ההרצאה הפותחת את יום העיון. נערכה ע"י בתו, עינת קלמוס, המשמשת כיום כפסיכולוגית קלינית במחלקה 8 בביה"ח "מזור". ונקראה "לתפוס את החיים" "נדרשו לי 10 שנים על מנת שאוכל לדבר כך על הפצע הכואב והאובדן הטראומתי של אבי, ד"ר פוקס. לפני כשנה פניתי לפרופ' קרמר, בבקשה לערוך ערב עיון לזכרו ולהעלות את נושא האבדנות והמשאלה להיפרד מאבי בעוד אופן ייחודי, מתוך החיבור האישי ומעצם עבודתי בבית החולים. הרעיון להנצחתו התקבל בברכה והנה אנו נמצאים כאן היום כדי לדבר על הנושא הכאוב והקשה של אבל ושכול בכלל ואובדנות בפרט ובנימה אישית- כיצד מצליחים להתאושש מכך להתחיל לחשוב ולשוחח עם אחרים על החוויה הקשה של התאבדותו של מישהו קרוב" בהמשך שיתפה עינת קלמוס באובדן האישי שלה ובתהליך האבל הממושך וסיפרה על נגיעותיו של האבדן והשתלבותו בעבודתה כפסיכולוגית קלינית, כאשר העבודה בביה"ח מזור מהווה עבורה סגירת מעגל בחייה וכיצד היא ממשיכה הלאה בחיים עם השאלות שלחלקן אין לה עדיין תשובה וכי משאלתה היא שיום העיון יוכל לאפשר מגע וחיבור לכל הנוכחים למקומות של כאב וטראומה אך באופן שלא יהיה מציף או מכאיב מדי.
מנהלת ביה"ח, פרופסור אילנה קרמר, סיפרה על זיכרונותיה ד"ר פוקס אשר קיבל אותה בזרועות פתוחות כשהגיע כמתמחה צעירה לביה"ח מזרע. "אני זוכרת שעבדנו ביחד במשך כחצי שנה כתף אל כתף, כאשר בכל אותה העת הוא לא התייחס לפער הגילאים שביננו ותמיד דיבר בגובה העיניים. הזיכרונות איתו הן חוויות נעימות ושלוות גם של למידה וגם של שותפות". בהמשך, מנהל ביה"ח לשעבר, דוקטור לאונרדו מוגילנסקי, שיתף אף הוא את הנוכחים בחוויותיו עם ד"ר פוקס ופנה בדבריו החמים גם לבני משפחתו של ד"ר פוקס, אשר נכחו אף הם באודיטוריום.
בערב העיון נערכו הרצאות נוספות מפי הפסיכולוג הקליני ד"ר יוסי לוי בלז שהרצה על ההתבוננות הקלינית והמחקרית, על הלך הרוח האובדני, מניעה והתערבות טיפולית וסיפר על עמותת 'בשביל החיים', שבה הוא משמש כחבר הנהלה ואשר נותנת מענה חשוב וחיוני לשאירים, קרובי משפחה לאנשים שהתאבדו. ומפי ד"ר דנה אמיר וד"ר מירב רוט אשר הרצו בנושא האובדן וההתאבדות דיברו על "אובייקטי המוות"- טראומות ואבדנים מסוגים שונים שקיימים בתוך כולנו ועל מודוסים של זיכרון והחלמה במפגש עם טראומה ואבדן.
מיכל שרשבסקי-נוימן - פסיכולוגית מחלקה 10 בביה"ח, סיכמה וחיברה את הנאמר במהלך היום וגם התייחסה בנגיעות לנושא האבדנות בתוך בית החולים.
בסוף היום, התקיים דיון ורב שיח על הנושאים שעלו: זיכרון, אבל, טראומה, ואף החלמה וצמיחה לאחר הטראומה. לצד התוכן המרגש והלא פשוט נחשף שיח פתוח, מקרב, חושב ומרגש בין כתלי בית החולים.