קודם כל, חשוב להבין שאנמיה היא לא מחלה בפני עצמה אלא מחסור בהמוגלובין כתוצאה מבעיות שונות. למעשה, ייתכן שאתם סובלים מאנמיה וכלל לא הבחנתם בשום שינוי, מפני שירידת ההמוגלובין אצלכם מינורית והדרגתית. יחד עם זאת, ישנם תסמינים העשויים להופיע ואם אתם חווים אותם ייתכן שמדובר באנמיה. מדובר למשל בחולשה ועייפות לאורך היום, דופק מואץ, קושי לבצע פעילויות מאומצות, עור חיוור, סחרחורת וכאב ראש. למרות שהאנמיה עצמה אינה מחלה חשוב מאוד לפנות לרופא המשפחה אם אתם סובלים מאחד או יותר מהתסמינים הללו, מפני שהסיבה למחסור להמוגלובין בדם בהחלט יכולה להיות תחלואה, ומעבר לכך הטיפול יכול לסייע מאוד ולפור את הבעיה.
כאשר תפנו לרופא המשפחה תישלחו לבצע בדיקות דם הבודקות בין היתר את כמות ויטמין B12, חומצה פולית וברזל, וכמובן את ערכי ההמוגלובין בדם, ולעיתים גם ספירת דם. באופן כללי, כמות ההמוגלובין הרצויה עומדת על כ- 14 מ"ג בדציליטר בממוצע אצל נשים ו- 15 בממוצע אצל גברים, וישנם ערכים נורמליים גם למספר כדוריות הדם האדומות והנפח שהן תופסות בנוזל. במידה שנמצאו ערכים שהם מתחת לסף הנמוך ביותר שנחשב לבריאות תקינה, יש להמשיך ולברר את הגורמים למצב. הבדיקות הבאות ייעשו בהתאם לחשדות ולשלילתם, כמו למשל בדיקת תפקוד של מערכת העיכול ושל מוח העצם.
אגב, אם אתם נמצאים באחת הקבוצות הבאות הנכם בסיכון גבוה יחסית לפתח אנמיה: צמחונים או טבעונים, נשים הסובלות מדימום יתר במחזור, הלוקים במחלות רבות או במחלה כרונית, ובגילאים מבוגרים.
יש סיבות רבות שבגללן יכולה להתפתח אנמיה. על מנת לסבר את האוזן, מדובר במצב בו קיימת רמה נמוכה מדי של המוגלובין בדם עקב בעיה בייצורו או עקב בעיה בכמות הכדוריות הנושאות אותו. תפקיד ההמוגלובין הוא לקחת את החמצן מהריאות אל איברים הנדרשים לחמצן כדי להפיק אנרגיה בתהליך הנשימה, ומכאן ניתן להבין מדוע מתעוררות בעיות כאשר כמות ההמוגלובין (ולכן גם החמצן) אינה מספקת. כך לדוגמא, אנמיה יכולה להיגרם עקב טראומה שהובילה לאובדן גדול של דם, כמו פגיעה בתאונת דרכים, דימום חודשי רב אצל נשים, או פרוצדורה ניתוחית. כמו כן, היא יכולה להיגרם עקב מחלות ויראליות, תורשתיות, כרוניות והורמונאליות, קבלת טיפולים כימותרפיים, תזונה חסרה בברזל, ועוד. הנסיבות יתבררו כאמור בתהליך האבחוני.
הבשורות הטובות הן שהטיפול באנמיה עצמה הינו פשוט יחסית ומוצלח, ובמרבית המקרים ערכי ההמוגלובין מתאזנים ללא קושי מיוחד. כמובן, הדבר תלוי בבעיה שעומדת בבסיס האנמיה. כך למשל, אם המקור הוא תזונה שאינה מאוזנת תופנו לדיאטן קליני שידריך אתכם כיצד לקבל את המרכיבים החסרים, בדגש על ברזל, חומצה פולית וויטמין B12, ובמקרים מסוימים יומלץ על נטילת תוסף או אפילו על זריקות ואינפוזיה. אם מדובר בטראומה אזי יש לאזן את ערכי ההמוגלובין על ידי עירוי דם, ואם מדובר במחלת כליה, באי תפקוד של בלוטת התריס או בכל תחלואה אחרת – הטיפול במחלה אמור לשפר במקביל גם את ספירת הדם וערכי ההמוגלובין.