X
"ורפא ירפא" - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות
פתח תפריט ניווט ראשי
מצאו אותנו בפייסבוק:
מדור בריאות האישה
מיומות מופיעות בעיקר בגילאי הפריון ועלולות להיות מלוות בתסמינים מטרידים, הפוגעים באופן מהותי באיכות החיים. מעבר לכך, קיים גם סיכון לממאירות במיומה, מה שמחייב את הרופאים המטפלים במשנה זהירות. על מנת שתכירו את הסימפטומים, גורמי הסיכון ואפשרויות הטיפול שוחחנו עם ד"ר אבישלום שרון, מומחה ברפואת נשים ומיילדות. ד"ר שרון הינו מנתח גינקולוגי בכיר בבית החולים "הלל יפה" שבחדרה, ומנהל פורום גינקולוגיה ניתוחית בפורטל "שאל את הרופא".
למיומה קוראים בשפה העברית "שרירן" מפני שמדובר בגידול המופיע בשריר הרחם, ואילו המונח Myoma נובע גם הוא מהכינוי הלועזי של שריר הרחם – Myometrium. מבחינה רפואית, זוהי גדילה בלתי אנטומית ובלתי תקינה שמגיעה מתאי השריר החלק שברחם, ומופיעה במיוחד בגילאי הפריון. על פי רוב מדובר בגידול שפיר, שהינו הנפוץ ביותר מבין הגידולים באזור האגן.
כאמור, מיומות מופיעות בעיקר בגיל הפריון מאחר שהאסטרוגן שמגיע מהשחלות מזין אותן. למעשה, לעשרים וחמישה עד ארבעים אחוזים מכלל הנשים בגילאים אלו יש מיומות, אך לא בכל מקרה שמופיעים הגידולים הללו דרוש טיפול. עוד ראוי לציין כי הירידה ברמת האסטרוגן בגיל המעבר מובילה להתכווצות מעטה של המיומות, ומצד שני הן כמעט ולא מופיעות בנערות. אגב, אין תיעוד של מיומות בגילאי הילדות טרם קבלת ווסת.
יש בהחלט קבוצות סיכון מסוימות, ואביא רשימה חלקית:
אכן, ישנם מספר גורמים שמפחיתים את הסיכון להיווצרות הגידול, ביניהם ויטמין A שמקורו בבעלי חיים, גיל צעיר בעת הלידה הראשונה, לפחות הריון אחד שהגיע מעבר לשבוע העשרים, וגם עישון - למרות שלא מומלץ כמובן לאמץ או להמשיך בהרגל מזיק זה.
כפי שאמרתי, במרבית המקרים מדובר בגידול שפיר ואף אין כל סימפטומים, כך שלא נדרש טיפול.
מאידך, קיימים מספר תסמינים הדורשים מהאישה ורופאיה התייחסות מיוחדת, מאחר שהם פוגמים באיכותה חייה או מעלים סיכון לגידולים ממאירים. אחד התסמינים המעיקים ביותר הינו דימום מוגבר בזמן המחזור החודשי, הן מבחינת עוצמת הדימום והן במשכו. למעשה, הדימום המוגבר עלול להוביל לרמת המוגלובין נמוכה מאוד, וישנן אף מי שסובלות מאנמיה חמורה כך שעליהן להתאשפז ולקבל עירויים. מלבד בעיית בריאות, מתהווה גם בעיה אישית וחברתית הקשורה למבוכה בסיטואציות חברתיות, וכן פגיעה בתפקוד בעבודה ובכוח עקב דימום חזק למשך תקופה ארוכה. יש להדגיש שאיני מדבר על דימומים בגיל המעבר או דימום בין ויסתי, מאחר שאלו אינם מאפיינים מיומה ויש לפנות בגינם לבירור רפואי אחר.
