כדי שלא להלאות בהסברים פיזיקאליים ארוכים אומר כך: כאשר אנו משוחחים בטלפון אין חוט שמקשר בינינו אלא גלים באורכים שונים שנקראים קרינה בלתי מייננת. זוהי קרינה שלא יכולה לגרום לאטומים לפלוט אלקטרונים ולהפוך ליונים, ולכן היא גם פחות מזיקה לבני אדם מאשר קרינה מייננת. למעשה, קרינה זו קיימת בכל מכשיר שאפשר להעלות על הדעת ושנוצר לאחר המצאת החשמל – טלפונים, אנטנות סלולר וטלוויזיה, אינטרנט, עמודי חשמל, סמארטפונים, לייזרים ומכשירים הפועלים על אולטרא סגול או אינפרא אדום. יחד עם זאת, קיים הבדל מהותי בין רשת החשמל שעובדת על גלים גדולים מאוד, ובין רשתות סלולאריות שמתבססות על גלים קטנים מאוד. לכן, גם המכשור הייעודי וההתייחסות הינם נפרדים לכל תחום.
אמרתי שהיא פחות מזיקה מקרינה מייננת, אך למעשה ברמות עוצמה וחשיפה גבוהות היא עלולה להזיק לבני אדם וגם לבעלי חיים. הדעות עדיין חלוקות והנושא נחקר, אך מה שברור הוא שקיימות המלצות אותן מעדכן מעת לעת ארגון הבריאות העולמי (WHO), אשר קובעות את ערכי החשיפה המותרים. בעיקרון, ההנחה היא שבחשיפה גבוהה בהחלט ייתכנו שינויים ביולוגיים וסיכוני בריאות, כך שההמלצות מיועדות להקטין ככל האפשר את הסיכון. בישראל, המשרד לאיכות הסביבה הוא שאחראי על יישום המלצות ארגון הבריאות העולמי ועל קביעת ערכי החשיפה המותרים. הפעילות מעוגנת בחוק למניעת קרינה בלתי מייננת משנת 2006, וכן על תקנות נלוות משנת 2009.
הדברים אינם ברורים בדיוק, אך ישנן המלצות של ארגוני הבריאות לגבי אוכלוסיות הנמצאות בסיכון גדול יותר. לדוגמא, ילדים עשויים להיפגע יותר מרמות קרינה חזקות, מאחר שגופם עובר תהליכי התפתחות רגישים ומורכבים. כמו כן, אנשים מבוגרים מעל גילאי 60 נמצאים בקבוצת סיכון, וגם חולים במחלות שונות. חשוב לציין שדווקא אנשים שנמצאים בין טווחי הגילאים הללו, כלומר מבוגרים, נחשפים לרמות קרינה גדולות יותר במסגרת העבודה.
בעיקרון כן, וניקח לדוגמא את חברות הסלולר. סכנת הקרינה תלויה במיקום האנטנה ובמרחק ממנה, ואילו החברות בהחלט מודעות לתקנות ולערכי הסף המותרים. על כן, הן נזהרות ומעבירות את האנטנות בדיקות שוטפות, וגם מחויבות בהגשת דוחות למשרד להגנת הסביבה. יחד עם זאת, ישנן גם אנטנות שמוצבות בצורה גבולית, מה שעלול ליצור תסריט של קרינה מסוכנת.
אני עובד עם לקוחות פרטיים ועסקיים החל בחברות, מפעלים ומוסדות, וכלה בבתי ספר, רשויות מקומיות ודירות פרטיות. לכן, כבר יצא לי להיתקל במקרים רבים. לדוגמא, לפני זמן מה הוזמנתי למתנ"ס בקריות ובין היתר עברתי על הטלפונים במקום. מתוך סדרה ארוכה של מכשירים הופיע אחד שפלט קרינה גבוהה ביותר, ולכן הנחיתי לפסול אותו. דוגמא נוספת היא וילה שהוזמנתי אליה ומצאתי שחצי ממנה פסולה מבחינת רמות הקרינה.
חשוב להבין שתחום הקרינה הוא מורכב, אי ודאי וכולל משתנים רבים. ייתכן למשל שבאותה הווילה בוצעו בעבר עבודות חשמלאות בלתי מקצועיות, או שהייתה תקלה אלקטרונית דווקא במכשיר הטלפון הספציפי. בעיקרון, כל מכשיר שעובד על זרם חלופי עלול לפלוט קרינה, והדבר תלוי לא מעט בקונסטרוקציה האלקטרונית שלו. לדוגמא, ידוע שמכשיר האל-פסק במחשבים ישנים מקרין בצורה חזקה יותר, ואילו מחשבים חדשים פולטים פחות קרינה.
התשובה לשאלה זו פשוטה מאוד. מכיוון שלאזרח אין את המכשור והידע המתאים על מנת לאתר מוקדי קרינה במקום העבודה או בבית, עליו להזמין איש מקצוע מוסמך שעבר את מבחני המשרד לאיכות הסביבה. איש המקצוע מגיע עם המכשור הייעודי ומבצע סדרת בדיקות במקום. לאחר שמאותרות נקודות בעייתיות נותן הבודק הנחיות והדרכה, כמו המלצה להחלפת מכשיר או הקטנת השימוש, ומכאן והלאה הבחירה היא בידיי הלקוח.
הינכם מוזמנים לשאול את יעקב כץ שאלות נוספות בפורום קרינה בלתי מייננת של הפורטל.
למידע נוסף היכנסו לאתר.