האוזן כוללת – בין השאר – מנגנונים חשובים ביותר המרכיבים את מערכת השמיעה ואת מערכת שיווי המשקל בגופנו. האוזן התיכונה היא החלל אשר בו מצויים גרמי השמע ולפניו נמצא עור התוף, ומקומה בין חלל האוזן החיצונית ובין חלל האוזן הפנימית. צינור הניקוז באוזן (הנקרא גם בשם "חצוצרה") מאפשר ניקוז נוזלים באוזן ומאזן את הלחצים השונים באוזן ומחוצה לה.
אחת התופעות הפתולוגיות השכיחות ביותר בקרב תינוקות בני 6 חודשים עד שנתיים (בזכרים יותר מאשר בנקבות) היא דלקת האוזן התיכונה, המופיעה בעיקר בעונת החורף עם ההצטננות. שלושה מתוך כל ארבעה ילדים ילקו בדלקת זו קודם שימלאו להם 3 שנים (ואחרי גיל שנתיים דלקת האוזן התיכונה הינה נפוצה פחות, חמורה פחות וכרוכה בפחות סיבוכים). תינוקות שלקו בדלקת האוזן התיכונה לפני שמלאו להם 6 חודשים נתונים בסיכון מוגבר ללקות בדלקת חוזרת.
דלקת זו היא התפתחות דלקתית חד-פעמית חמורה או חדה (אקוטית, בשפתם של אנשי המקצוע) או חוזרת – עם ההצטננות, כפי שיבואר בהמשך הדברים – או כרונית (ממושכת וקשה לריפוי) באוזן התיכונה. הדלקת עשויה לגרום לתופעה פתולוגית של יצירת הפרשות מוגלתיות וסמיכות או שקופות ומימיות (סרוטיות, בלשון הרופאים) באזור האוזן התיכונה. יש שמתפתחת דלקת מכאיבה (נגיפית, ככל הנראה) – הנקראת בשם מירינגיטיס, ומתאפיינת בשלפוחיות באזור עור התוף. דלקת אוזניים כרונית עלולה ליצור חור בעור התוף, והיא מתאפיינת בהפרשות מרובות הנפלטות מן האוזן.
מחולליה הקלסיים של דלקת האוזן התיכונה הם וירוסים או בקטריות. על פי רוב, דלקת אוזניים מתפתחת במעין מעגל קסמים באופן הבא אחרי התקררות: התקררות מביאה לידי כאב גרון עקב וירוס או בקטריה המביאים לידי תהליך דלקתי בדרכי האוויר העליונות. התהליך הדלקתי האמור מביא לידי הצטברות נוזלים (הקרויה בלשונם של אנשי המקצוע בשם בצקת) באזור הפה והתנפחות של בלוטות הלימפה הצוואריות. עקב כך עשוי להיווצר לחץ שעלול להביא לידי הצרתו ואף סתימתו של צינור הניקוז באוזן, וכפועל יוצא מכך – לאיגומם ולהיקוותם של נוזלים באזור האוזן התיכונה עקב חוסר ניקוז שלהם אל סביבת הלוע. הנוזלים המצטברים יכולים לשמש כקרקע פורייה ביותר להתפתחותם ולהתרבותם של וירוסים או בקטריות, ובאופן זה מתפתחת הדלקת יותר ויותר.
סיכון מוגבר ללקות שוב ושוב בדלקת האוזן התיכונה הוא נחלתם של תינוקות הלוקים באלרגיה כלשהי – ובפרט אסתמה או אסתמה של העור (הידועה כדלקת עור אטופית בקרב המומחים) – וזאת עקב פגיעה ביעילות פעילותו של צינור הניקוז המנקז את הנוזלים מן האוזן התיכונה אל סביבת הלוע. גם תינוקות המקבלים נוזלים דרך בקבוק בעודם מושכבים נתונים בסיכון רב יותר מן הרגיל בקבוצת הגיל הקלסית שאליה הם משתייכים, וזאת ככל שאמורים הדברים בחדירת בקטריות אל האוזן התיכונה דרך צינור הניקוז. עוד יש להביא בחשבון גורמי תורשה, שכן לעיתים מתברר כי דלקת חוזרת ונשנית של האוזן התיכונה נצפתה לא רק אצל הילד, כי אם גם אצל אביו או אימו או שניהם גם יחד בעת היותם ילדים בגילו.
