X
פתח תפריט ניווט ראשי
מצאו אותנו בפייסבוק:
מדור אנדוקרינולוגיה
בלוטת המגן (הידועה גם בשמה בלוטת התריס או בלוטת התירואיד) היא בלוטה המזכירה בצורתה פרפר, ומקומה הטבעי הינו בסיס הצוואר הקדמי. בלוטת התירואיד (בלוטת התריס) היא בלוטה המפיקה הורמונים – רוצה לומר, בלוטה אנדוקרינית – ופולטת אותם אל מחזור הדם כך שמערכת הדם תוכל להוביל אותם אל רקמות שונות בגוף. חשיבותה הרבה של בלוטת המגן (בלוטת התריס) היא שההורמונים אשר היא יוצרת ומפרישה אל מחזור הדם הינם הורמונים התורמים – בין השאר – לפעילותם התקינה של המוח, הלב והשרירים. זאת ועוד, הודות להורמונים אלו יכול גוף האדם להפיק את מלוא התועלת מן האנרגיה שבו ולשמור על יציבותה של טמפרטורת גוף נאותה.
פעילות הלוקה בחסר של בלוטת התריס (או בלוטת המגן) – או תת-פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם, בשמה הלועזי) – נגרמת כאשר בלוטת התירואיד (בלוטת המגן או בלוטת התריס) אינה מפיקה די הורמונים. המחסור בהורמונים עלול – בין השאר – לעכב את המטבוליזם (חילוף החומרים) במגוון מנגנונים בגוף האדם.
התופעה הפתולוגית הזאת, הידועה בשמה תת-פעילות של בלוטת התריס, הינה נפוצה יותר בראש ובראשונה אצל זקנים ונשים. אצל אלו האחרונות ייתכן ששימוש ממושך בגלולות למניעת היריון הוא הגורם לכך, ולכן מומלץ לבקר אצל גניקולוג כדי לערוך בדיקת בירור מקיפה ומעמיקה בדבר האפשרות שאכן נטילת גלולות אלו היא סיבת התופעה. יש אומרים כי קבוצה נוספת המועדת לסבול מהיפותירואידיזם היא אנשים עם עומס עבודה רב העוסקים בפעילות אינטנסיבית בפרויקטים גדולים רבים (בדרך כלל בעלי משרות ניהול בכירות הכרוכות באחריות ארגונית רבה) או אנשים הסובלים מתחושת תסכול וחוסר הגשמה עצמית של ייעוד אישי.
ישנם גורמים אפשריים רבים לפעילות הלוקה בחסר של בלוטת התירואיד (בלוטת התריס או בלוטת המגן). הינה הגורמים המרכזיים לתופעה זו:
תופעת ההיפותירואידיזם (פעילות הלוקה בחסר של בלוטת התריס) מתאפיינת בסימפטומים לא מעטים דווקא בשל חשיבותה הרבה, חשיבות הנעוצה בחיוניותה של בלוטת התריס לפעילותם הסדירה והתקינה של מנגנונים רבים בגוף. על פי רוב, הסימפטומים האלה מתהווים ומתעצמים לא בבת אחת, אלא בתהליך ממושך והדרגתי. לפיכך, לא קל – ולפעמים כמעט בלתי אפשרי – להבחין בסימפטומים האמורים, והדבר אינו מקל (אם לנקוט לשון המעטה) את הדיאגנוזה ככל שאמורים הדברים בתת-פעילות של בלוטת התריס.
בדרך כלל הסימפטומים הראשונים במצבי תת-פעילות של בלוטת המגן (בלוטת התריס) הם חוסר כוח, לאות, ירידה בתכיפותה של הפרשת הצואה וקשיים בריקון המעיים, יצירת עיכובים בחילוף החומרים, עור יבש, סיבוכים הקשורים לווסת אצל נשים, השמנה והוספת משקל גוף, וכן רגישות לקור (ובמקרים מסוימים – אף אי-סבילות לקור). בשלב מאוחר יותר עלולים לבוא שינויים באיכות הקול ובעוצמתו (בדרך כלל מעין חספוס הקרוי גם בשם צרידות), תמורות בשערות (לרבות דלילות השערות עקב נשירתן), דפרסיה, ואף צמצום בכלל היכולות השכליות, צמצום העשוי לבוא לידי ביטוי בשיבוש מנגנוני הזכירה ובחשיבה מהירה פחות מן הרגיל, ויש אומרים – גם החוורה, קשיים לישון היטב, הפחתת עוביין של הציפורניים, פגיעה באביונה (התאווה המינית) וצמצום שיעורו של הסידן בדם.
