ירידה תפקודית אצל הורה מבוגר

ירידה תפקודית אצל הורה מבוגר

דנחי דוד גרונטולוג מומחה לגיל הזהב ובעל האתר יד לקשיש

אחד הדברים המורכבים ביותר אצל משפחות שמטפלות בהורה מבוגר הוא הרגע הזה שבו מתחילים להרגיש שמשהו השתנה אבל לא לגמרי יודעים לשים עליו את האצבע.

זה לא תמיד מתחיל באירוע גדול. לא תמיד יש נפילה קשה, אשפוז או אבחנה רפואית חדשה. הרבה פעמים זה מתחיל ממש בקטן: אמא שכחה לקחת תרופה. אבא הפסיק לבשל לעצמו. הבית כבר לא מסודר כמו פעם. יש פחות תיאבון. פחות יציאות מהבית. יותר עייפות. יותר בלבול. לפעמים גם משפטים קטנים כמו עזוב, אין לי כוח או אני כבר לא צריך כלום.

בהתחלה קל להסביר את זה לעצמנו: נו, זה הגיל, הוא תמיד היה כזה, היא פשוט עייפה, זה יעבור. אבל בגיל השלישי, שינויים קטנים שמצטברים יכולים לספר לנו סיפור גדול יותר. הם יכולים להעיד על ירידה תפקודית, על עומס תרופתי, על בדידות, על קושי גופני או על מצב רפואי שדורש תשומת לב.

המטרה היא לא להיבהל מכל שינוי קטן. המטרה היא לשים לב בזמן.

מהי בעצם ירידה תפקודית בגיל השלישי?

כשמדברים על ירידה תפקודית, לא מתכוונים רק למחלה. לפעמים אדם מבוגר יכול להיות “בסדר” מבחינה רפואית כללית, ועדיין להתקשות מאוד בניהול החיים היומיומיים.

ירידה תפקודית יכולה להתבטא בקושי לקום מהמיטה, להתלבש, להתקלח, להכין אוכל, לסדר את הבית, לקחת תרופות בזמן, להגיע לבדיקות, לצאת לקניות או אפילו לזכור מה צריך לעשות במהלך היום.

הרבה פעמים מבחוץ האדם עדיין נראה עצמאי. הוא מדבר רגיל, מחייך, אומר שהכול בסדר. אבל כשנכנסים קצת יותר לעומק, מגלים שהמקרר כמעט ריק, התרופות מבולגנות, החשבונות לא שולמו, או שהוא פשוט לא יצא מהבית כבר כמה ימים.

ופה חשוב להבין משהו: בגיל המבוגר, תפקוד הוא לא פרט שולי. הוא אחד המדדים החשובים ביותר לאיכות החיים ולבטיחות של האדם.

הסימנים הקטנים שכדאי לשים לב אליהם

יש כמה סימנים שכדאי למשפחה לשים אליהם לב. לא כל סימן אומר שחייבים מיד לעבור לבית אבות או למסגרת טיפולית, אבל הוא כן אומר שכדאי לעצור ולבדוק.

למשל, נפילות או כמעט נפילות. גם אם האדם קם ואומר לא קרה כלום, נפילה בגיל מבוגר היא לא דבר שכדאי לזלזל בו. לפעמים היא מצביעה על חולשה, סחרחורת, בעיה בשיווי משקל, ירידה בראייה, השפעה של תרופות או חוסר התאמה של הבית.

גם ירידה בתיאבון או ירידה במשקל היא סימן חשוב. יש משפחות שמגלות פתאום שההורה אוכל בעיקר עוגיות, תה ופרוסת לחם. לא כי הוא לא רוצה לאכול, אלא כי אין לו כוח לבשל, אין לו חשק, קשה לו לעמוד, או שהוא פשוט לא מרגיש רעב כמו פעם.

ריבוי תרופות: הנושא שהרבה משפחות מפספסות

אחד הנושאים הרגישים ביותר בגיל השלישי הוא ריבוי תרופות. יש אנשים מבוגרים שלוקחים תרופה ללחץ דם, תרופה לסוכרת, תרופה לדילול דם, תרופה לשינה, תרופה לכאבים, תרופה לכולסטרול, ועוד ויטמינים או תוספים שקנו לבד.

עכשיו תחשבו על אדם מבוגר שצריך לזכור מה לקחת בבוקר, מה בצהריים, מה בערב, מה עם אוכל, מה בלי אוכל, מה פעם ביום ומה פעמיים ביום. גם אדם צעיר יכול להתבלבל בזה. אז בוודאי שאצל אדם מבוגר, במיוחד אם יש עייפות, ירידה בזיכרון או ראייה חלשה, זה הופך להיות אתגר אמיתי.