מטבע הדברים, הסימפטום המרכזי של דלקת האוזן התיכונה הינו תחושת כאב בסביבת האוזן. על פי רוב, תינוקות שטרם למדו לדבר ונבצר מהם לדווח על אינדיקציה כלשהי לאפשרות קיומה של דלקת באזור האוזן התיכונה פשוט בוכים ואף מבצעים תנועות של משיכה באוזנם או שפשוף שלה. יש להבדיל בין תנועות אלו ובין תנועות משיכה או שפשוף המעידות על לאות ורצון לישון. כאבים באזור האוזן התיכונה בדרך כלל מחמירים בעת הלילה.
סימפטומים אפשריים נוספים של דלקת האוזן התיכונה הם אינדיקציות לחולי חמור שמקורו בקטריאלי. אינדיקציות כאלה יכולות להיות טמפרטורת גוף גבוהה, התדרדרות רבה ברצון לאכול, וכן רפיון ואפתיות. לא מן הנמנע שיתרחשו גם אירועי הקאה ואף אירועים נדירים יותר של שלשול. זאת ועוד, יש שנצפה ניקוז נוזלים (לרבות מוגלה) מאזור האוזן כלפי חוץ.
רופא אף אוזן גרון בודק את עור התוף באוזן באמצעות מכשיר מיוחד בשם אוטוסקופ, הכולל נורה וזכוכית מגדלת ומשמש לבדיקת אוזניים. הדבר נעשה כדי למצוא אינדיקציות לתהליך דלקתי. הרופא מחפש על עור התוף בלט של עור התוף ושאר סימנים המעידים על דלקת ועוד. לעיתים בודק הרופא את המטופל באמצעות אוטוסקופ פנאומטי שאליו מחובר בלון גומי קטן המשמש להתזת אוויר על עור התוף בעוצמה המתאימה כדי לבחון את מידת תזוזתו של עור התוף עקב משב האוויר היזום הזה. עור התוף זז פחות מהרגיל כל אימת שקיים תהליך דלקתי באזור האוזן התיכונה.
על פי רוב, התינוקות והפעוטות שלקו בדלקת האוזן התיכונה מחלימים בלא כל צורך בהתערבות זו או אחרת. אך במקרים שבהם נדרש טיפול (בערך 40% מן המטופלים) – הטיפול הנפוץ ביותר אצל ילדים שגילם עולה על 24 חודשים הוא אנטיביוטיקה הניתנת דרך הפה, כמו למשל אנטיביוטיקה מסוג פניצילין הניתנת לזמן של שבוע בערך, אם כי בגיל צעיר יותר הטיפול האמור ניתן במשך שבוע או שבוע וחצי. המינון המומלץ הוא 60–90 (או 60–80) מיליגרם על כל קילוגרם של משקל הגוף. במצבי רגישות לפניצילין (ואין צורך לומר – במצבי אלרגיה לפניצילין) יש להעניק טיפול באמצעות תרופות אחרות דוגמת אזניל (למשך 72 שעות) או אריתרומיצין או קלסיד.
אך אליה וקוץ בה. במחקר שנערך זה לא כבר נמצא כי נטילת אנטיביוטיקה דרך הפה מאפשרת להפחית רק בשיעור נמוך את משך הזמן הנדרש לשם החלמה אצל ילדים, וגם זאת רק בקרב שביעית מן הילדים שהשתתפו במחקר. נראה כי הסיבה המרכזית לכך היא מעין חסינות בפני אנטיביוטיקה, חסינות שאותה סיגלו לעצמן הבקטריות יוצרות המחלה, ככל הנראה עקב טיפול קודם באמצעות אנטיביוטיקה. בייחוד אמורים הדברים בבקטריית הפנוימוקוק (או פנאומוקוק), אשר הינה הבקטריה הנפוצה ביותר הגורמת לדלקת האוזן התיכונה, והגיעו הדברים לידי כך שיש אזורים במדינת ישראל אשר בהם שיעור עמידותה של הבקטריה הזאת לאנטיביוטיקה מסוג פניצילין הינו לא פחות מ-70%. זאת ועוד, בקטריות שונות סיגלו לעצמן חסינות לא רק בפני אנטיביוטיקה מסוג פניצילין, אלא גם בפני מינים אחרים של אנטיביוטיקה.
