כאמור, המחלה הכרונית שכיחה יחסית בקרב אנשים שלוקים בפסוריאזיס, כאשר הקשרים בין שני תופעות אלו ידועים מזה עשרות שנים, אך רק בעשורים האחרונים הובן שמדובר במחלה העומדת בפני עצמה. לאחר התפרצותה, יש סיכוי גבוה יחסית לסבול מבעיות בריאות נוספות, החל במחלות, דרך סוכרת ועד למשקל עודף. הגורמים המדויקים להיווצרותה עדיין אינם מוכרים כל צרכם, אך מה שכן ידוע הוא שקיים מרכיב גנטי משמעותי עקב ריבוי מקרים של המחלה בתוך משפחות. כמו כן, ידוע שמדובר בכשל של המערכת החיסונית. נכון יותר, המערכת מתחילה לתקוף את מפרקי הגוף על ידי יצירת דלקת, כאשר לעיתים קיימת הפוגה ולעיתים קיימת התלקחות מחודשת של המחלה והתסמינים הנלווים לה.
יחד עם זאת, כאשר מדברים על דלקת מפרקים פסוריאטית חשוב להבין כי היא עשויה להופיע בתצורות שונות המשתנות מאדם לאדם. למעשה, כיום נהוג לחלק את המחלה למספר סוגים עיקריים, כאשר אותו האדם עשוי ללקות לאורך חייו בכמה סוגים שלה. כך לדוגמא, ארטריטיס פסוריאטית מסוג DIP מערבת בעיקר את המפרקים של כפות הידיים, בעוד ש- Ankylosing spondylitis מערבת בעיקר את עמוד השדרה ומלווה בכאבים שמקורם בדלקות. מלבד זאת, ישנם סוגי מחלה הפוגעים בברכיים, בקרסוליים, וחלק מן האבחון מכוון לקבוע את התצורה המסוימת של המחלה.
כפי שניתן להבין מהאמור לעיל, מרכיב מרכזי באבחון של המחלה הוא הדיווח של המטופל על תסמיני הכאב בפרקי הגוף השונה. בתוך כך, ישנה משמעות גדולה יחסית להיסטוריה משפחתית ובפרט לדלקות פרקים ומחלת פסוריאזיס עורית במשפחה. מעבר לכך, מבוצעת מספר בדיקות כגון תצלומי רנטגן ובדיקות דם. באמצעות בדיקות הרנטגן ניתן לעקוב אחר שינויים במפרקים ועל אופייה המסוים של הדלקת, ולמרות שבדיקות הדם לרוב אינם מביאות ממצאים המראים על אופי הדלקת, עדיין ניתן להסיק מהן על עצם קיומה. יש לציין כי לעיתים יופנה המטופל בנוסף לצילומי רנטגן גם למיפוי עצמות, שיכול להביא לתוצאות מדויקות יותר. על כל פנים, ישנה חשיבות גדולה להגעה אל רופא המשפחה וממנו להמשיך לראומטולוג על מנת לקבל אבחון ולהתחיל בטיפול, שיכול לכל למנוע החמרה.
עבור אדם המאובחן עם המחלה אין בשורות משמחות במיוחד, שכם מדובר במחלה כרונית שעדיין לא נמצא לה ריפוי בתחומי הרפואה המערבית. יחד עם זאת, אין בכך לומר שלא קיימים טיפולים המסוגלים להקל על הכאבים במפרקים ועל תסמיני העור השונים, ולהקטין את הדלקת. באופן כללי, המטרה המרכזית היא לאפשר למרפק לתפקד בצורה תקינה ככל האפשר ובתוך כך להקל על הכאבים. בדרך כלל יומלץ על תרופות נוגדות דלקות שאינן סטרואידיות כמו וולטרן או ארטופן. בנוסף, ככל המחלה מתקדמת ישנה חשיבות גוברת לשמירה על המפרק על ידי לחימה בדלקות, ולכך נעשה כיום שימוש בתרופות כמו מטוטרקסט ונוספות, המסוגלות להביא להאטה עד עצירה מסוימת של הדלקת. יש לציין כי בכל עת נעשים מחקרים על תרופות חדשות עבור חולי דלקות מפרקים בכלל, אשר חלקן עשויות להתגלות כיעילות גם עבור חולי דלקת מפרקים עם פסוריאזיס.