מיומות עלולות ללחוץ על איברים מסוימים ולהוביל ללחץ באזור האגן, ומתוך כך לגרום לכאבי אגן ולהפריע לתפקוד האיבר. כך לדוגמא, כאשר הגידול לוחץ קדימה על שלפוחית השתן הדבר עלול לגרום לעלייה בכמות הזיהומים בדרכי השתן, לתכיפות בהטלת שתן, לזרימת שתן איטית, וכן ללחוץ על צינורות השתן ולהוביל להתנפחות של הכליה בצד זה. לעומת זאת, המיומה עשויה ללחוץ אחורה על הרקום מה שעלול להוביל לעצירות, ללחוץ על עצבוב ולגרום לכאבים, וכמו כן עקב הלחץ לגרום לכאב בזמן יחסי מין. מעבר לכך, שריר הרחם בעצמו מתכווץ על מנת להפסיק את הדימום, והדבר מוביל לעלייה בעוצמת הכאבים.
כן. המיומות יכולות להיות מושרשות בתוך השריר או לבלוט אל חלל הרחם, מה שעלול להגדיל את שכיחותן של הפלות ספונטניות וגם להקשות בכניסה להריון. יש לצייi שגם לאחר הכניסה להריון ישנן בעיות שעלולות להופיע כדוגמת עובר קטן יחסית לגילו, היפרדות שלייה, צירים מוקדמים, מנחים בלתי תקינים ואף לידה מוקדמת.
לא. הבעיות שמתעוררות עקב מיומות קשורות פחות בגודל שלהן ויותר במיקומן, ונודעת גם השפעה למספר הגידולים. המקרה הקל ביותר הוא של מיומה אינטראמורלית הנמצאת על השריר בלבד בלי לבלוט, ואינה מעוררת בעיות או טרדות מהותיות. המקרה השני הוא של מיומה סובסרוזית שבולטת מהרחם החוצה ואינה גורמת לדימומים אך כן לכאבים. המקרה השלישי הוא מיומה סובמוקוזית שבולטת אל תוך חלל הרחם וגורמת בעיקר לדימומים, ועלולה גם להפריע לפוריות. לבסוף, מיומה צווארית של צוואר הרחם יכולה להוביל לכל אותן בעיות שתוארו.
ישנו תהליך אבחוני אותו מתחילים בשיחה עם המטופלת, בה אנו לומדים על קבוצות הסיכון והתלונות הספציפיות, וכך מקבלים כיוון ראשוני להתייחסות. בהמשך מבצעים בדיקה גינקולוגית שבאמצעותה ניתן לחוש את מיקומן וגודלן של המיומות, את פיזורן ברחבי האגן ואת גודל הרחם. לאחר מכן ניתן לבצע בדיקת אולטראסאונד בעלת רגישות של תשעים וחמישה אחוזים ומעלה לאבחון מיומות, שבאמצעותה אפשר להעריך את קוטר הגידולים, לספור אותם ולזהות את מיקומם. בהתאם למה שהתגלה בבדיקות מתקיימת החלטה על המשך הטיפול.
ראשית, במצבים קלים יחסית בהם אין פגיעה מהותית באיכות החיים, ללא תסמינים רציניים וכאשר האישה מתקרבת לגיל המעבר, אנו נקיים מעקב בלבד. אם מדובר במקרה חמור יותר ייתכן שיינתן טיפול הורמונלי שמקטין את השפעתו של האסטרוגן, או ייושם התקן תוך רחמי בשם מירנה שמכיל פרוגסטרון – שניהם מקטינים את עוצמות הדימום. כמו כן, קיימים משככי כאבים בהם משתמשים לטיפול בכאבים המופיעים עם הדימום או בלעדיו. יש להדגיש שטיפולים תרופתיים מונעים כניסה להריון.
