המושג איבוד הריון מתייחס למספר מצבים שהסתיימו במות העובר. הראשון הוא הריון שהתפתח עד כדי לידה אך זו הובילה לוולד מת, השני הוא בחירה בהפסקה של ההיריון, והשלישי הוא הפלה שהתרחשה באופן טבעי שלבם מוקדמים. הנתונים מורים כי כ- 20% מכלל הנשים בעולם חוות איבוד הריון באחד ממצבים אלו. אמנם, קיימים הבדלים מהותיים בין המצבים מהפן הפיזי והרגשי, אך איבוד הריון הוא כאמור מושג המאחד בין שלושתם לאור זהות התוצאה וקווי דמיון רבים נוספים.
על פי רוב, הבעיה המרכזית של איבוד הריון אינה פיזיולוגית ויכולתה של האישה להרות בעתיד לא נפגעת. ואולם, לאירועים אלו יכולה להיות השפעה חזקה מאוד מהפן הרגשי, בין אם מדובר בהפסקת הריון מבחירה ובין אם בהפלה או בלידה של תינוק מת. התגובה השכיחה ביותר היא של עצב עמוק ושל תהליך התאבלות שיכול להיות ממושך מאוד. לכאורה, בהפלה טבעית שמתרחשת בשלב מוקדם של ההיריון (לפני שבוע 20), האם עוד לא נקשרה באופן מושלם לעוברה, אך הממצאים והדיווחים מורים שאכן קיים קשר עמוק. דברים אלו נכונים גם לגבי עובר שהוחלט להפילו ובוודאי במקרה של "לידה שקטה". תהליך ההתאבלות יכול להימשך מספר חודשים ולכלול כעסים, הכחשות, השלמות, דכדוך ועוד. כמו כן, גם לאחר שתהליך האבל הסתיים יכולות תחושות פחות חזקות ללוות את האם לתקופה ארוכה.
עוד תגובה רגשית נפוצה היא אשמה על מות העובר, שעל אף שאינה רציונאלית יכולה להיות מאוד עקשנית. כלומר, האם מאשימה את עצמה ולמעשה את גופה בכך שלא הצליחה לשאת עובר בריא, ורואה עצמה כאחראית במידה מסוימת למותו. מכאן נובעת לעיתים גם חרדה באשר ליכולת להרות בעתיד, ואכן מחקרים רבים מצאו שנשים שעברו איבוד הריון חוות חרדה בהריונות עתידיים, אפילו אם כבר עברו עליהן הריונות מוצלחים לאחר מכן.
מאחר שהקושי המרכזי לאחר איבוד הריון הוא נפשי, מומלץ לקבל תמיכה במספר מעגלים. המעגל הראשון הוא בן הזוג שביכולתו להקשיב, לשוחח על התחושות ולשתף במה שעובר עליו – אפילו אם מבחינתו הקושי פחות עמוק ומהותי. המעגל השני הוא המשפחה והחברים הקרובים, שגם אותם אפשר לשתף בהתאם למידת האינטימיות והקרבה. המעגל השלישי הוא אנשי טיפול מתחום בריאות הנפש שהינם בעלי הבנה וניסיון בנושא, שבהחלט מסוגלים לסייע. בתוך כך, חשוב שלא "למהר" אל ההחלמה אלא לתת את הזמן להתאבלות שהינה תהליך טבעי ונחוץ. כמו כן, יש לשים לב להשפעה של הפן הרגשי על יחסה של האם אל ילדיה האחרים, ולעשות ככל האפשר כדי לשמר את הכוח של המשפחה והזוגיות.
מטבע הדברים, זוגות רבים שעברו איבוד הריון מנסים להרות שוב תוך תקופה קצרה. יש לציין כי ההמלצות הרשמיות הן להמתין כשישה חודשים עד לכניסה נוספת להיריון, וזאת לאור הזמן הדרוש לתקופת ההתאבלות והשפעתו של המצב הנפשי על תקינות ההיריון החדש ובריאות העובר. יחד עם זאת, קיימים ממצאים המעידים כי דווקא ניסיונות מוקדמים יותר משישה ואפילו משלושה חודשים, מביאים לסיכויי הצלחה גבוהים בהרבה בכניסה להריון. על כל פנים, חשוב להבין שהרציונל לפיו הריון חדש יביא ל – "ריפוי" איננו אמת מוחלטת. כלומר, יש לו צדדים נוספים המתבטאים בחרדות, אשמה, מצבי רוח קיצוניים והיבטים נפשיים נוספים המתעוררים עקב "החייאה" של הטראומה הקודמת. על כן, יש להיות קשובים מאוד למצבם הנפשי של שני בני הזוג (וכמובן למצבה הבריאותי של האישה), להסתייע במעגלי התמיכה, ולפי הערכת הכוחות המשותפים להחליט על תזמון ההיריון החדש.