המראה החיצוני, ובמיוחד מראה האף, העסיקו אנשים לכל אורך ההיסטוריה. קיימות עדויות שכבר בתקופת ימי הביניים במצרים העתיקה ובהודו נהגו לכרות לגנבים את האף כאות קלון, ולכן גנבים שנענשו חיפשו מענה כירורגי לשחזור האף שנכרת - מה שהוביל להתפתחות טכניקות שונות לשחזור ושיפור מראה האף.
צורת האף, כידוע, יכולה להשפיע לא רק על המראה הכללי שלנו, אלא גם על הביטחון העצמי וזאת בעיקר בגיל ההתבגרות. כל זאת, מבלי להזכיר את חשיבותם של ניתוחי האף המשולבים (קוסמטי ורפואי) שנועדו לפתור בעיות נשימתיות, כאשר מחיצת האף עקומה ומפריעה למעבר של אוויר.
באופן כללי, ניתוח אף מתבצע על שלד האף שבנוי מעצם וסחוס. במהלך הניתוח אנו מגלפים, שוברים ומעצבים מחדש את עצמות וסחוסי האף כדי להקנות להם צורה נעימה ואסתטית יותר. בניתוחי אף שניוניים (שמתבצעים במקרה שבו נדרשים תיקונים של ניתוחי אף קודמים), יש צורך גם בהשתלת סחוס ממקומות אחרים כמו אוזן וצלע, כדי לעצב ולחזק את מסגרת האף. העור ברוב המקרים מתאים את עצמו, כמו בגד, לשלד האף. השינויים בניתוח אף יכולים להיות קלים ממש או דרמטיים, תלוי בנקודת הפתיחה של המטופל.
נכון להיום קיימות שתי גישות ניתוחיות לניתוחי אף - ניתוח אף סגור וניתוח אף פתוח. ברוב המקרים, המנתח ימליץ על גישה ניתוחית מסוימת - סגורה או פתוחה - בהתאם למאפייני האף והעדפת המנתח. ההחלטה הסופית תתקבל יחד עם המטופל, כמובן תוך התחשבות ברצונו.
בגישה זו כל הפעולות מתבצעות דרך חתכים פנימיים מתוך הנחיריים, כך שבסיום הניתוח לא נשארת צלקת חיצונית (למעט במקרים שבהם מבצעים הקטנת נחיריים – שאז יהיו הצלקות חבויות בתוך קווי המתאר של הנחיריים).
כל הפעולות ה"עיצוביות" בניתוח, כגון גילוף העצם והסרה או חיזוק הסחוס, מתבצעות דרך אותם חתכים פנימיים נסתרים. בדרך כלל, גישה זו מועדפת כאשר עיקר הבעיה הינה באזור גשר האף ויש צורך בתיקון פשוט יחסית של קצה האף.
בגישה זו, כל אותם חתכים וגילופי עצם מתבצעים עם תוספת אחת קטנה – חתך בבסיס האף, באזור האנטומי שנקרא קולומלה, באורך של לא יותר מ-6 מילימטרים והרמה של עור האף מעל למבנה הגרמי והסחוסי.
ניתוח אף פתוח מאפשר חשיפה ישירה וטובה יותר של המבנה הפנימי של האף. המנתח מסוגל לראות בצורה טובה יותר את מבנה האף, את צורת העצם ואת והסחוסים.
גישה זו עדיפה כאשר יש צורך בתיקון משמעותי או הקטנה משמעותית של אזור קצה האף. לדוגמה, במקרים נפוצים של אף בולבוסי מאד בקצהו, עם נפיחות משמעותית של קצה האף וסחוסים גדולים ומפותחים שנותנים לאף מראה גס.
הצלקת שנשארת לאחר ניתוח אף פתוח מחלימה ברוב המקרים והופכת לבלתי נראית, אלא אם בוחנים את האף ממש מקרוב ומנקודת מבט תחתונה.
השאלה איזו גישה עדיפה - "הפתוחה" או "הסגורה" - היא שאלה נפוצה כאשר מחליטים לבצע ניתוח אף, ואין כאן תשובה פשוטה וחד משמעית. לכל מנתח יש גישה שחביבה עליו ושבה התנסה יותר לאורך השנים ומספקת לו תוצאות טובות.
יחד עם זאת, חשוב לזכור שיש כמה יתרונות אבסולוטיים לכל גישה:
התשובה הנכונה ביותר הינה ללכת לייעוץ מקצועי של כירורג פלסטי המתמחה בניתוחי אף, ולשמוע את חוות דעתו. מומלץ גם לקבל חוות דעת שניה ואז להחליט. חשוב לזכור שכירורגיה פלסטית הינה מדע המשלב אומנות רבה בתוכו, ולכן ישנם מנתחים שמעדיפים את הגישה "הפתוחה" על פני הגישה "הסגורה" ולהפך.
מומלץ גם לקחת בחשבון את אורך הניתוח ותקופת ההחלמה מניתוח האף, אך בסופו של דבר חשוב לבחור בגישה הנכונה ביותר מבחינה כירורגית. את זה תוכלו לדעת רק לאחר ייעוץ מקצועי ומושכל, שבו תוכלו לבקש הסבר גם על הבחירה בגישה הניתוחית הרצויה.
הכותבים: ד"ר יוסי פיכמן, מומחה לכירורגיה פלסטית אסתטית בביה"ח בילינסון וד"ר איירי פיכמן, דוקטור לרפואה (M.D.) העוסקת ברפואה אסתטית. למידע נוסף אודות ניתוחי אף ולתיאום פגישת ייעוץ, בקרו באתר המרפאה.