לפי כל הסימנים, נראה כי הגורם העיקרי לחסינות זו הוא טיפול קודם באמצעות אנטיביוטיקה. לפיכך, ברור כי צמצום ניכר בצריכתן של תרופות אנטיביוטיות יגרום לצמצום במידת חסינותן של הבקטריות בפני אנטיביוטיקה. לא ייפלא אפוא כי רופאי ילדים בכירים בהולנד החליטו לעכב את מתן התרופות האנטיביוטיות לפרק זמן מיממה ועד 2 יממות אצל תינוקות בגיל 6–24 חודשים, ואצל תינוקות שגילם עולה על 24 חודשים (רוצה לומר, הם כבר נכנסו לשנתם השלישית) – לפרק זמן של 3 יממות. והכול, רק כאשר אין ידוע על גורמי סיכון – ובכפוף לקיומו של מעקב רפואי צמוד וקפדני ביותר – כך שהתינוק יקבל תרופה אנטיביוטית אך ורק במקרה שבו תתרחש התדרדרות במצבו במשך זמן השיהוי האמור. לעומת זאת, כל אימת שהתינוק החלים במהלך תקופת ההמתנה ברור שלא היה צורך להעניק לו טיפול אנטיביוטי. התברר כי הגישה ההולנדית הניבה פרי מבורך, שכן היא גרמה לצמצום דרסטי של שיעור התינוקות אשר לקו בדלקת האוזן התיכונה וקיבלו טיפול באמצעות תרופות אנטיביוטיות: בערך 30% במקום 90% (ואף למעלה מזה) במדינות אחרות.
העצה המעשית העיקרית שאפשר לתת כאן לכל הורה היא כי יש להקדיש תשומת לב מרבית לעניין נטילתן של תרופות אנטיביוטיות. במצבים המתאפיינים בייסורים עזים או במחולל דלקת בקטריאלי עשוי הרופא המטפל להעניק טיפול באמצעות תרופות אנטיביוטיות. אך בישראל (בעקבות הולנד) המדיניות הרפואית היא לתת תרופות אנטיביוטיות אך ורק למי שבאמת ובתמים זקוק לכך, וזאת בשום שכל ובהתחשב בנתונים האמורים לעיל.
לפיכך, חשוב ביותר להתייעץ עם הרופא, אך בשיחת ההתייעצות עם הרופא בשום אופן אין לנסות להשפיע עליו להעניק טיפול בתרופה מסוימת כלשהי, שכן מן ההכרח לזכור תמיד כי תרופה אנטיביוטית שבאמצעותה ניתן טיפול שאינו נחוץ באמת – יש שרב נזקה מתועלתה. יתרה מזו, במקרים מסוימים אף יכולה היא להביא דווקא לשיפור חסינותה של הבקטריה בפני אנטיביוטיקה, קרי: להביא להשפעה מנוגדת לזו הרצויה שלשמה ניתנה התרופה. לכן החכם שעיניו בראשו ויש לאל ידו לראות את הנולד יבין כי במצב דברים זה קיים חשש כי ביום מן הימים לא תועיל עוד התרופה באופן המצופה והראוי כאשר אצל הפעוט יתגלה צורך אמיתי מובהק ליטול תרופה אנטיביוטית, ואז עלול הפעוט לסבול מסיבוכים שונים ואף לבוא לידי סכנת חיים. לפיכך, מדענים בכירים קבעו כי מומלץ להעניק טיפול באמצעות תרופה אנטיביוטית אך ורק כאשר נוצר אצל הפעוטות סיכון לסיבוכים עקב דלקת האוזן התיכונה.
כן. ישנם מצבים שבהם מומלץ לתת את התרופות האנטיביוטיות ללא דיחוי, כמו למשל במצבי אינפקציה חוזרת ונשנית של התינוק (או של מי מאחיו) או ליקויים בסביבת הפרצוף או במצב שבו התינוק מדוכא חיסון (או שהמערכת האוטואימונית אצלו חלשה) באופן מולד או בגין נטילת תרופות או במצב של מחלה חריפה המתאפיינת בטמפרטורת גוף גבוהה, חוסר רגיעה קיצוני, ובממצא של בלט ניכר של העור בתוף האוזן המתגלה בבדיקת אוטוסקופ.