הבעיה היא שטעות קטנה בתרופות יכולה להשפיע מאוד. תרופה שנלקחה פעמיים, תרופה שנשכחה, כדור שהוחלף בטעות, או שילוב לא נכון בין תרופות כל אלה יכולים לגרום לסחרחורת, נפילה, בלבול, עייפות, ירידה בלחץ דם או החמרה במצב הכללי.

לכן כשמשפחה שואלת אותי מתי צריך להתחיל לדאוג, אני תמיד אומר: תסתכלו על התרופות. אם ההורה כבר לא מצליח לנהל אותן לבד בצורה מסודרת, זה סימן שצריך להכניס מעקב ברור יותר.

אז מתי טיפול בבית עדיין מספיק?

חשוב לומר: לא כל ירידה תפקודית מחייבת מעבר למסגרת חוץ ביתית. בהרבה מקרים אפשר לחזק את המעטפת בבית, וזה בהחלט יכול להספיק.

אם האדם המבוגר עדיין מתמצא, יודע לקרוא לעזרה, משתף פעולה, אוכל בצורה סבירה, מסוגל להישאר לבד חלק מהיום, ויש משפחה או מטפל שנמצאים בתמונה אפשר לעיתים לבנות מערך טוב בבית.

מה זה כולל בפועל?

קודם כול, סדר. קופסת תרופות שבועית, רשימת תרופות מעודכנת, מספרי טלפון חשובים במקום גלוי, מעקב אחרי בדיקות ותורים, ובדיקה שהבית בטוח: שטיחים שלא מחליקים, תאורה טובה, ידיות אחיזה במקלחת, נעליים מתאימות ומעברים פנויים.

בנוסף, כדאי לבדוק האם צריך עזרה קבועה בניקיון, בישול, רחצה, קניות או ליווי לרופא. לפעמים תוספת של כמה שעות עזרה בשבוע משנה לגמרי את התמונה.

גם מעקב רפואי מסודר חשוב מאוד. רופא משפחה, גריאטר, אחות, פיזיותרפיסט או תזונאית יכולים לעזור להבין האם מדובר בירידה זמנית או במשהו שדורש טיפול רחב יותר.

מתי טיפול בבית כבר לא מספיק?

זו אחת השאלות הקשות ביותר למשפחה. כי הבית הוא לא רק מקום מגורים. הוא זיכרונות, עצמאות, כבוד, הרגלים, שכנים, ריח מוכר, פינה קבועה בסלון. לכן ברור למה משפחות רוצות להשאיר את ההורה בבית כמה שיותר.

אבל לפעמים מגיע שלב שבו השאלה כבר אינה רק איפה הכי נעים לו, אלא איפה הכי בטוח לו.

אם יש נפילות חוזרות, אם האדם שוכח תרופות שוב ושוב, אם הוא לא אוכל מספיק, אם הוא מתבלבל בלילה, אם הוא נשאר שעות רבות לבד בלי יכולת אמיתית להזעיק עזרה, או אם בני המשפחה מרגישים שהם כבר לא מצליחים להחזיק את הכול זה הזמן לעצור ולבחון מחדש.

גם אחרי אשפוז, ניתוח, אירוע מוחי, שבר, ירידה חדה בתפקוד או החמרה קוגניטיבית, לא תמיד החזרה הביתה היא הפתרון הנכון באופן אוטומטי. לפעמים צריך שיקום. לפעמים צריך השגחה. לפעמים צריך מסגרת שבה יש צוות, סדר יום, מעקב ותמיכה.

חשוב להבין: המעבר למסגרת טיפולית לא אומר שהמשפחה נכשלה. להפך. הרבה פעמים זו החלטה אחראית מאוד.

בית אבות או מסגרת סיעודית: לא עונש, אלא מעטפת

יש לא מעט משפחות שמרגישות אשמה כשהן מתחילות לבדוק בית אבות, דיור מוגן או מסגרת סיעודית. זה טבעי. אבל צריך לשנות את נקודת המבט.

מסגרת טובה לגיל השלישי לא אמורה לקחת את האדם מהמשפחה. היא אמורה לתת לו מעטפת שהבית כבר מתקשה לתת השגחה, ארוחות מסודרות, ניהול תרופות, חברה, פעילות, צוות זמין וסביבה מותאמת יותר.

במקרים מסוימים, דווקא מעבר למסגרת מתאימה מחזיר לאדם המבוגר משהו מהביטחון שאבד לו. הוא לא לבד כל היום. יש מי שרואה אם הוא לא אכל. יש מי ששואל לשלומו. יש מי שמוודא שהתרופות נלקחו. יש סדר יום. יש עוד אנשים סביבו.

