ברחבי תבל סובלים מאוסטיאוארטריטיס בערך 300 מיליון חולים. אוסטיאוארטריטיס היא דלקת מפרקים ניוונית חשוכת מרפא, שמקורה בפציעה או בתופעות כרוניות ניווניות. מחלה זו גורמת לנזקים בהיקף משתנה למפרקים בגוף, ובפרט שחיקת סחוס שיש בה כדי לחשוף את קליפת העצם מתחתיו וליצור מצב שבו היא נשארת בלא שכבת הסיכה וההגנה של הסחוס, דבר הגורם לא רק לעיבויה – וכן לחיבורי מפרקים המביאים לידי מגבלות תנועה משמעותיות – אלא גם לכאבים עזים, לנפיחות במפרק ובשלבים מאוחרים יותר אף לעיוותו.
מחלת האוסטיאוארטריטיס נפוצה לא רק בקרב הקבוצה שעימה היא מזוהה, כלומר קבוצת המבוגרים שעברו את גיל 60 (30% מן החולים), אלא גם בקרב צעירים שהרימו משאות כבדים או נפצעו בעת שירותם הצבאי או בקרב ספורטאים המבצעים תנועות חזרתיות במפרק זה או אחר, וכן צעירים בגיל ההתבגרות (בני נוער).
כיום ניתן לבצע דיאגנוזה של אוסטיאוארטריטיס בשלביה המוקדמים אך ורק באמצעות מכשיר MRI, המאפשר לבחון בדיוק רב את מצב הסחוס, אך שלבי ההדמיה לצורך דיאגנוזה כאמור כרוכים בחשיפת המטופלים לקרינה ואורכים כיום זמן רב משום שהתורים לביצוע בדיקה זו הינם ארוכים, וזמינותם אינה גבוהה די הצורך. עיכוב זה באבחון יוצר קושי בפיתוח תרופה כנגד המחלה משום צמצומה של האפשרות לבדוק את שלביה המוקדמים של התופעה ומאפייניהם, וכידוע – לטיפול מוקדם יש משמעות רבה במקרים רבים. "ההזדמנויות לטיפול במחלת המפרק מצטמצמת ככל שחולף הזמן וסחוס המפרק נהרס, מה שיגרום בסופו של דבר לעבור לאופציה הניתוחית", סיכמה את המצב ראש המעבדה לחקר הסחוס מהפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית בירושלים פרופ' מונה דביר-גינזברג. במצב הדברים האמור נאלצים החולים להשתמש בדרך כלל במשככי כאבים, אך השימוש בהם צריך להיות מוגבל בזמן ומבוקר מאוד משום החשש ליצירת תלות בתרופה (התמכרות) וכן להשפעות חמורות כגון נזקים לקיבה ולכליות, ואף עלייה בלחץ הדם. חולים לא מעטים ייאלצו לעבור ניתוח להחלפת מפרק, ניתוח שחסרונו הגדול הוא כי "תוחלת החיים" של מפרק מושתל (או חלק ממנו) העשוי מטיטניום אינה עולה על 15–20 שנה.
הדוקטורנטים ג'ורג בטשון וג'ינאן אליאן – עם ד"ר אלי רייך במעבדה האמורה לחקר הסחוס בראשות פרופ' דביר-גינזברג – שקדו בשנים האחרונות על פיתוחה של בדיקת דם ייחודית לצורך אבחון אוסטיאוארטריטיס. הבדיקה הייעודית מגלה את מצב מרכיביו של חלבון מסוים (הנקרא בשם "SIRT1"), שהם בבחינת סמן ביולוגי (ביו-מרקר) שיכול לתת אינדיקציה בדבר חומרתה של מחלת המפרק הניוונית (היא האוסטיאוארטריטיס). יש לציין כי ממצאיהם של החוקרים האמורים מן האוניברסיטה העברית בירושלים פורסמו במאמר מדעי חדש בכתב העת היוקרתי למחלות ריאומטיות Annals of the Rheumatic Diseases. "בדיקת הדם שפיתחנו עשויה לגלות את השלב שבו נמצאים החולים, לזהות אותה גם בשלביה המוקדמים, בחלון זמן שבו תרופות ניסיוניות תוכלנה להועיל לחולה. בידינו מידע של תצפיות אנדוסקופיות המאפיינות את מידת החומרה של הנזק במפרק של בני אדם ומקשרות את רמת החומרה לרמות הביו-מרקר בדם. כוונתנו היא שרמות הביו-מרקר בדם ישמשו כתחליף לבדיקת MRI", אמרה פרופ' דביר-גינזברג.
דבריה של פרופ' דביר-גינזברג על תרופות ניסיוניות כוונו, בין השאר, לתרופה סנוליטית מודרנית ומתקדמת שפותחה לפני זמן לא רב ויש בה כדי לבשר טובות. "עם התפתחות המחלה מצטברים תאים שעברו תהליך המכונה Senescence, הגורם להפסקה ביכולתם להתחדש ולהתחלק בסחוס המפרק. תאים אלה הם מעין תאי 'זומבי' הגורמים למוות של שכניהם התאים הבריאים. תרופה סנוליטית ניסיונית, שכרגע מצויה בפאזה קלינית שנייה, מסוגלת לצמצם ביעילות את תאי ה'זומבי' בסחוס הפגוע, למנוע תמותה של התאים הבריאים ואת התפתחות המחלה – זאת ניתן לראות על ידי הירידה ברמות הביו-מרקר בדם. לעניות דעתי, הביו-מרקר והטיפול התרופתי יוכלו לשנות יחד את חייהם של החולים במחלת האוסטיאוארטריטיס", בישרה פרופ' דביר-גינזברג. "זה המקום לציין כי המחקר זכה לתמיכת האיחוד האירופי בקונצרציוםFP7-HEALTH DBOARD וה-BSF, ISF, בשיתוף קבוצות מחקר מארצות הברית ואירופה. חברת מסחור הידע והטכנולוגיה 'יישום' מהאוניברסיטה העברית כבר הספיקה להביע בפיתוח עניין".
לדעת פרופ' דביר-גינזברג, שיטת הדיאגנוזה באמצעות בדיקת דם תוכל להיות בעתיד בדיקה פשוטה הרבה יותר שאותה יוכלו החולים הסובלים מליקויי מפרקים לערוך בביתם כדי לראות אם נדרש טיפול או מעקב אצל רופא מומחה. וכך סיכמה פרופ' דביר-גינזברג: "החלום שלי הוא שמטופלים ורופאים ידעו טוב יותר מה מצב המפרק שלהם, ומתי נכון לקחת תרופה. אין לי צל של ספק שהביו-מרקר יתרום לפיתוח תרופות כנגד המחלה שיביאו להאטת התקדמותה והופעתה השכיחה בקרב האוכלוסייה בעתיד".