקות וגישות חדשניות לשימור הפריון. אחד השינויים המהותיים קשור בסרטן צוואר הרחם, בו נהוג היה לבצע כמעט תמיד כריתת רחם רדיקלית. ואולם, כיום מבצעים רק כריתה של צוואר הרחם הממאיר באופן נפרד, כך שאנו משמרים את הרחם ומחברים אותו פיזית במעין השקה לנרתיק. עוד גישה חדשנית המוצעת כיום הינה טיפולים הורמונאליים במקרים של סרטן הרחם, המכוונים לייבוש ומיגור תאים סרטניים שנמצאים ברירית הרחם.
בעיקרון, השיקולים נעים בין הסכנה שנשקפת לאישה בשל המחלה הממארת, ובין הרצון לשמר את פוטנציאל הפוריות שלה. בתוך כך, חשש עיקרי נוגע לעיכוב הכרוך בתהליכי שימור פריון, לעומת הצורך להתחיל מהר בכימותרפיה והקרנות. על כן, ישנם לא מעט שיקולים בהם אנו מתחשבים לפני כניסה לתהליכי שימור פריון. בשיקולים אלו יש להביא בחשבון את רצון האישה, גילה ומצבה המשפחתי, וזאת תוך התחשבות בסוג המחלה והתקדמותה. כך לדוגמא, במקרה של אישה בגיל 45 ומעלה קיימת סבירות גבוהה יחסית שהיא תזדקק ממילא לטיפולי פוריות, ולכן בהשוואה לאישה צעירה ניאבק פחות על שימור הפוריות העצמונית. כמו כן, במקרים מסוימים נחשוב שבריאותה של האישה באה לפני שימור הפוריות שלה.
לסיום, חשוב לציין שהטיפולים החדשניים מקנים לנו מרחב פעולה גדול יותר לקבלת החלטות מיטביות. בנוסף, בשנים האחרונות אנו עדים לפניות רבות יותר מטעם מטופלות לשימור פריון, בזכות היכרות טובה יותר של הציבור הכללי והרופאים עם טכנולוגיות וגישות חדשות.
הינכם מוזמנים לשאול את פרופסור עופר לביא שאלות נוספות, בפורום גינקולוגיה כללית ואונקולוגית.