פעילות הלוקה בחסר של בלוטת המגן (בלוטת התריס) עשויה להביא לירידה בפריון אצל נקבות. כמו כן, בתקופת העיבור מן ההכרח למנוע כל הפרה באיזון ההורמונלי הקשור להפרשותיה של בלוטת המגן, וזאת מן הטעם הפשוט שהפרת איזון כאמור עלולה לגרום לשיבושים בגדילתו ובהתפתחותו של העובר.
עוד ישנם מצבים בלתי שכיחים שעניינם פעילות הלוקה בחסר של בלוטת המגן וחוסר דיאגנוזה שלה, והם יכולים להיות כרוכים בפגיעות קרדיולוגיות ונוירולוגיות לא קלות המצריכות שהייה בבית חולים לצורך טיפול.
יש להדגיש כי לא כל הפציינטים שווים לעניין הסימפטומים, שכן אצל חלקם יימצאו רק סימפטומים מעטים, ואילו אצל אחרים ייתכן כי יימצאו רובם ככולם. לפיכך, העיקר הוא כי אין די בגילוי סימפטום זה או אחר או סימפטומים אלו ואחרים כדי לבסס דיאגנוזה בדבר תת-פעילות של בלוטת התריס, אלא הגורם היחיד האמון על קביעת דיאגנוזה שאין אחריה ולא כלום לעניין היפותירואידיזם הוא רופא המשפחה או רופא אנדוקרינולוג. למעשה, ספירת דם פשוטה היא דרך המלך לעריכת דיאגנוזה של פעילות הלוקה בחסר בבלוטת המגן (בלוטת התריס). לעיתים נעשית בדיקת הדם כחלק מבירור מקיף ומעמיק שמבצעים הרופאים עקב תלונות בדבר הופעתם של הסימפטומים המאפיינים היפותירואידיזם (כולם או חלקם, ובייחוד חוסר כוח, לאות ודפרסיה). אך יש שהדיאגנוזה נעשית לאחר ספירת דם תקופתית הנערכת כדבר שבשגרה בלא שקדמו לה תלונות כלשהן מצד הפציינט אשר מקורן בסימפטומים כלשהם.
החומר הפעיל המשמש לטיפול בתופעה של פעילות הלוקה בחסר של בלוטת התריס הוא הורמון סינתטי הקרוי בשם לבותירוקסין (Levothyroxine), והינו מעין העתק נאמן למקור של הורמון שאותו מפיקה בלוטת התריס. התרופות הנפוצות ביותר הכוללות את החומר האמור הן אלטרוקסין ויוטירוקס.
על פי רוב, כמות התרופות היומית ההתחלתית הניתנת לאורך תקופת הטיפול הראשונה במשך חודש עד חודש וחצי לאחר הדיאגנוזה היא 50–100 מיקרוגרם. יש להדגיש כי בייחוד כאשר מדובר בפציינטים לא צעירים מן ההכרח לתת כמות התחלתית נמוכה יותר של תרופה ולהגדילה באופן מודרג ואיטי, וזאת כדי שהפציינט לא יסבול מתופעות לוואי דוגמת פעימות לב הולמות, עצבים מתוחים ומתח נפשי, ואף נטייה לרעידות.
בחלוף פרק הזמן הראשון של הטיפול (עד חודש וחצי כאמור) נערכת ספירת דם נוספת לצורך הערכת מצב כדי להתאים ככל האפשר את המינון הניתן בהמשך הטיפול למצבו ולמאפייניו האינדיבידואליים של המטופל. יש להדגיש כי ברוב המקרים קבוצת הזקנים יכולה לקבל כמות קטנה יותר של התרופות.
עוד יש להדגיש כי חשיבות רבה ביותר נודעת לשימוש סדיר בתרופה. מומלץ ביותר ליטול את התרופה בבוקר בזמן הסמוך ככל האפשר ליקיצה. זאת, משום שחשוב ביותר לדעת כי אין לאכול ואף אין לצרוך משקאות הכוללים קפאין במשך 30 דקות לפני נטילת התרופה או אחרי נטילתה.
