מיתוסים ואמונות לגבי מחלות ילדים

מיתוסים ואמונות לגבי מחלות ילדים

מיתוסים הקשורים לחום

• "חום מסוכן בילדים ויכול לגרום לנזקים"- לא מדויק. החום הוא תגובה הסתגלותית של הגוף וכשלעצמו אינו גורם לנזק. החום מלווה לרוב בתסמינים כמו כאבי ראש, צמרמורות, עייפות, חוסר תאבון וכד', ולכן רצוי לטפל במקרים אלה בילד בכדי להפחית את אותן תופעות. במקרים שבהם ידוע על פרכוסי חום - חשוב להוריד את החום בעיקר כדי למנוע פרכוס חום.

• "יש לטפל מיד בכל מקרה של חום בילדים"- לא נכון. בילדים שלהם יש מחלת חום, אך הם מרגישים טוב - לרוב אין הכרח להוריד את החום. חשוב להוריד את החום במצבים האלה: בתינוקות מתחת לגיל 3 חודשים (אך אז יש צורך בבדיקת רופא בהקדם), בילדים שסבלו בעבר מפרכוסי חום, בילדים עם מחלות רקע (בעיקר בריאות, לב או מע' עצבים), בכל חשד למכת חום, ובילדים שחשים אי נוחות בעקבות החום.

• "יש להוריד את החום לטמפרטורה הנורמלית" - לא נכון. רוב התרופות מורידות את החום במעלה עד מעלה וחצי, ואין צורך להוריד אותו בהכרח ל-37 מעלות.

• "ככל שהחום גבוה יותר - המחלה יותר קשה" -  לא נכון. רוב המחלות הוויראליות בילדים גורמים לחום גבוה מאד (עד 40 מעלות) והן לא נחשבות חמורות בהכרח. רבות ממחלות החום בילדות אף חולפות מאליהן ללא טיפול. מנגד, יש מחלות חיידקיות שגורמות לחום לא גבוה. לא הוכח קשר בין גובה החום לחומרת המחלה (למעט בתקופת הינקות המוקדמת), אם כי מחקרים בודדים הראו שבחום הגבוה מ-41 מעלות הסיכוי לזיהום חיידקי גבוה יותר. אם הילד נראה חיוני, משחק, ואוכל, לא חייבים  למהר לרופא. בתינוקות שהם מתחת לגיל שנה יש לקחת לבדיקת רופא במידה והחום עולה על 39 מעלות ונמשך יומיים ומעלה, ואילו במקרים של תינוקות מתחת לגיל חודש שחום גופם הוא 38 מעלות ומעלה יש לקחת בהקדם לחדר מיון.

• ישנם סימפטומים שמדליקים נורה אדומה, בזמן מחלת חום (גם בלי קשר לגובה החום):  בתינוקות מתחת לגיל שלושה חודשים. (ובמיוחד בחודש הראשון לחיים), משך החום יותר משלושה ימים, ישנם אירועים חוזרים ותכופים של חום ללא הסבר מיוחד, חום בתינוקות בעלי מחלות רקע כרוניות, המראה הכללי של הילד והרגשתו גם לאחר הורדת החום - ילד הנראה חולה, אפאטי, תשוש, יש צמרמורות, יש הקאות ושלשולים רבים ללא יכולת לשתות,  כאשר מופיעה פריחה שאינה נעלמת בלחיצה, הופעת  קוצר נשימה, פרכוסים וכדומה.

• התינוק פיתח חום - לגשת מיד לרופא
  רוב מחלות החום אצל תינוקות הן מחלות ויראליות פשוטות. לרוב, סימני המחלה אינם ברורים או מופיעים במלואם בשעות הראשונות של עליית החום, ולכן גם רופא מנוסה  לא יהיה מסוגל לאבחן את סיבת החום אם יבדוק את התינוק מיד עם עליית החום . לפיכך, במידה והילד חיוני, שותה וערני למרות החום, רצוי ביממה הראשונה להוריד את החום על ידי מתן התרופות המתאימות ובמינון המתאים (לפי המלצת הרופא), ללא צורך 'לרוץ' מיד לרופא. במידה שהחום נמשך יותר מ-24 שעות, יש לפנות לרופא המטפל.
   