שאלה זו הינה שאלה חשובה ביותר משום שרבים טועים לחשוב כי יש בטיפות אוזניים אנטיביוטיות כדי להועיל במצבי דלקת של האוזן התיכונה, ולא היא. אדרבה, הטיפול באמצעות טיפות אוזניים אנטיביוטיות איננו אפשרי במקרי דלקת האוזן התיכונה, שכן עור התוף מונע כל מעבר של טיפות האוזניים אל חלל האוזן התיכונה. לפיכך, חשוב לזכור כי על פי רוב אי-אפשר להעניק טיפול באמצעות טיפות אנטיביוטיות כאשר מדובר בדלקת האוזן התיכונה.
ישנם מצבים שבהם מתגלות אצל המטופל דלקות חוזרות ונשנות באוזן התיכונה. בגדר דלקת חוזרת באים מצבים שבהם ניתנו שלוש דיאגנוזות נפרדות של דלקת האוזן התיכונה בתוך תקופה של 6 ירחים או למעלה מארבע דיאגנוזות כאלה בתוך תקופה של 12 חודשים. במצבי דלקת חוזרת באוזן התיכונה אפשר שהרופא המטפל יעניק טיפול פרבנטיבי (טיפול מונע) באמצעות תרופות אנטיביוטיות, וזאת לתקופה שלא תעלה על מספר שבועות. יש לציין כי בדרך כלל כמות התרופות שרושם הרופא בסיטואציות של טיפול פרבנטיבי אינו עולה על 50% מן הכמות הניתנת בטיפול רגיל כנגד דלקת קיימת באוזן התיכונה.
שיטת התמודדות נוספת היא מתן טיפול מונע לסירוגין. בטיפול כזה ההורים מונחים להעניק את הטיפול הפרבנטיבי במשך שבוע שלם כל אימת שמתגלים סימפטומים שיש בהם כדי ללמד על ראשית המחלה הוויראלית הבאה לפני דלקת האוזן התיכונה: הצטננות לרבות טמפרטורת גוף גבוהה, גודש באף, נטייה להשתעלות וכו'.
במצבים ספציפיים – בעצה אחת עם רופא אף אוזן גרון – ניתן לערוך ניתוח כפתורים, שבעצם הינו הליך כירורגי שנועד להכנסת צינוריות. אלה מוכנסות לעור התוף כדי לנקז את האוזן התיכונה ולמנוע בה דלקות אוזניים חוזרות.
כל אימת שישנו כאב חזק אפשר לעשות שימוש בטיפות כנגד כאב כמו טיפות אוטידין, שנועדו בייחוד לשיכוך כאבי אוזניים. כאשר התינוק סובל הן מכאבים הן מטמפרטורת גוף גבוהה אפשר לטפל בו באמצעות אקמול או חומרים אחרים כנגד כאבים דוגמת תרחיף נורופן לילדים או פתילות נורופן לילדים.
על פי רוב, דלקת האוזן התיכונה אינה צופנת בחובה סכנה כלשהי. יתרה מזו, ברוב המצבים דלקת האוזן התיכונה עשויה להתרפא מאליה בלא כל שימוש בתרופות הכוללות אנטיביוטיקה. עם זאת, במצבים בלתי שכיחים (ובפרט כאשר אמורים הדברים בילדים) עלולה הדלקת להתפשט אל עצם המסטואיד (הנמצאת מאחורי האוזן) ולגרום למסטואידיטיס. הדלקת עלולה אף להתפשט אל אזור המוח ולהביא להתפתחותה של דלקת קרום המוח (מנינגיטיס). דלקת קרום המוח הנגרמת עקב בקטריה יכולה להביא למצבי מוגבלות, פגמים בשמיעה ונזק מוחי בלתי הפיך, ואף להסתיים במוות. עוד סיבוך של דלקת האוזן התיכונה – תופעה בלתי שכיחה, אך מסוכנת ביותר – הינו התפתחות של קריש דם בכלי דם כלשהו במוח עקב התפשטות האינפקציה.
