על מנת לקבל מידע עדכני בנושא שוחחנו עם ד"ר נביל גרייב, מומחה לכירורגיה אורתופדית בדגש על ניתוחי החלפת מפרק ירך וברך וטראומה אורתופדית. ד"ר גרייב משמש כאחראי על חדרי הניתוח של החטיבה האורתופדית ועל תחום חדרי הניתוח בהנהלת החטיבה הכירורגית של בית החולים רמב"ם. כמו כן, משמש כיועץ תחום מפרקים בקופ"ח מכבי ומקבל מטופלים במרפאת מומחים בחיפה. ד"ר גרייב מנהל את פורום אורתופדיית ברך וירך בפורטל ועונה בו על שאלות הגולשים.
ישנן מספר סיבות שבגינן אנשים צריכים לעבור החלפת מפרק הירך. הסיבה השכיחה ביותר הינה שחיקה ניוונית של המפרק, כלומר שחיקה של הסחוס המפרקי והיעלמות שלו עד כדי חשיפת העצם מתחת לסחוס. כאשר העצם חשופה וקיימת תנועה במפרק נוצרים הכאב וההגבלה התפקודית. השחיקה הניוונית מתחלקת לשני סוגים: ראשונית ושניונית. הראשונית הינה שחיקה שעד היום איננו יודעים בדיוק מהי הסיבה המדויקת לה, הגורמת לשחיקה מואצת של הסחוס, אך יש מספר תיאוריות וככל הנראה הדבר קשור למבנה המפרק. הסוג השניוני הוא שחיקה כתוצאה ממחלה או מצב אחר כגון מחלות ילדות בירך, טראומה ישנה למפרק או סמוך לו, זיהום קודם במפרק וכדומה.
הסיבות הפחות שכיחות להחלפת מפרק הירך הן שברים בצוואר הירך בגיל המבוגר, נמק של העצם בראש הירך שיכול להתפתח לאחר טיפולים כימותרפיים, טיפולים בסטרואידים, שברים בראש הירך או סיבות אחרות, ועוד סיבות יותר נדירות.
הניתוח מבוצע באופן עקרוני כאשר ישנם כאבים קבועים וירידה באיכות חיים של המטופלים. המטופלים מפחיתים את הפעילות שלהם ולעיתים מפסיקים פעילות ספורטיבית ואפילו טיולים, ובמקרים הקשים חושבים פעמיים לפני שיוצאים מהבית בשל הכאבים המלווים את ההליכה.
לאור המתואר, הצלחה בראש ובראשונה נחשבת לשיפור משמעותי באיכות החיים, והפחתה עד כדי היעלמות הכאבים. מדד נוסף להצלחה הוא שרידות המשתל, כלומר כמה שנים יחזיק המשתל בלי צורך בהחלפה נוספת. היום עם המשתלים המתקדמים והגישות המתקדמות אנחנו מגיעים לאחוזים מאוד גבוהים של שביעות רצון מהניתוח ומתוצאותיו, של מעל ל- 95% מהמנותחים. גם שרידות המשתלים מצליחה באחוזים גבוהים כך שלמעשה הרוב הגדול של האנשים שעוברים השתלת מפרק לא זקוקים להחלפת נוספת בחיים.
להחלפת מפרק הירך התפתחו עם השנים הרבה מאוד גישות, אך באופן עקרוני ניתן לחלק גישות אלה לשלוש קבוצות. הראשונה היא קבוצת גישה קדמית צידית ANTERO-LATERAL (לטראלית בשפה הרפואית), או לפעמים מתייחסים אליה כצידית או לטראלית. השנייה הינה הקבוצה של הגישה האחורית POSTERIOR. בשתי הגישות הנ"ל ישנו ניתוק של שרירים מעצם הירך לשם גישה למפרק לצורך החלפתו, ולכל אחת מהן יש יתרונות וחסרונות שלה. בגישה הצידית יש יותר צליעה לאחר הניתוח ובגישה האחורית יש יותר פריקות (יציאה של המשתל מהמקום), אך בשתיהן יש פגיעה בשרירים שמסביב למפרק הירך ומפעילים אותו.
