מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם סובלים במהלך חייהם לפחות מאפיזודה אחת של דיכאון. מדובר בהפרעה שכיחה מאוד העשויה להופיע בכל הגילאים, ומחולקת למספר קטגוריות ? דיכאון מז'ורי, הפרעה דו קוטבית (מאניה-דיפרסיה), ודיסתמיה שהינה הופעה חלשה יחסית של דיכאון מז'ורי. מאמר זה סוקר את הפרעת הדיכאון המז'ורי על תסמיניה, גורמיה ודרכי הטיפול.
מהו בעצם דיכאון
דיכאון הינו מצב נפשי מתמשך המאופיין במצב רוח ירוד באופן בולט, ובחוסר הנאה מפעילויות שבעבר הסבו הנאה לאדם. מדובר בתופעה נפוצה מאוד,\ הפוקדת לפי הערכות שונות כשלושה מתוך עשרה אנשים באוכלוסייה. ואולם, חשוב להדגיש כי לא מדובר בתחושות עצבות ודכדוך המופיעות מעת לעת בחיים, אלא במצב חריף יותר וקיצוני הכולל כהות, ייאוש ולעיתים גם מחשבות אובדניות. על מנת להבדיל את הדיכאון הקליני מהפרעות נפשיות אחרות וממצבים שאינם בגדר הפרעה, קיימות מספר הגדרות במדריך הפסיכיאטרי האמריקני. ההגדרות נוגעות למספר תסמינים שיפורטו להן, מהם לפחות חמישה חייבים להופיע במשך שבועיים, ולפחות אחד מהם נמנה על השניים הראשונים:
ירידה בולטת בעניין ובהנאה במרבית הפעילויות היומיומיות.
דכדוך המלווה את האדם במרבית הימים ולאורך רוב שעותיהם.
חוסר שקט גופני או לחילופין פאסיביות גופנית.
ירידה בולטת במשקל או שינויים קיצוניים בתיאבון.
שינויים משמעותיים בשעות השינה.
עייפות וירידה בכמות האנרגיה.
תכיפות גבוהה יחסית של מחשבות אובדניות או על מוות, העשויות להיות מלוות בניסיון אובדני.
ירידה בקשב, ריכוז וחדות החשיבה.
תחושת אשמה ופגיעה בערך העצמי.
כיצד משפיע דיכאון על חיי היומיום
אנשים הסובלים מדיכאון חווים פגיעה משמעותית בכל היבטי החיים. הם מתקשים לתפקד במישור התעסוקתי, החברתי, המשפחתי והבינאישי, ולא פעם נוטים להסתגרות ולהימנעות מפעילויות ומקשרים אישיים. יחד עם זאת, קיימים מקרים רבים בהם אדם הסובל מדיכאון ממשיך לנהל אורח חיים תקין לכאורה, מגיע למקום התעסוקה וממלא את מחויבויותיו בהקשר ההורי והמשפחתי. למעשה, לא מעט אנשים הסובלים מדיכאון אינם מודעים למלוא חומרת מצבם, ולכן גם אינם פונים לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי. חשוב להדגיש כי התסמינים שתוארו לעיל משתנים באופן ובעוצמת הופעתם מאדם לאדם, כך שאצל מתבגרים לדוגמא מצב ירוד עשוי להיות פחות מדוכדך ויותר רגזני, ומלווה בהתקפי זעם. אנשים עם נטייה להחצנה עשויים לבטא מחשבות קודרות ולהרבות בכעסים, בעוד שאדם מופנם יטה להסתגר עם תחושות אשם, בושה וערך עצמי נמוך. על כל פנים, התחושה הכללית היא של כהות חושים, מורבידיות והיעדר עניין, וזאת ללא קשר ישיר לאירועים המתחוללים ביומיום.
מה גורם לדיכאון?