תינוקות הסובלים מסיבוכים של דלקת האוזן התיכונה מגלים סימני תחלואה חמורה. חשוב לזכור כי כל אינפקציה עלולה להיות מסוכנת ואף קטלנית כאשר מדובר בתינוקות שטרם מלאו להם 8 שבועות. לפיכך, כל מקום שבו מתגלה אצל תינוק כזה טמפרטורת גוף גבוהה המצביעה על אינפקציה, מן ההכרח להגיע מיד אל הרופא לשם בדיקה דחופה או אף להזעיק רופא אל הבית שבו מתגורר התינוק. במקרים כאלו בדרך כלל ייתן הרופא הפניה דחופה למרכז רפואי לשם עריכתן של בדיקות בירור בחדר המיון. בדרך כלל יש בטיפול באמצעות תרופות אנטיביוטיות כדי למנוע סיבוכים גם כאשר מדובר בדלקת אוזניים קשה.
בדיקת רופא ללא דיחוי הינה חיונית כאשר מתגלה טמפרטורת גוף גבוהה אצל תינוק שטרם מלאו לו 8 שבועות – או שטמפרטורת הגוף שלו עולה על 39 מעלות צלזיוס במשך יותר מ-48 שעות גם אם מלאו לו 8 שבועות ומעלה – או שהתינוק מגלה סימנים בולטים של חולשה ואפתיות או אי-שקט בולט או שאפרכסת האוזן אצלו הינה אדומה מאוד והזדקרותה ניכרת.
בדרך כלל עד שבוע. דלקת חדה (אקוטית) של האוזן התיכונה מצריכה תקופת החלמה של מספר יממות עד 14 יום. דלקת אוזניים כרונית נמשכת יותר משבועיים.
התשובה היא: כן. לפיכך, כדי לוודא שלא יתרחשו אירועי הדבקה וכדי להקדים את מועד הבראתו של הילד כדאי ביותר לוודא שלא יהיה כל מגע בין הילד ובין פעוטות אחרים. מגע כזה עלול להכביד על הילד משום שבמצבי דלקת של האוזן התיכונה בדרך כלל הוא חש שלא בטוב.
הרפואה המשלימה עושה שימוש במגוון טיפולים לפי מיטב המתודות הטבעיות. זאת, כדי לעשות כל מאמץ אפשרי להקטין את הסיכון להתפרצות דלקת האוזן התיכונה, להקל את הכאב ותופעות הלוואי, ומה שלא פחות חיוני – להפחית באופן ניכר את הסיכון להישנות הדלקת כדי לנסות לפטור את הילדים ואת ההורים מעונשה של דלקת האוזן התיכונה על כל מאפייניה והשפעותיה. עוד אפשר לקבל במסגרת הרפואה המשלימה הנחיות בדבר דיאטה נכונה, וכמובן בדבר הענקת חום ואהבה כחלק בלתי נפרד מן הטיפול ההוליסטי שבא לשפר את מצב האוזניים בכלל ואת מצב האוזן התיכונה בפרט. והכול – בתיאום עם הרופאים המטפלים, וזאת כהשלמה לרפואה הקונוונציונלית. חשוב לזכור כי הרפואה הטבעית אינה אמורה למלא את מקומה של הרפואה הקונוונציונלית, אלא הרפואה הטבעית באה להשלים אותה, ולא בכדי נקראת הרפואה הטבעית בשם רפואה משלימה. עם זאת, יש להדגיש כי גם ברפואה המשלימה (בדומה לזו הקונוונציונלית) הצלחתו המרבית של הטיפול מצריכה התאמה אישית אינדיבידואלית אופטימלית של הטיפול למצבו הפיזי, הרפואי, הקליני, האנטומי והרגשי של המטופל. זאת, באופן פרטני ובראיית המטופל במרכז בהתחשב במאפייניה של סביבת חייו הרגילה ובמאפייניהם של קרוביו. לשם כך חיוני ביותר לבקר בקליניקה של הרופא הטבעי כדי לערוך שיחת בירור מקיפה ומעמיקה לצורך התאמתו המרבית של מתווה טיפול עבור הילד. הרפואה המשלימה מאפשרת להעניק מגוון מסלולי טיפול תרפויטי וטיפול פרבנטיבי לכל ילד הסובל מדלקת האוזן התיכונה או מועד ללקות בה. הינה מספר אפשרויות טיפול.
