בעיקרון, מה שגורם לכאבי מפרקים הוא מצב דלקתי שנקרא ארתריטיס, והיא נוצרת בכלל סיבות שונות. כך למשל, ישנם מחלות זיהומיות שפוגעות במפרק המייצר תגובה דלקתית, המתבטאת בכאבים, בנפילות ולעיתים גם בחום. בנוסף, ישנן מחלות כמו דלקת מפרקים שגרונית הפוגעת ברקמות מחברות, יש מחלות הקשורות לחילוף החומרים בגוף, ויש מחלות ניווניות הקשורות לשחיקת חלקים שונים במפרק, ומכאן לפגיעה בו. חשוב להבין כי הגורם לכאבי המפרקים הינו מהותי ויקבע במידה רבה את הטיפול וההתמודדות עם הבעיה, וכן את ההצלחה. כך למשל, אם מדובר במחלה זיהומית הרי שבדרך כלל היא תחלוף בתוך חודשים ספורים. לעומת זאת, מחלות ניווניות ואחרות שהוזכרו לעיל אינן עוברות, כלומר מדובר במחלות כרוניות שאמנם ניתן להקל עליהן במידה כזו או אחרת של הצלחה, אולם בדרך כלל לא ניתן להגיע לריפוי מלא. את האבחנה עצמה מבצעים בבדיקת רופא פיזית ובתשאול המטופל על התסמינים שלו, כאשר קיימות מספר בדיקות דם, שתן וצילומים שיכולים לתמוך באבחנה.
אחד הגורמים העיקריים לכאבי מפרקים נקראת שחיקת סחוס, ובשמה המקצועי אוסטאוארטריטיס. מדובר במחלה כרונית אשר בה הסחוס הולך ונשחק עם הזמן, ולכן אובד תפקודו התקין בתור בולם זעזועים למפרק. כעת, עקב חיכוך גבוה יותר של העצמות מתחילה להיווצר דלקת ונוצרות גם מגבלות לא פשוטות על התנועה, עד כדי קושי בביצוע פעולות שגרתיות כמו עלייה וירידה במדרגות, הליכה וכל פעילות פיזית אחרת. למעשה מדובר בכאבים כרוניים העשויים להופיע לכל אורך היום, ובפרט ישנם כאבים כאשר שוהים לזמן ממושך בלי לשנות תנוחה, ובשעות הבוקר המוקדמות עם הקימה מהשינה. מלבד זאת, אנשים הלוקים בדלקת מפרקים ניוונית עלולים לסבול מנפיחות ומקושי להניח בחופשיות את המפרק, דבר המשפיע על מישורי חיים רבים.
אם מדובר במחלה כרונית הרי שמעצם הגדרתה אין לה מרפא. מצד שני, אין בכך לומר שאי אפשר להקל על הכאבים ולאפשר התמודדות טובה עם הסימפטומים השונים. ראשית, החל משלב מסוים של המחלה ניתן להתחיל ליטול תרופות לשיכוך כאבים וכן תרופות על בסיסי סטרואידלי, המוזרקות אל תוך המפרק. בנוסף, ישנן מספר תרופות מתקדמות יותר השמורות למצבים חמורים. עוד לפני כן, אנשים הלוקים בדלקת יכולים להתחיל ליטול תרופות כמו אדוויל שנחשבות טובות יחסית לשיכוך כאבים באופן מהיר ולזמן ממושך. הקלת הכאבים חיונית לא רק לאיכות החיים בפרק זמן בו משפיעה התרופה, אלא גם לשיפור טווח התנועה עקב השחרור מכאבים, היכולת להניע את המפרק עם פחות חשש, ומכאן תרומה לשמירה על טווח התנועה הקיים ואף שיפורו. זאת בניגוד למצב הסטאטי שמטרתו למנוע כאבים, העלול להוביל דווקא להתקדמות של המחלה.
אכן, לפעילות גופנית יש תפקיד חשוב במניעת ההתקדמות, והיא בהחלט מומלצת ללא קשר לנטילת תרופות כאלו ואחרות. בין היתר, הפעילות הגופנית תורמות לגמישות ולחיזוק השרירים והמפרק, אך כמובן שיש להקפיד על תוכנית פעילות שהומלצה על ידי מומחים. מעבר לכך, מכיוון שמשקלו של החולה מכביד על המפרק הפגוע וגורם לכאבים הרי שתזונה מאוזנת ונכונה המביאה להפחתה במשקל יכולה לעזור לכך, והיא גם טובה לבריאות בכלל. מעבר לכך, הרופא המטפל ימליץ על שינויים באורחות החיים ובסביבה הקרובה, למשל סידור הבית כך שהפריטים היותר חיוניים ושמישים יהיו נגישים ולא יצריכו מאמץ ניכר, ביצוע הפסקות למנוחה, קניית בגדים ונעליים המאפשרים התנהלות נוחה, וכדומה.