• אופן הורדת החום - ניתן להוריד את החום עם קירור חיצוני בלבד שיעיל כמו הטיפול התרופתי. הקירור החיצוני (אמבטיה פושרת)  יכול לסייע לעיתים בהורדת החום, כאשר נעשה בשילוב עם הטיפול התרופתי, אך הוא לא יכול להוות תחליף לטיפול התרופתי באופן עצמאי. במקומות מסוימים נהוג לשפשף את העור עם אלכוהול – שיטה זו פסולה ומסוכנת. האלכוהול מתאדה במהירות כך שתתכן עליה מהירה יותר של החום, נוסף על סכנה להרעלת אלכוהול ולכוויות בעור.

• לתינוק עם חום גבוה יש לתת אנטיביוטיקה – ממש לא נכון. מחלות חום רבות בילדים, במיוחד בגיל הגן, נגרמות ע"י וירוסים שאינם מגיבים כלל לטיפול אנטיביוטי.
  למעשה מתן אנטיביוטיקה אינו עוזר במקרים אלו, ואף יכול להזיק, שכן הילד עלול לפתח תופעות לוואי הקשורות לטיפול האנטיביוטי  ( כאבי בטן, שלשולים והקאות) , ואף לגרום להתפתחות של  זני חיידקים העמידים לאנטיביוטיקה.

•  יש הסוברים כי כאשר בעת מחלת חום - עדיף שהילד לא יאכל. האמרה הרווחת - "Feed a cold, starve a fever" - (לתת לאכול בהצטננות אך להימנע ממתן אוכל בזמן חום) - אינה ממש נכונה: במחלות חום ישנה עליה בצריכה האנרגטית של הגוף, ולרוב קיימת גם עליה אובדן הנוזלים. לכן דווקא בזמן הזה יש חשיבות לשתייה רבה וגם לצריכת מזון שכולל פחמימות וחלבונים.

חיסונים

• אסור לחסן תינוק או ילד חולה. נכון חלקית. לרוב, במחלה קלה כמו הצטננות מותר לקבל חיסון. יחד עם זאת במחלות חום ובמיוחד במחלות קשות לא כדאי לקבל חיסונים, ורצוי לדחותם במספר ימים. הסיבה לכך היא שחשוב להבין את מהלך המחלה ואת הסיבות לה ולא לייחס תסמינים שיופיעו בהמשך בטעות לחיסון. במחלות קלות של דרכי הנשימה או מערכת העיכול, ובמיוחד אם מצבו הכללי של התינוק או הילד טוב, והוא חיוני וערני - אין מניעה לקבל חיסון.

• תינוק יונק מקבל מתחסן באופן טבעי ממחלות - נכון חלקית. עם הלידה, התינוק מקבל נוגדנים מאמו דרך השליה נגד מחלות שבהן האם חלתה בעבר. לנוגדנים אלו יש אמנם  אפקט מגן לגוף התינוק, בעיקר בחצי השנה הראשונה לחיים, אך הוא הולך ויורד עם הזמן. בחלב האם יש בין היתר נוגדנים כנגד מחלות מסוימות, אך גם כאן לא מדובר בחיסון מלא ולאורך זמן.