ההומאופתיה היא "מלכת השיטות" לעניין הטיפול בדלקת האוזן התיכונה ככל שאמורים הדברים ברפואה המשלימה, שכן רוב המטפלים בשטח הרפואה הטבעית מבכרים אותה על כל שיטה אחרת של רפואה משלימה. הרופא ההומאופת משתדל להכיר היכרות יסודית ומקיפה את מכלול מאפייניו הרלוונטיים של כל מטופל, כמו למשל אופיו, הרגליו, אופן התנהגותו, מבנהו הפיזי ומצבו הגופני והרגשי וכו'. הרופא ההומאופת מתבסס על המידע ומכלול העובדות כדי לתת מתווה של טיפול אינדיבידואלי הולם בהתאמה מרבית למאפייניו האישיים של המטופל. הרופא ההומאופת יקבע טיפול לפי תמונת המצב האישית של הילד כדי להעניק לו טיפול הוליסטי המביא בחשבון את כלל מאפייניו הפיזיים והנפשיים. והכול – לא רק כדי לטפל בדלקת האוזן התיכונה, אלא גם כדי לשפר את תפקודה של המערכת האוטואימונית בגופו וכך למנוע את הישנותה של דלקת האוזן התיכונה. בפרקטיקה ההומאופתית קובעים את זהותה ואת מינונה של כל תרופה בהתאם לסוג המטופל. לכן יש בנמצא לא מעט תרופות הומאופתיות לטיפול בדלקת האוזן התיכונה שכל אחת מהן מותאמת באופן אינדיבידואלי ומדויק ככל האפשר לסוג המטופל. למשל, תרופה הומאופתית הקרויה פולסטילה (או כלנית) מותאמת על פי רוב לפעוט ביישן העלול להיפגע על נקלה ויש לו קשר אמיץ ביותר עם הוריו עד כדי כך שלעיתים לא קל לו לעוזבם בכל יום כדי להגיע לגן הילדים, שם מבכר הוא לשהות בחברתם של מעט חברים טובים. טיפוס זה של מטופל הינו בעל טבע ענוג ביותר, וצריך הוא לקבל תמיד חיזוק חיובי, תשומת לב וגילויי חיבה. מטופל בעל מאפיינים כאלה עשוי לפתח נזלת, להשתעל וללקות שוב ושוב בדלקת האוזן התיכונה לכל אורכה של עונת החורף.
בדרך כלל אפשר לקבוע כי לא זו בלבד שטיפולי ההומאופתיה יכולים לשכך כאב ולמתן את תופעות הלוואי המאפיינות את דלקת האוזן התיכונה, אלא גם יש בטיפולים אלו כדי להשפיע השפעה פרבנטיבית מיטיבה על תפקודה של המערכת האוטואימונית עד כדי כך שדלקת האוזן התיכונה תמוגר כליל ולא תתרחש שוב, או למצער תשוב באופן קל יותר ובמרווחי זמן גדולים יותר בין התקף דלקת אחד למשנהו. בשונה מתרופות אנטיביוטיות – היפות אך ורק לעניין הטיפול בדלקת האוזן התיכונה שמקורה חיידקי ואינן מועילות כאשר וירוס הוא שגרם לדלקת – טיפול הומאופתי יכול להועיל לא רק כאשר דלקת האוזן התיכונה נגרמה עקב בקטריות, אלא גם כאשר מדובר בדלקת נגיפית של האוזן התיכונה. מעלה נוספת של הטיפול ההומאופתי היא שיעורם הקטן ביותר של החומרים הפעילים בתרופות ההומאופתיות, שכן הדבר מאפשר להעניק גם לתינוקות בגיל כמה ירחים טיפול בטוח ללא כל סיכון לנזק כלשהו. כמו כן, בקטריות יכולות לפתח חסינות כנגד הטיפול האנטיביוטי, כפי שראינו לעיל בפירוט הנתונים בעניין חסינותן הרבה של הבקטריות מחוללות דלקת האוזן התיכונה, שיעורם הנמוך של הילדים שתקופת החלמתם התקצרה עקב נטילת תרופות אנטיביוטיות בהולנד, וכמובן השפעתו המיטיבה של הצמצום בכמויות התרופות האנטיביוטיות שקיבלו תינוקות לפי הגישה ההולנדית שאומצה במדינת ישראל. לעומת זאת, בקטריות אינן יכולות לפתח חסינות כנגד טיפול הומאופתי.