אכן, ישנה קבוצה ראשונה של טיפולים לא חודרניים. לדוגמא, קיים הליך הקרוי אבלציה של רירית הרחם שעשוי להיות יעיל לבליטות קלות אל רקמת הרחם, למרות שהוא אינו ייעודי למיומות. בעיקרון, ההליך מיועד להרוס את רירית הרחם מבפנים ומשום כך גם הוא עלול לפגוע בפוריות, כמו הטיפול התרופתי. הליך אפשרי אחר קרוי אמבוליזציה במהלכו מוחדר צנתר שחוסם את כלי הדם שמובילים לרחם, מה שמסייע לבעיית הדימום. יש לציין כי מדובר בהתערבות יעילה אבל ישנו סיכון מסוים להיווצרות נמק במיומה עצמה, ובמקרה זה ייתכן שיוחלט על ניתוח דחוף. בנוסף, באחת מתוך חמישים נשים נוצרת פגיעה בתפקודן של השחלות. לבסוף, קיימת שיטה להרס מיומות בעזרת גלי אולטרסאונד, שהינה בעלת סיכונים דומים לשיטת האמבוליזציה. מעבר לכך, חיסרון משותף לכל השיטות הלא חודרניות ולתרופות הוא שאין בידי הרופאים היסטולוגיה.
במקרים מסוימים עדיף או צריך לבצע ניתוח. למשל, כאשר הגידול בולט אל תוך חלל הרחם אנו יכולים לבצע היסטרוסקופיה, בה נכנסים עם סיב אופטי דרך צוואר הרחם, מזהים וכורתים את המיומה. חשוב להדגיש שהיסטרוסקופיה איננה פוגעת ואפילו משפרת את הפריון, מפני שכפי שאמרתי גידולים מהסוג הזה מפריעים להריון. מאידך, כאשר המיומה בולטת מהשריר או מהרחם החוצה אפשר לבצע לפרוטומיה שהינה ניתוח דרך הבטן, או לפרוסקופיה באמצעות חתכים קטנים. מדובר בניתוחים בהם כורתים את הגידול ותופרים את האזור, אשר נקראים גם כריתת מיומה שמרנית כי אנו רוצים לשמר בהם את הפריון. מצד שני, אם הכוונה איננה לשמר פריון ניתן לבצע כריתת רחם, אשר לה מספר יתרונות מהותיים – אין עוד דימומים וכאבים אחרי הניתוח, יחסי המין אינם נפגעים ורצפת האגן אינה מושפעת. מלבד זאת, באמצעות ניתוחים ניתן לקבל היסטולוגיה וכך לדעת אם מדובר בגידול ממאיר או שפיר.
על פי משרד הבריאות האמריקאי, ישנם סיכויים של אחד לשלוש מאות חמישים שהמיומה תהיה ממאירה. על כן, אנו נוהגים בזהירות רבה בעת החלטות על דרכי הטיפול בכל אישה ואישה. יש להבין כי איננו יכולים לדעת האם מדובר בגידול שפיר או ממאיר בלי ניתוח, מאחר שלא ניתן לקחת ביופסיות ממיומות.
כן. במידה שמופיע בווסת דימום מוגבר, אם קיים קושי בכניסה להריון או שמופיעים כאבים באגן, מומלץ להגיע לבדיקה והערכה של המצב. בנוסף, לא רצוי להתעכב מאחר שהפתרון הטיפולי הינו פשוט וקל יותר ככל שהבעיה מאובחנת מוקדם. והמלצה אחרונה, יש להקפיד ולהגיע לבדיקות אצל גינקולוג גם אם קיימת רתיעה, מאחר שלבדיקה זו יתרונות בריאותיים מהותיים שלעומתם הרתיעה מתגמדת.
הינכם מוזמנים לשאול את ד"ר אבישלום שרון שאלות נוספות בפורום גינקולוגיה ניתוחית באתר.
אודות הכותב
גינקולוג, רופא נשים מומחה
מחפשים גניקולוג, מומחה ברפואת נשים ומיילדות? אשר על תחומי התמחותו בין היתר נמנים ניתוחים לפרוסקופיים מתקדמים, ניתוחים גינקולוגיים, אנדומטריוזיס, היסטרוסקופיות וריצפת האגן, וכן כאבי מחזור, מיומות, ציסטות, בריחת שתן, הריונות, פריון ומנופאוזה. לבירורים וייעוץ, השאירו פרטים!...
לכרטיס המומחה
כתבות נוספות בתחום