הגישה הקדמית, או בשמה היותר מקצועי קדמית ישירה DIRECT ANTERIOR, אינה גישה חדשה מבחינה רפואית אך השימוש בה להחלפת מפרק הירך התפתח בשנים האחרונות וצבר תאוצה. כאן הגישה למפרק היא בין השרירים ולא דרכם, ובנוסף הגישה מבוצעת בין קבוצות שרירים המעוצבבות כל אחת מעצב שונה, ולכן גם הסיכוי לפגיעה עצבית שתחליש שרירים נמוך מאוד בגישה זו.
בשל הסיבות שהוזכרו קודם, כלומר שבגישה זו שאין ניתוק או חיתוך שרירים, ישנם פחות כאבים בשלב הראשון שלאחר הניתוח ויש ניידות יותר גדולה של הפציינטים בשבועות הראשונים. בנוסף, בשל הסיכוי הנמוך מאוד לפריקה בגישה הזו אין צורך בישיבה גבוהה או שמירה על פיסוק בין הרגליים. כל הסיבות האלו מובילות לשיקום יותר מהיר.
הגישה הקדמית הישירה מתאימה לרוב רובם של המנותחים, וכמעט לכל המנותחים שהגיעו בשל שחיקה ראשונית של המפרק. המנותחים הלא מתאימים הם כאלה שעברו ניתוחים קודמים בירך ויש צורך בהוצאת מתכות לצורך ביצוע ההחלפה. יחד עם זאת, לא כל אחד שיש לו מתכות או שעבר ניתוח קודם בירך אינו מתאים. יש כאלה שיתאימו למרות זאת ובכל מקרה צריך לבדוק ולהחליט באופן ספציפי. מקרים נוספים שלא מתאימים לגישה הקדמית הישירה הם אלה עם עיוותים קשים בעצמות.
הסיכונים והסיבוכים של החלפת הירך זהים בכל הגישות, רק ששיעורם משתנה. בכל הגישות יכול להיות זיהום, והדבר לא אמור להשתנות בין גישה אחת לשנייה. פריקה של הירך הינה בשיעור נמוך מאוד בגישה קדמית ישירה יחסית לגישה אחורית, בפרט ויחסית לכל הגישות בכלל. כמו כן, קיימים תיאורים שישנו שיעור יותר גבוה של שברים בעצם הירך בזמן ניתוח בגישה הקדמית. ואולם, מעל 95% מהמנותחים יעברו את הניתוח ללא סיבוכים או עם סיבוכים מינימליים.
אכן, שיעור ההצלחה ארוך הטווח של כל הגישות בערך זהה. היתרון הגדול של הגישה הקדמית הוא בעיקר בשלבים ההתחלתיים שלאחר הניתוח, ובעניין הפריקות גם בשלבים המאוחרים של הניתוח.
כל אורתופד חייב לעבור מסלול הכשרה על מנת לבצע את הניתוח בגישה קדמית ישירה, או בכל גישה אחרת. המסלול מורכב מהצטרפות למנתחים שעושים את הגישה, השתתפות בקורסים מיוחדים וכן נסיעות לחו"ל למנתחים המובילים בעולם להדרכה והצטרפות לניתוחים. כמו כן, התחום הרפואי משתנה כל הזמן ועל כן חובה על כל רופא וכל מנתח להתעדכן בגישות חדשות ועדכונים חדשים. כיום יש מספר מנתחים בארץ המבצעים את הניתוח בגישה קדמית והמספר עולה. כדאי להתעדכן מול הרופא הספציפי אם הוא מבצע בגישה קדמית או לא.
ד"ר נביל גרייב הינו מומחה לכירורגיה אורתופדית ולניתוחי החלפת מפרק ברך וירך וטראומה אורתופדית. שאלות בנושאי הכתבה ובנושאים נוספים ניתן להפנות אל ד"ר גרייב דרך פורום אורתופדיית ברך וירך בפורטל.
לעוד עדכונים שוטפים בתחום מאת הד"ר, היכנסו לעמוד הפייסבוק שמטעמו.