כמובן, לא כל מסגרת מתאימה לכל אדם. יש הבדל בין אדם עצמאי, תשוש, סיעודי, תשוש נפש או סיעודי מורכב. לכן הבחירה צריכה להיות מקצועית, רגישה ומותאמת באמת למצב הרפואי, התפקודי והרגשי.

מה חשוב לבדוק לפני שבוחרים מסגרת?

לפני שבוחרים בית אבות או מסגרת טיפולית, כדאי לבדוק כמה דברים בסיסיים.

הדבר הראשון הוא התאמה למצב. לא לבחור רק לפי מחיר, מיקום או המלצה כללית. צריך להבין מה האדם צריך בפועל: האם הוא צריך עזרה ברחצה? האם הוא נופל? האם יש דמנציה? האם הוא צריך מעקב תרופתי צמוד? האם הוא מתקשר טוב? האם הוא זקוק לפעילות חברתית? האם הוא צריך השגחה בלילה?

הדבר השני הוא הצוות. חשוב לבדוק מי נמצא במקום, איך נראית הזמינות, איך מתבצע ניהול תרופות, איך עוקבים אחרי שינוי במצב הדייר, ואיך מתקשרים עם המשפחה.

הדבר השלישי הוא התחושה במקום. לפעמים נכנסים למקום ומרגישים מיד אם יש בו כבוד, סבלנות וניקיון. כדאי לשים לב איך מדברים אל הדיירים, האם הם נראים מטופחים, האם יש פעילות, האם יש ריח נעים, האם המקום רגוע או לחוץ.

והדבר הרביעי הוא שקיפות. משפחה צריכה לדעת עם מי היא מדברת, למי פונים כשיש בעיה, איך מקבלים עדכונים, ומה בדיוק כלול בשירות.

לא לחכות למשבר

אחת הטעויות הנפוצות היא לחכות לרגע שבו כבר אין ברירה. נפילה קשה. אשפוז. שחרור מבית חולים בלי פתרון. קריסה של בן משפחה שמטפל לבד. ואז הכול נעשה מהר, בלחץ, בלי זמן לבדוק ובלי יכולת לחשוב בשקט.

עדיף להתחיל לבדוק מוקדם. לא בהכרח כדי להעביר את ההורה מיד, אלא כדי להבין את האפשרויות. לדעת מה קיים. להבין מחירים. לבדוק זכויות. להתייעץ עם אנשי מקצוע. לבקר במקומות. לשמוע חוות דעת.

כשבודקים מוקדם, ההחלטה נעשית ממקום רגוע יותר. לא מתוך לחץ, אלא מתוך אחריות.

עם מי כדאי להתייעץ?

הכתובת הראשונה היא בדרך כלל רופא המשפחה. הוא מכיר את האדם, את הרקע הרפואי, את התרופות ואת השינויים האחרונים.

במקרים מורכבים יותר, כדאי לשקול פנייה לגריאטר. גריאטר מסתכל על האדם המבוגר בצורה רחבה: מצב רפואי, תרופות, תפקוד, זיכרון, נפילות, תזונה, מצב רגשי ותמיכה משפחתית.

אפשר גם להתייעץ עם אחות קהילה, עובד סוציאלי, פיזיותרפיסט, תזונאית או אנשי מקצוע שמתמחים בגיל השלישי. לפעמים שיחה אחת טובה עושה סדר גדול מאוד.

וכמובן, חשוב לדבר גם בתוך המשפחה. לא תמיד כולם רואים את המצב באותה צורה. אחד מהילדים אולי מבקר כל יום ורואה את הקושי מקרוב, ואחר מגיע פעם בשבועיים וחושב שהכול בסדר. לכן כדאי לשתף מידע, לא להאשים, ולנסות לקבל החלטות יחד.

לשים לב בזמן, בלי להיבהל ובלי להתעלם

ירידה תפקודית בגיל השלישי לא תמיד מגיעה בבת אחת. לפעמים היא מתגנבת לאט: פחות אוכל, פחות סדר, יותר שכחה, יותר נפילות, יותר תלות, יותר בלבול.

הדבר החשוב הוא לא להתעלם אבל גם לא להיכנס ללחץ. צריך לבדוק, לשאול, להתייעץ ולבנות מעטפת שמתאימה למצב האמיתי של האדם.

לפעמים הפתרון הוא חיזוק הטיפול בבית. לפעמים צריך מטפל או התאמות סביבתיות. ולפעמים, כשיש צורך בהשגחה רחבה יותר, מסגרת מתאימה לגיל השלישי יכולה להיות דווקא הבחירה שמחזירה ביטחון, סדר ואיכות חיים.

בסוף, השאלה היא לא רק איפה ההורה גר. השאלה היא איפה הוא חי בצורה בטוחה, מכובדת ורגועה יותר.

ניתן להתקשר לייעוץ ללא עלות דנחי דוד, יד לקשיש, 0526682588