הרפואה המשלימה מאפשרת לקבל טיפול פרבנטיבי כירופרקטי ואוסטאופתי כנגד איגומם והיקוותם של נוזלים באזור האוזן התיכונה. מדובר באמצעים שונים הננקטים לשם פינוי הנוזלים מאזור האוזן התיכונה באופן שיש בו כדי להפחית את הסכנה לאינפקציות או לפגיעה ביכולת השמיעה עקב הצטברות נוזלים באוזן התיכונה.
הרפואה המשלימה על דרך הדיקור הסיני עשויה להשפיע השפעה מיטיבה לא רק על תפקודה של המערכת האוטואימונית בגוף, אלא גם לעניין הפחתתן של כמויות הנזלת והכיח הנוצרות בגוף. לפי עקרונות הרפואה הסינית, הסיבה למצב שבו הנוזלים מצטברים באוזן התיכונה אינה אלא לאות ורפיון של הטחול, שתפקידו (בין השאר) לווסת נוזלים בגוף ולסלק עודפי נוזלים. נוסף על הדיקור הסיני כנגד התופעה הפתולוגית העיקרית של דלקת האוזן התיכונה יקבע הרופא המטפל הנחיות בדבר דיאטה שעיקרה צמצום בצריכת מאכלים העלולים לגרום לריבוי ליחה בגוף, למשל: בוטנים, בננות, מאכלים עתירי סוכר וכדומה. זאת ועוד, הפעוט יקבל גם סריה שלמה של טיפולי דיקור קצרים כדי למנוע הצטברות נזלת וכיח. חשוב לזכור כי פעוטות צריכים טיפול קצר יותר מזה הנחוץ למבוגרים, משום שהשפעתו המיטיבה של הטיפול הינה רבה יותר ומהירה יותר אצל פעוטות בהשוואה למבוגרים.
הענקת טיפול על דרך הרפלקסולוגיה נמצאה אפקטיבית ביותר בוויסותם ובסילוקם של נוזלים בגוף, וכן בהפחתת חומרתן של הצטברויות נוזלים בחללי הגוף (בצקות) או כל תופעה פתולוגית אחרת שעניינה איגום נוזלים בגוף, וכן בצמצום הצטברותם של נוזלים באזור האוזן התיכונה.
לפי עקרונות הנטורופתיה, אפשר לסייע לגוף לשפר את יכולות ההתמודדות שלו כנגד דלקות, ובכלל זה השבחת תפקודה של המערכת האוטואימונית באופן שיהיה בו כדי למנוע את הישנותם של מקרי דלקת באזור האוזן התיכונה בעתיד. אך הדבר מותנה בסיגולו של אורח חיים בריא, לרבות תזונה אינדיבידואלית מתאימה, פעילות גופנית והתנהלות שוטפת טבעית ככל שניתן. במה דברים אמורים? הינה כמה המלצות מעשיות שיהיה בהן כדי להבהיר זאת ולסייע לכל הורה לטפח ילדים חזקים יותר ובריאים יותר.
הנקה: מומלץ ביותר להקפיד על הנקת התינוק בחודשים הראשונים של חייו, שכן נמצאו הוכחות מדעיות כי תינוקות אשר ינקו במשך כמה ירחים גילו פחות נטיות ללקות בכמה וכמה תופעות פתולוגיות שונות ומגוונות דוגמת סוכרת או מחלות שמקורן באינפקציה כגון דלקת האוזן התיכונה.
