הגורמים לדלקות אלו הם חיידקים או נגיפים (וירוסים), והן מופיעות בדרך כלל במקביל או אחרי שפעת או הצטננות. הדלקת יכולה להיות כרונית, כלומר כזו הנמשכת מעל שבועיים. היא מתבטאת בעיקר בכאב, אבל יכולה להיות מלווה גם בחום גבוה, בחולשה וחוסר תאבון, בהפרשה מוגלתית, ולעתים אף בשלשולים והקאות. אם הילד סובל מבעיות נשימה (כמו אסטמה) או בעיה אטופית אחרת (נזלת אלרגית, או אטופיק דרמטיטיס , יתכן שהוא יהיה רגיש יותר לדלקות.
אבחנה של דלקת תעשה על ידי בחינת עור התוף במכשיר אוטוסקופ, ולעתים גם על ידי מכשיר הכולל בלון קטן המזרים לחץ אוויר וגורם לעור התוף להתנועע. דלקת באוזן התיכונה גורמת לפחות תנועתיות של עור התוף. טיפול בדלקת ייעשה על ידי טיפות או כמוסות אנטיביוטיות, ולפעמים יהיה צורך לבצע דיקור של עור התוף כדי לנקז מוגלה, או כדי לקחת דגימה מהנוזל הדלקתי לצורך אבחון. אבחון זה מאפשר להתאים את סוג הטיפול האנטיביוטי הנדרש. דיקור בחלל האוזן התיכונה נדרש רק כאשר הטיפול האנטיביוטי אינו עוזר, או במקרים של סיבוכים, או אצל תינוקות בני פחות מחודשיים.
ברוב המקרים אין סכנה בדלקת אוזניים, והיא אף יכולה לחלוף מעצמה ללא טיפול. במקרים נדירים יכול להיות סיכון להתפשטות הזיהום למוח ולעצמות הגולגולת. אצל תינוקות מתחת לגיל חודשיים כל זיהום יכול להוות סיכון, ויש לפנות לרופא במקרה של עליית חום. בדרך כלל טיפול נכון ובזמן של דלקת קשה ימנע הופעת סיבוכים. יחד עם זאת, כ-70% מדלקות האוזניים בילדים עוברות מעצמן גם ללא כל התערבות. כיום קיים חשש מהתפתחות של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, ולכן עדיף להמעיט בטיפול אנטיביוטי אם אפשר.