יש מספר גורמים שנמצאו קשורים לסיכון לחלות בסוכרת מסוג 2, ביניהם משקל עודף, לחץ דם גבוה, נשים שסבלו מסוכרת בהיריון, היסטוריה משפחתית של המחלה, כושר גופני ירוד, גיל מבוגר, ועוד. לעומת זאת, גורמי הסיכון לסוכרת מסוג 1 יכולים להיות מחלה אוטואימונית, הידבקות בווירוסים מסוימים, היסטוריה משפחתית של המחלה, רמות נמוכות של ויטמין D, וישנם גם גורמים גיאוגראפיים המשחקים תפקיד (המחלה נפוצה יותר במדינות מסוימות).
יש לא מעט סיכונים למחלה שאינה מטופלת כגון פגיעה ברשתית העין העלולה להוביל לעיוורון, אימפוטנציה, כאבים בגפיים, אי ספיקה של הכליות, פצעים בכפות הרגליים, שבץ מוחי, טרשת עורקים, נמק ברגליים, ועוד.
כאמור, סוכרת מסוג 2 קשורה בפגיעה בפעילות הורמון האינסולין האחראי על החדרה של גלוקוז לתאים. מבין כל גורמי הסיכון המתוארים לעיל החשוב ביותר הוא ככל הנראה תורשה, כאשר מחלה זו מופיעה בעיקר מהעשור הרביעי לחיים ואילך. לעומת זאת, סוכרת מסוג 1 מופיעה בעיקר בגילאים צעירים ולכן היא מכונה סוכרת נעורים. במקרה זה, מדובר בפגיעה חמורה בלבלב שמפריש אינסולין, ומכאן שאין בכלל אינסולין העושה שימוש בגלוקוז.
ראשית, חשוב לדעת כי שני סוגי הסוכרת הינם בלתי הפיכים ולא ניתן להחלים מהם באופן מלא. יחד עם זאת, עם שמירה על איזון ונטילת התרופות הנכונות ניתן בהחלט לקיים חיים טובים וארוכים עם המחלה. בסוכרת הנעורים, כלומר מסוג 1, הטיפול המרכזי הוא מתן אינסולין בזריקות כי כאמור הגורם הוא מחסור בהורמון זה. בסוכרת מסוג 2 ניתנות לחולים תרופות ממשפחות שונות, אשר חלקן עובדות על רגישות הגוף לאינסולין, אחרות מגדילות את כמות האינסולין המופרש מהלבלב, ויש גם תרופות המקטינות את כמות הסוכר שמייצר הכבד, מגדילות תגובה של תאים לאינסולין, ועוד.
בשני סוגי הסוכרת ישנה חשיבות גדולה לשמירה על כושר גופני, למשקל תקין ולתזונה נכונה. באשר לתזונה, יש לשמור שלא להגזים עם כמות הפחמימות הנצרכת, על מזונות מגוונים, ועל הימנעות מצריכה של מאכלים עם אינדקס גליקמי גבוה. כמו כן, יש להקפיד כי הארוחות במהלך היום יתחלקו בצורה טובה, כלומר במקום 3 ארוחות בלבד יש לחלק ל- 6 ארוחות כדי שלא להביא להפרשי רמות קיצוניים של הסוכרים בדם.