על פי רוב, תוך פרק זמן שאורכו מכמה שבועות ועד 12 שבועות בערך – בהנחה שהטיפול ניתן מיד עם אבחונה של התופעה – אפשר להגיע לידי איזון הורמונלי. אך גם משהושג האיזון האמור מן ההכרח לערוך בהתמדה מעקב רפואי (ספירת דם בכל 6–12 חודשים) כדי לוודא שהאיזון ההורמונלי לא הופר.
על פי רוב, תופעת ההיפותירואידיזם הינה תופעה כרונית שממנה סובלים הפציינטים כל ימיהם. לעומת זאת, תת-פעילות של בלוטת התריס שמקורה בלידה הינה תופעה החולפת כעבור ירחים ספורים, אם כי היא מתרחשת שוב בלידות הבאות.
יש להדגיש כי סיבוכים רפואיים עקב היפותירואידיזם אינם תופעה נפוצה, אלא הם תופעה המתרחשת לעיתים רחוקות מאוד, ועל פי רוב מקורם בהיעדר אבחנה וטיפול תרופתי הולם בשיבושים כרוניים בפעילותה של בלוטת התריס. יש שסיבוכים חריפים מצריכים אשפוז. הסיבוכים העיקריים שמהם יש לחשוש במצבי תת-פעילות של בלוטת התריס הינם נזקים קרדיולוגיים, פסיכיאטריים (דפרסיה חריפה ועמוקה), נוירולוגיים (כאב או הרגשה – המכונה בשם "נימול" בקרב אנשי המקצוע – של דקירות ועקצוצים זעירים, דגדוג, "פסיעת נמלים", ופגיעה בתחושה באזורים שונים בעור), שינויים במצב ההכרה וכן הפרעות בבליעת מזון ואף בשאיפת אוויר ובנשיפתו כאשר בלוטת התירואיד – היא בלוטת התריס – מוגדלת ויוצרת לחץ על קנה הנשימה או על הוושט.
צריך לבוא מיד אל הרופא כדי להיבדק כאשר מתגלים מצבים דוגמת חוסר כוח, לאות, דפרסיה, תחושת כאב בשריר זה או אחר, הרגשה של דקירה ועקיצה זעירות, דגדוגים, "מצעד נמלים", ושיבושי הרגשה במקומות שונים באזור העור, תדירות פחותה מן הרגיל וקשיים בפעולת מעיים, ו"אלרגיה" לטמפרטורה נמוכה. אך כאשר מתגלים סימנים המזוהים עם סיבוכיה השכיחים פחות של תופעת ההיפותירואידיזם, כגון תמורות במצבי ההכרה – וכן סיטואציות שבהן לא קל לשאוף אוויר או לנשוף אוויר או לבלוע – מן ההכרח להזעיק בדחיפות סיוע רפואי לצורך הערכת מצב קלינית והתערבות רפואית דחופה.
בכל מקרה חיוני ביותר להקפיד על שגרת טיפול בצורה מאורגנת, לעבור בדיקות רפואיות תקופתיות, ולערוך ספירת דם לפחות פעם אחת ב-6 חודשים או ב-12 חודשים (והכול – לפי העניין). גם הבקיאות בסימפטומים האפשריים של תת-הפעילות של בלוטת התריס הינה חיונית ביותר לשם זיהוים כך שיהיה אפשר לדעת מתי מן ההכרח להגיע אל הרופא המטפל (רופא משפחה או אנדוקרינולוג) כדי להיבדק, ואם נחוץ הדבר – לערוך ספירת דם לצורך בירור בדבר האפשרות שאכן הופר האיזון ההורמונלי.