עשויים להיות גורמים רבים ושונים להיווצרות דיכאון, וכיום לא ניתן לאבחן במדויק את הסיבה האחת והברורה באדם מסוים. יתר על כן, מדובר בתהליכים נפשיים וגופניים מורכבים המשתלבים יחדיו, ושכנראה לא ניתן להפרידם לצורך בידוד גורם ספציפי. הגורמים המוכרים כיום לפסיכיאטרים כוללים:
ביולוגיה – מחקרים רבים מצאו כי אצל אנשים הסובלים מדיכאון קיימת פגיעה בהולכה העצבית במוח, ובפרט במוליכים של מרכיב המכונה סרוטונין. הפגיעה עשויה להיות קשורה למספר גורמים, למשל מחלות כמו פרקינסון הפוגעות במוח, שימוש בסמים, או שינויים הורמונאליים הקשורים בגיל הבלות אצל נשים.
פסיכולוגיה – פעמים רבות נוצר הדיכאון כתגובה למצבי לחץ מתמשכים, כדוגמת אבטלה, קשיי פרנסה, גירושין, אובדן של אדם קרוב או התמודדות עם מחלה. בנוסף, קיימים גורמים נלווים ופחות בולטים כמו תחושה מתמשכת של חוסר הגשמה וירידת הערך העצמי. כאמור, הגורמים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים משתלבים זה בזה לכדי מעגל שלילי, כאשר התחושות השליליות מובילות לירידה בתפקוד ההולכה העצבית במוח, מה שמוביל להתעצמות המחשבות והתחושות המדוכדכות, וכן הלאה.
תורשה – לא מעט מחקרים מצאו שישנה סבירות גבוהה יותר לפיתוח דיכאון בקרב אנשים בני אותה משפחה. המשמעות היא שחלק מהאנשים עשויים להיות פגיעים יותר מראש לדיכאון, ולהגיב בצורה זו כלפי אירועי חיים המלווים בלחץ ובעצבות.
טיפול בדיכאון
הגם שהסיבות לדיכאון אינן חד משמעיות ישנם לא מעט טיפולים אשר הוכחו כיעילים לטיפול בשלביו השונים. באופן כללי, ההתערבות שנמצא יעילה ביותר היא שילוב שבין טיפול פסיכולוגי ולבין תרופות ייעודיות לדיכאון:
תרופות – ישנן שלוש משפחות עיקריות של תרופת לטיפול בדיכאון – מונואמינים, טריציקליות ו- SSRI. כל אחת מהן מיועדת להגביר את נוכחותו של מרכיב מסוים, כמו סרוטונין או דופאמין במוליכים העצביים במוח. תרופות אלו מועילות לכ- 60% מהמטופלים, אך יש להמתין מספר שבועות עד שהשפעתן מורגשת. זאת מאחר שפעילותן מעודדת את בנייתם ההדרגתית של קולטנים חדשים במוליכים העצביים, וזהו תהליך שלוקח זמן.
טיפול פסיכולוגי – קיים מגוון רחב של טיפולים פסיכולוגיים המיועדים לטיפול בדיכאון, ביניהם פסיכותרפיה, טיפול פסיכו דינאמי וגישה קוגניטיבית-התנהגותית המציעה מספר התערבויות שונות. טיפולים אלו עשויים להתמקד בהבנת הסיבות שמאחורי הדיכאון, ביצירת התייחסות חדשה וחיובית יותר, בהשבת הכוחות הנפשיים, בחיזוק הדימוי העצמי, בעיבוד אירועים טראומטיים ובהגברת פעילויות חיוביות. כאמור, השילוב של טיפולים אלו ביחד עם הטיפול התרופתי נמצא כמועיל ביותר, ואולם לא נמצא כי התערבות פסיכולוגית אחת טובה יותר מהאחרות. כלומר, בין אם מדובר בפסיכותראפיה או בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, הגורמים החשובים ביותר היא נכונות המטופל לתהליך והאישיות של המטפל.