• חיסונים גורמים לאוטיזם - לא נכון. בסוף שנות ה-90 פרסם רופא בריטי בשם אנדרו וויקפילד מחקר שקישר בין ילדים עם אוטיזם לקבלת חיסון MMR (חצבת, חזרת, אדמת). המחקר נערך על 12 ילדים בלבד ובהמשך התברר שהרופא שפרסם את המאמר בדה את הנתונים ורישיונו נשלל. העיתון שפרסם את המאמר - התנצל על הפרסום והכחיש את הכתוב בו , אך בעקבות המאמר הזה הרבה הורים נמנעים מלחסן את ילדיהם, מה שהביא, בין היתר, למקרים של מוות מחצבת. מאז נערכו מחקרים, כולל מחקרים מבוקרים שכללו כ-25 מיליון ילדים שהוכיחו שחיסון MMR אינו מעלה את שכיחות האוטיזם.
• כדאי להפריד את החיסונים ולא לתת לילד כמה חיסונים בבת אחת, כדי לא להחליש את המערכת החיסונית. לא נכון. החיסונים לא מחלישים את המערכת החיסונית אלא "מאתגרים" אותה. למעשה - בכל החיסונים הקיימים יחד יש פחות רכיבים אימונולוגים מאשר בחשיפה למחלה קלה אחת. דחיית החיסונים עלולה לחשוף את הילד למחלות הניתנות למניעה, ולגרום לסבב נוסף של תופעות לוואי. 
• כדאי להדביק תינוקות ופעוטות באבעבועות רוח, כדי שלא יחלו במחלה בגיל מבוגר. לא נכון. בעבר, בתקופה בה לא היה קיים חיסון כנגד אבעבועות, אכן היה מקובל לערוך "מפגשי הדבקה" כאלה, כשההורים היו שולחים את ילדיהם הבריאים להידבק מילד חולה באבעבועות רוח. בזמנו, היה בכך הגיון מסוים: רצו שהילדים יידבקו בגיל צעיר, כדי להימנע מהדבקה בגיל מבוגר יותר, בו המחלה מסוכנת וקשה יותר. בשנים האחרונות, קיים חיסון לאבעבועות רוח, ולכן אין צורך, להדביק את הילד במחלה עצמה במכוון. המחלה יכולה להיות קשה גם בגיל צעיר, ואף לפתח סיבוכים. בנוסף, ילד שמפתח את המחלה- עלול  להדביק אנשים נוספים במחלה, כולל גם אנשים מבוגרים או כאלה עם דיכוי של מערכת החיסון, ושעבורם המחלה מאד מסוכנת.

דלקות אוזניים

• שחייה עלולה לגרום לדלקות אוזניים אצל ילדים. נכון לגבי חלק מהמקרים. שחייה עלולה לגרום לדלקת בתעלת השמע החיצונית. מדובר בדלקת הגורמת לרוב לכאב רב, ומטופלת באלחוש מקומי ובטיפות אנטיביוטיות מקומיות. דלקת כזו מופיעה יותר אצל ילדים גדולים שמרבים לשחות ולצלול. לעומת זאת, דלקת האוזן תיכונה, שהיא דלקת האוזניים הנפוצה אצל תינוקות ופעוטות, אינה קשורה בשחייה.

• דלקות אזנים נגרמות בגלל שלא מכסים את האוזניים - לא נכון: דלקות אוזניים לא נגרמות עקב כך של חובשים כובע או מחדירת רוח או מים אל תוך האוזן. רוב דלקות האוזניים בילדים הן של האוזן התיכונה, חלל שנמצא מאחורי עור התוף, ומאוורר ע"י צינורית שמתחברת אל הלוע (Eustachian tube). כאשר יש גודש עקב צינון או אלרגיה, הצינורית הזו נחסמת ומצטבר נוזל בחלל האוזן התיכונה, שמהווה קרקע פורייה להתפתחות דלקת חיידקית.

צינון ונזלת (כולל לבוש חורף)

• קור וגשם גורמים להצטננות ושפעת - לא לגמרי נכון. (נכון חלקית, רק באופן עקיף). הצטננות ושפעת הן תהליכים דלקתיים המערבים בעיקר את דרכי הנשימה העליונות, והן נגרמות  לרוב על ידי וירוסים. ההדבקה היא באמצעות מגע עם רסיסי רוק או נזלת של אדם נגוע. למרות שהקור אינו מחליש את מערכת החיסון, הצטננות שכיחה יותר בחורף, בעיקר משום שנגיפי השפעת והצינון שכיחים בעיקר בעונות שבהן יש מזג אוויר קר. בנוסף, במזג אויר קר יש נטייה לשהות בחדרים סגורים ללא אוורור מספק - דברים שמגבירים את העברת הנגיפים מאדם לאדם.

• תינוקות זקוקים ללבוש חם יותר ממבוגרים, כדי שלא יחלו. נכון חלקית. אמנם הקור עצמו  אינו זה שגורם למחלות החורף אלא הווירוסים השכיחים בעונה זו, אך עם זאת, תינוקות קטנים, ובעיקר בחודש הראשון לחיים, נוטים יותר לאבד חום ולסבול יותר מהיפותרמיה, (ירידת טמפרטורת הגוף).