מן הראוי להדגיש כי אצל נשים שהתגלה אצלן היפותירואידיזם והן שוקלות לתכנן היריון נודעת חשיבות רבה ביותר להשגת האיזון ההורמונלי האמור לפני השגת היריון. לפיכך, במצבים כאלה כדאי מאוד להגיע לקליניקה של רופא המשפחה או האנדוקרינולוג המטפל כדי לקבל ייעוץ וליווי לפני ההתעברות ובכל תקופת העיבור. לפני השגת ההיריון – וקל וחומר כאשר מתגלה היריון קיים – לרוב נוצר הכרח להגדיל את כמות התרופה הנצרכת. לפיכך, חיוני ביותר לקבוע מראש פגישת ייעוץ אצל הרופא המטפל שתיערך קודם שיושג היריון אצל כל אישה הסובלת מהיפותירואידיזם וחפצה בהיריון – וכמובן במקרה שבו כבר התגלה היריון קיים אצל אישה הסובלת מתת-פעילות של בלוטת התריס – מומלץ ביותר לבוא ללא דיחוי לשיחת ייעוץ אצל רופא המשפחה המטפל או אצל אנדוקרינולוג מומחה.
בהחלט כן. אך מן הראוי לזכור כי רפואה משלימה – כשמה כן היא: רפואה המשלימה את הטיפול הרפואי הקונוונציונלי אצל רופא משפחה או רופא אנדוקרינולוג מומחה (או שני אלו גם יחד), מה גם שלא בכל מקרה אפשר לתת שירותי רפואה משלימה, אלא ניתן להעניק טיפול קונוונציונלי בלבד, כמו למשל במצבים המצריכים טיפול בגידול ממאיר בבלוטת התריס. לכן מן ההכרח לתת לרופאים את מלוא המידע על כל טיפול משלים, ולאפשר שיתוף פעולה בין אנשי הרפואה הקונוונציונלית ובין אנשי הרפואה המשלימה.
כללו של דבר, במקרים המתאימים אפשר לעשות שימוש ברפואה משלימה – ובכלל זה נטורופתיה – לשם השבת האיזון ההורמונלי בגוף, וזאת באמצעות דיאטה מתאימה, צמחי מרפא ותוספי תזונה טבעיים, והכול – במבט רחב.
בדומה לרפואה הקונוונציונלית, גם ברפואה המשלימה נודעת חשיבות קרדינלית לגילוי מוקדם של התופעה הפתולוגית בזמן הקרוב ככל האפשר לזיהוים של הסימפטומים כדי להתערב ולטפל בשלב מוקדם ככל האפשר. דברים אלו יפים גם לעניין הטיפול בתופעה הפתולוגית שעניינה תת-פעילות של בלוטת התריס והגדלת הסיכוי להשגת האיזון ההורמונלי הנדרש על דרך הרפואה המשלימה. לעומת זאת, מצב שבו כבר נוטל המטופל תרופות הינו מורכב וקשה הרבה יותר ככל שאמורים הדברים בהשגת איזון הורמונלי טבעי על דרך הרפואה המשלימה. שתי הדרכים המרכזיות ברפואה המשלימה לשם טיפול בתת-פעילות של בלוטת התריס הן דיקור יפני וטיפול נטורופתי המתמקד בתזונה ובצמחי מרפא.
למעלה ממחצית המטופלים בשיטת הדיקור היפני סובלים מבעיה הקשורה לתת-פעילות של בלוטת התריס. מקורה של שיטת הדיקור היפני הוא שיטת הדיקור הסינית, אך שיטת הדיקור היפני מתאפיינת בדיאגנוזה קפדנית ושיטתית ביותר, וכן בקביעת הליך ריפוי ייחודי לכל דיאגנוזה או תופעה פתולוגית, ולעיתים – בזווית מיוחדת בהכנסת מחטים זעירות בטיפול או טיפול במקומות המיוחדים לשיטה.
לאחר בירור רפואי מעמיק ומפורט בדבר ההיסטוריה הרפואית של הפציינט והטעם לבקשת הטיפול נערכת בדיקה פיזית. בבדיקה זו לוחץ המטפל על מקומות מסוימים באזור הכרס, בגב, בצוואר ובגרון, וכן בכפות הרגליים. הדבר נעשה כדי לבדוק אם התופעה הפתולוגית שעניינה תת-פעילות של בלוטת התריס אכן נעוצה בפעילותה של בלוטת התירואיד (בלוטת המגן או בלוטת התריס) או שמא יש סיבה אחרת הגורמת בעקיפין לתופעה הפתולוגית האמורה.