חיים ללא עישון: העובדה שצריכת מוצרי עישון אינה יפה לבריאות ולכן אינה מומלצת היא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. לא זו בלבד שהעישון מזיק לבריאותם של האם והאב, אלא הוא פוגע לא פחות בבריאותם של הפעוטות. זאת, משום שהעשן יוצר אפקט של איריטציה ברקמות הריריות השונות בגוף, ומפחית במידה ניכרת את כושרן להתמודד עם אינפקציות. פעוטות שהוריהם צורכים מוצרי עישון עלולים ללקות יותר באינפקציות שונות במערכת הנשימה ואף בדלקת האוזן התיכונה בהשוואה לפעוטות אשר אין אביהם או אימם צורכים מוצרי עישון. אפשר בהחלט לדמיין מצב שבו הורה אומר: "אני רק יוצא למרפסת כדי לעשן באוויר הפתוח, ונמנע לחלוטין מעישון בבית כדי שלא לפגוע בבריאותו של התינוק". אך למרות הפיתוי להישבות בקסמו של טיעון זה, הנראה משכנע ביותר לכאורה, חשוב ביותר לזכור כי גם מי שהולך אל המרפסת הפתוחה כדי לעשן עתיד להיכנס לביתו ועל לבושו הרבה חלקיקים של אפר סיגריות שאותם אי-אפשר לראות והתינוק עלול לשאוף אל קרבו בעת היותו ליד ההורה המעשן.
חום ואהבה: לכאורה הצורך של כל תינוק בחום ובאהבה בא בגדר מושכל ראשון שאינו מצריך כל הוכחה. אך גם במחקרים מדעיים שונים נמצא אישוש למושכל ראשון זה. לפי ממצאיהם של המחקרים המדעיים האמורים, הסיכון לגילוי תופעות פתולוגיות בדרך כלל נמצא מצומצם בהרבה אצל ילד אשר גדל בבית שבו נתנו לו האב והאם יחס אוהב ולבבי ווידאו שתמיד יהיו לו יחסים בריאים ובונים עם כל דמויות המבוגר בחייו (למשל, קרובים, ידידים ושאר בני אדם). מבחינה מדעית אפשר לתלות זאת במידה הנמוכה יותר של הלחץ הנפשי אצל פעוט בתנאים כאמור, ומטעם זה גם בכמות קטנה יותר של ההורמונים הנפלטים למערכת הדם במצבי דחק נפשיים, הורמונים הפוגעים באפקטיביות הרגילה של המערכת האוטואימונית בגוף.
דיאטה מתאימה: למזון הנצרך נודעת חשיבות רבה ביותר. מומלץ מאוד לאכול פחות מזונות עתירי סוכר דוגמת עוגות, דברי מתיקה, גלידות, משקאות קלים ממותקים וכדומה. מאכלים כאלה מפחיתים את יכולת התגובה של כדוריות הדם הלבנות, וכפועל יוצא מכך – מקטינים את האפקטיביות הרגילה המאפיינת את המערכת האוטואימונית, וכך גדל בהרבה הסיכון ללקות בדלקות חוזרות ונשנות של האוזן התיכונה ואף באינפקציות שונות. לפיכך, כדאי מאוד לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להוסיף לתפריט הרבה ירקות ופירות עתירי ויטמינים ונוגדי חמצון, וכך להרחיב את אפשרויותיה של המערכת האוטואימונית בגוף לפעול באופן יעיל כנגד אינפקציות ומחולליהן (למשל נגיפים וחיידקים).
רפואה בוטנית (הרבליזם): שימוש לטווח קצר בצמחי מרפא דוגמת פרחי אכינצאה (הידועים גם בשמם העברי קיפודנית) וחומרים כגון פרופוליס יכול להביא לשיפור תפקודה של המערכת האוטואימונית במצבים של דלקת האוזן התיכונה, ובכלל זה מגע בין הילד ובין פעוטות בסביבתו שלקו בדלקת זו.
סיכומו של דבר, דלקת האוזן התיכונה הינה תופעה פתולוגית שיכולה לגרום לכאבים חזקים מאוד, אך בצד הרפואה הקונוונציונלית כוללת גם הרפואה המשלימה ספקטרום רחב ביותר ומגוון מאוד של טיפולים אשר יש בהם כדי לסייע בריפויה ואף במניעתה של דלקת האוזן התיכונה הן בהווה הן בעתיד.