מצד שני, ההגזמה בהוספת רבדי בגדים בעונת החורף לא תועיל במניעת מחלות החורף ולא תגן מפני התקררות. היא רק עלולה להכביד על התינוק ולהפריע לתנועתיות שלו, במיוחד כאשר יש לתינוק חום גבוה. בארצנו החמה ממילא, שכיח לראות מקרים בהם תינוק לבוש בשתי שכבות כשבחוץ חמסין, וגם זה לא רצוי.

• נזלת צהובה או ירוקה מעידה על זיהום חיידקי – ודורשת טיפול באנטיביוטיקה. לא בהכרח. נזלת על רקע אלרגי היא לרוב שקופה. נזלת שאינה על רקע אלרגי, בין אם היא חיידקית או ויראלית, עשויה לקבל צבע צהוב או ירוק החל מהיום השלישי להופעתה, עקב מעורבות של תאים לבנים מסוג נויטרופילים, שגורמים לצבע הירוק.

נזלת ויראלית מתחילה לרוב כנוזלית ושקופה, והופכת ליותר ויותר צמיגה עד שהיא הופכת לירוקה או צהובה לקראת סיום המחלה. במקרים של התפתחות דלקת אוזניים או סינוסיטיס - יש לעתים צורך במתן טיפול אנטיביוטי, אך שימוש שלא לצורך באנטיביוטיקה גורם להתפתחותם של זני חיידקים עמידים שנגדם אין טיפול.

שתיית חלב מחמירה הצטננות – הורים רבים מאמינים ששתיית חלב בזמן שהילד חולה תגביר אצלו את הפרשת הנזלת והליחה. כך גם טוענת למעשה הרפואה הסינית. ואולם, מחקרים מבוקרים הראו שמוצרי חלב לא מאריכים את משך תקופת הצינון או מגבירים את חומרת הצינון. לא הוכח גם קשר בין כמות החלב הנצרכת לכמות הכיח. אין סיבה למנוע מהילדים צריכת חלב העשיר בחלבון וסידן דווקא בעת שהם זקוקים לו.  

• בחורף צריך לחמם מאוד את החדר של התינוק – לא נכון. הטמפרטורה המומלצת בחדר הילדים היא 21?22 מעלות, ולא יותר. טמפרטורה גבוהה יותר אינה רצויה, יכולה לגרום ליובש ולעליית חום הגוף.

•  כדאי לשים בחדרו של התינוק מכשיר אדים קרים למניעת מחלות חורף. לא נכון.  למרות שיש כאלה שמדווחים על שיפור מסוים בתסמינים הקשורים לנשימה לאחר

 שימוש במכשיר אדים קרים, לא הוכחה יעילות של המכשיר הזה, ואף לאחרונה יצאה המלצה מאיגוד רופאי הילדים שלא להשתמש במכשיר הזה עקב הסכנה הקיימת להדבקה בחיידק הלגיונלה הגורם לדלקות ריאה.   

• סירופיםOTC  נגד שיעול - יזרזו את ההחלמה. למעשה זה לא נכון. במיוחד בילדים קטנים, תרופות כאלה יכולות אפילו להחמיר את המצב, למסך את הסימפטומים, ולהיות בעלות תופעות לוואי לא רצויות. דווקא תכשירים על בסיס טבעי (צמחי) ואילו דבש - יעילים בריכוך הליחה והקלה בשיעול הלילי. (יש כמובן לזכור שלא נותנים דבש מתחת לגיל שנה).

צמיחת שיניים

• צמיחת שיניים גורמת לחום - זהו אחד המיתוסים הכי ותיקים ונפוצים. נוהגים ליחס לצמיחת השיניים מחלות שונות ובעיקר עליית חום, שלשולים ואפילו הצטננות. ואולם, הקשר בין  התסמינים האלה לבקיעת השיניים- לא הוכח בשום מחקר  עד כה. סביר יותר כי עלית החום נגרמת ממחלות נגיפיות או חיידקיות השכיות בילדים בגיל שבו ישנה גם בקיעת שיניים.

יציאות

• תינוקות אמורים להטיל צואה לפחות אחת ליום, ואם לא - מדובר בעצירות. לא נכון: התינוק לא חייב לתת יציאה מדי יום. ישנם תינוקות (במיוחד יונקים) שנותנים יציאה גם אחת למספר ימים. כל עוד הצואה במרקם רך, והתינוק נינוח ולא כאוב, אוכל היטב ועולה במשקל- אין צורך בטיפול מיוחד.