הדיקור היפני מצריך טיפול מיוחד לשיפור תפקודן של הכליות והקיבה. במצבים מסוימים עשוי הדיקור היפני להתרחב אם מתברר שחוסר האיזון ההורמונלי נגרם בשל מצבים שונים שאינם קשורים באופן ישיר לתת-פעילות של בלוטת התריס, כמו למשל עמידה המתאפיינת במצב לא נכון של איברים שונים בגוף או הליכה בלתי נכונה הגורמות למעמסת-יתר בסביבת הצוואר או הגרון שבה נמצאת בלוטת התריס (או בלוטת התירואיד או בלוטת המגן), ומטעם זה אין בלוטת התריס יכולה לתפקד באופן מיטבי.
הנטורופת בודק בקפדנות ובאופן יסודי את הממצאים שהתקבלו בספירות הדם ואת הדיאגנוזה של הרופא המטפל (בין שמדובר ברופא המשפחה ובין שמדובר באנדוקרינולוג מומחה). משזיהה הנטורופת את הסיבה לחוסר האיזון ההורמונלי עקב תת-הפעילות של בלוטת התריס, יוכל הוא להעניק את השילוב המתאים ביותר של טיפול דיאטני וטיפול בצמחי מרפא בהתחשב במטרת הטיפול וכמובן במצבו הקליני, האנטומי והמנטלי של הפציינט, והכול – כדי להתאים טיפול אישי פרטני באופן אינדיבידואלי לפי צרכיו ורצונותיו של הפציינט (ככל האפשר). למשל, אם ימצא הנטורופת כי חוסר האיזון ההורמונלי שמקורו בתת-פעילות של בלוטת התריס נגרם עקב מתח או לחץ נפשי, אזי מרכיב בלתי מבוטל של הטיפול יתאפיין בהתמקדות בהפחתת המתח (או הלחץ) הנפשי ובהרגעה.
עיקרו של הטיפול התזונתי הוא איזון בין מאכלים גויטרוגניים המאיטים את פעילותה של בלוטת התריס – וכוללים כאמור הרבה גויטרוגנים כגון בוטנים, ברוקולי, חרדל, כרוב, כרוב ניצנים, כרובית, לפת, סויה, עלי רוקט (ארוגולה) וכן צנון, קולרבי (או כרוב הקלח) ושום – ובין מאכלים המזרזים את פעילותה של בלוטת המגן (בלוטת התריס), ובפרט מזונות שבהם יש שיעור גבוה של יוד, כמו למשל אצות ים, מלח ים מועשר ביוד, דגים וכדומה, והכול – בהתחשב בסיטואציה הקלינית האינדיבידואלית והייחודית של הפציינט, ואף ברצונותיו ובהעדפותיו (ככל האפשר).
הנטורופת גם יקבע תוכנית טיפול בצמחי מרפא במינון ובתמהיל לפי מצב המטופל. למשל, אם לפציינט נרשמו תרופות כלשהן או שיש לו רגישות (או אף אי-סבילות) זו או אחרת, על הנטורופת להתאים תוכנית טיפול אינדיבידואלית בהתאם למצבו הקליני, הפיזי, האנטומי והמנטלי הפרטני.
יש לציין כי גם משהושג איזון הורמונלי באמצעות דיאטה מתאימה, צמחי מרפא ותוספי תזונה טבעיים בכל מצב אשר בו התגלתה תת-פעילות של בלוטת התריס (בלוטת המגן), מן ההכרח לשמור בקפדנות על ההרגלים החדשים שסוגלו, שכן צריכת המאכלים הגויטרוגניים האמורים המעכבים את פעולתה של בלוטת התריס וצמצומה של כמות היוד הנצרכת עלולים להביא שוב לגילוי הסימפטומים המאפיינים תת-פעילות של בלוטת התריס.
אודות הכותב
מערכת שאל את הרופא מערכת "שאל את הרופא" עושה את מירב המאמצים על מנת לספק לכם הגולשים מידע מקיף, אמין ומדויק בנושאים רפואיים שונים. לשם כך אנו מתייעצים עם מיטב המומחים בתחום, ומביאים בפניכם כתבות, טיפים והמלצות משדה הידע והמחקר הרפואי. יחד עם זאת, הפרסומים שמופיעים מטעם המערכת אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי....
כתבות נוספות בתחום
