צניחת רחם הינה תופעה פתולוגית של נפילת הרחם אל אזור הווגינה (הנרתיק) או – בסיטואציות קשות יותר של צניחת הרחם – גם בצבוצו מחוץ לווגינה. בערך 16% מן הנקבות שגילן עולה על 40 שנים מתלוננות על תופעות פתולוגיות דוגמת צניחת הרחם או נפילתה של שלפוחית השתן (וכן שאר איברי האגן).
תופעה זו מתרחשת עקב תהליכים הדרגתיים רבי שנים שמתעצמים בייחוד משפוסק המחזור החודשי ועניינם התארכותן וירידה בכוחן של רקמות החיבור (הקרויות בשפתם של אנשי המקצוע בשם ליגמנטים) המחברות את הרחם אל מחיצותיו של אגן הירכיים.
רקמות החיבור המצמידות את הרחם אל דופנות האגן נפגעות ונחלשות עקב גורמי גיל (כגון שינויים הורמונליים לאחר גיל המעבר) או עקב רפיון מולד של רקמות החיבור בשל גורמי גנטיקה ותורשה או עקב לידה טראומטית המתרחשת כאשר גודלו של התינוק עולה באופן חריג על גודלם של יילודים רגילים או עקב לידה באמצעות מכשירים (המכונה בשם לידה מכשירנית בפי אנשי הרפואה) דוגמת לידת ואקום או לידת מלקחיים או עקב התארכות שלב הלידה השני, הידוע גם בכינויו שלב הלחיצות.
במצב של צניחת רחם ייתכנו סימפטומים כגון בצבוץ הרחם מתוך פתח הווגינה (סימפטום המאפיין את המצבים הקשים ביותר של צניחת הרחם), הרגשת גודש או כאבים או תחושה בלתי נוחה באזור הווגינה, הפרשת שתן וצואה שאינה נעשית בקלות, וכן בעיות בקיום חיי אישות (מגע מיני) עם הבעל. אומנם בדרך כלל אין מדובר במצב המצריך התערבות דחופה, אך כל אימת שמתגלים הסימפטומים של צניחת רחם כדאי להגיע לבדיקה אצל רופא גינקולוג מומחה כדי לקבל דיאגנוזה ולבחור בטיפול האופטימלי בהתחשב במצבה הפיזי, האנטומי, הקליני והמנטלי של האישה. יש להדגיש כי ישנה קורלציה מובהקת בין דרגות חומרתם של הסימפטומים ובין דרגות חומרתה של צניחת הרחם הקלה או הבינונית או החמורה. רוצה לומר, ככל שצניחת הרחם הינה קלה, התסמינים יהיו קלים יותר, ולהפך: ככל שהתופעה הפתולוגית הזאת הינה חמורה, הסימפטומים שיתגלו יהיו חמורים יותר.
הדיאגנוזה אינה סבוכה כלל, והיא כרוכה אך ורק בבדיקה בלתי מורכבת בעליל הנערכת אצל רופא נשים. אפשר כי בזמן עריכתה של הבדיקה לצורך דיאגנוזה תתבקש האישה הנבדקת להשתעל או לזוז באופנים אלו ואחרים לצורך יצירת לחץ על הרחם או על שלפוחית השתן או שאר איברי האגן.
צניחת רחם היא תופעה פתולוגית הנמנית עם התופעות הפתולוגיות הכרוניות, קרי: מדובר בתופעה שאינה חולפת מאליה, אלא היא מצב כרוני המורגש יותר כאשר האישה מטילה את מימיה, משתעלת או נושאת משאות כבדים.
על פי רוב, אין נדרש כל טיפול במקרים הקלים ביותר של צניחת הרחם, שכן במצבים אלו אין נגרמים בדרך כלל שיבושים ניכרים של חיי השגרה והיכולת לבצע את הפעולות השוטפות המאפיינות את חיי היומיום. אך בדרך כלל נחוץ טיפול אם מדובר במצב פתולוגי של צניחת רחם בדרגת חומרה בינונית או קשה, משום שבמקרים אלו עלולים להיווצר קשיים ניכרים ככל שאמורים הדברים בניהול אורח חיים רגיל ונורמלי. חשוב לזכור כי חלוף הזמן אינו מביא לידי שיפור במצבים הבינוניים והקשים של צניחת רחם, אלא דווקא להחרפת הסימפטומים ולהתדרדרות נמשכת המחמירה והולכת. לפיכך, בייחוד במצבים אלו מומלץ לפנות אל גינקולוג מומחה ולקבוע תור לצורך בדיקה כדי לקבל דיאגנוזה ולשקול את אפשרויות הטיפול השונות, שכן יש בטיפולים הקיימים כדי לאפשר לאישה לחזור לתפקוד מלא בלא כל שיבוש, ואף להביא לידי הרגשה טובה בהרבה מזו המאפיינת את המצבים הבינוניים והקשים של צניחת הרחם. זאת ועוד, אפשר לקבוע בביטחון או לכל הפחות בסבירות גבוהה כי בדרגותיה הבינוניות והקשות של צניחת הרחם התערבות רפואית הולמת עשויה לפטור את האישה הסובלת מצניחת רחם מעונשה של כל הפרעה ניכרת העלולה להביא לפגיעה באיכות החיים ובהרגשה הכללית. מן הראוי לציין כי הסימפטומים של צניחת הרחם במקרים שדרגת חומרתם הינה בינונית או קשה יכולים בהחלט להביא לידי מצבים לא פשוטים של חוסר נוחות ולשבש באופן ניכר את חיי השגרה, ובכלל זה היכולת לבצע פעולות יומיומיות רבות.
ישנן כמה דרכי טיפול עיקריות כנגד צניחת הרחם והסימפטומים המאפיינים אותה.
בהחלט כן. יש שעם צניחת הרחם צונחים אל הווגינה גם חלקי גוף אחרים דוגמת שלפוחית השתן או המעיים. זאת ועוד, במקרים הקשים ביותר של צניחת רחם – המתאפיינים בבצבוצו של הרחם מתוך הווגינה – המגע בין הרחם במצב האמור ובין רקמות ריריות באזור הווגינה יכול לגרום לפציעה בווגינה. גם מטעם זה לא מומלץ לדחות את הבדיקה אצל הרופא הגינקולוג המומחה כאשר מתגלים הסימפטומים של צניחת רחם.