כדי לקבל מידע בנושא שוחחנו עם ניסים כהן, מוהל רפואי בעל הסמכה ממכון "ברית אליהו", שהינו חבר בכיר באיגוד המוהלים העולמי. מאחוריו יותר מעשר שנות ניסיון והמלצות רבות מהורים בזכות הסברים ברורים ומניחי דעת, ושמירה על אווירה נעימה ורגועה. ניסים כהן מנהל את פורום מוהל רפואי, ברית מילה בפורטל ועונה בו על שאלות הגולשים.
בשמחה. המילה היא מהעתיקות במצוות התורה שהחלה כבר עם אברהם אבינו, ועד לימינו היא מבוצעת בכל התפוצות כמצווה מן התורה. בלי קשר לתועלת הבריאותית, המצווה מתקיימת כמעט על ידי כל עם ישראל בכל התפוצות, למרות שאין חוקי מדינה המחייבים את קיומה וגם אצל אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות.
כבר בתלמוד מבואר הדבר:
"תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצווה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב- עדיין עושין אותה בשמחה... תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מצווה שמסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזירת המלכות כגון עבודת כוכבים ומילה- עדיין היא מוחזקת בידם"
אכן, גם בתקופות של גזירות שמד שנגזרו על ישראל מצד אויביו, ובפרט גזרו על המילה, המשיכו בני העם לקיים אותה במסירות נפש. גם בעת החדשה גזירה זו ניתנה ברוסיה של סטלין, בגרמניה הנאצית ובמקומות נוספים.
את אופן ביצוע המילה אנו יכולים למצוא בשולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רס"ד, סעיף ג': "כיצד מלין? חותכין את הערלה כל העור החופה העטרה עד שתתגלה העטרה ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מהעור בציפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה ואחר כך מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים כדי שלא יבוא לידי סכנה וכל מוהל שאינו מוצץ- מעבירין אותו ואחר שמצץ נותן עליה אספלנית או רטיה או אבק סמים העוצרין הדם..."
כפי שניתן לראות, מציצת הדם מהווה חלק בלתי נפרד וחשוב מהמילה, והדבר נובע מרצון לשמור על בריאותו של התינוק. חכמים הבחינו שללא מציצה עלולה להיות סכנה מוחשית לשלומו, עד כדי כך שנכתב שאם המוהל נמנע מהמציצה הוא מועבר מתפקידו.
ואולם, ראוי לשים לב שההלכה מתייחסת אל התוצאה הרצויה, דהיינו אל השאיבה של הדם מהמקומות הרחוקים, ולא אל האופן שבו מבצעים את המציצה. בימינו ניתן לבצע את המציצה בשני אופנים, הראשון הוא מציצה ישירה עם הפה של המוהל, והשני הוא עם שפופרת זכוכית מיוחדת שאפשרה לחטאה.
מלכתחילה על פי ההלכה, וכן לפי הנוהג לאורך הדורות, מבצעים את המציצה עם הפה. מדובר בגישה טבעית לנושא מפני שהפה יכול לשמש ככלי מציצה זמין ובעל שאיבה חזקה, וכמו כן לרוק יש תכונות מרגיעות ומרפאות. כך למשל, כאשר אנו נחתכים באצבע אנו מכניסים אותה אינסטינקטיבית לפה, ואף הרמב"ם ציין שהרוק טוב לריפוי פצעים.
לאורך השנים התפתח הידע ברפואה והתגברה המודעות לנושא הסטריליזציה. הדבר הוביל לתהיות מצד רופאים ורבנים שסברו שאת המציצה יש לבצע עם מכשיר אחר ולא עם הפה. כך לדוגמא, הרב של וינה, הרב אלעזר הורוויץ, שהיה תלמידו של החתם סופר, שאל את רבו בנושא הזה: אחד הרופאים בווינה שאל אותו אם חובה למצוץ רק עם הפה או שניתן לעשות זאת באמצעי אחר? השאלה עלתה לאחר שמספר ילדים שנימולו בווינה על ידי מוהל מומחה לקו בצרעת באזור הברית, ואשר בזמן הסמוך לברית התפשטה לשאר גופם (מדובר במחלה שתיאורה דומה למדי לזה של וירוס ההרפס). מבדיקות הרופאים עלה שמקור המחלה הוא פה המוהל בעת מציצת הדם. החתם סופר השיב לשאלתו של תלמידו, שלא נמצא מציצה בפה כי אם למקובלים שצריך למתק הדין על ידי הפה והשפתיים, והיכן שיש סכנה כלשהיא אין לנו עסק בנסתרות ולכן אפשר להוציא את הדם על ידי כל פעולה שהיא שתביא לתוצאה הרצויה, אך יזהירו הרופאים שיעידו באמת שהספוג או כל אמצעי אחר עושה את פעולת המציצה בפה, דהיינו שאיבת הדם מהמקומות הרחוקים. ויותר מזה אין לחוש.
מן הסיפור ניתן להבין שלא מחייבים למצוץ דווקא עם הפה, אלא שכל דרך בה משיגים את אותה תוצאה הינה כשרה.
יש לציין כי קיימת גם סוגיית הבטיחות של המוהל, מאחר שגם התינוק עלול להדביק את המוהל, ואם התינוק חולה במחלה מדבקת הוא עלול להדביק אותו.
לעדכונים שוטפים ולשאלות בנושאי הכתבה ניתן להצטרף לעמוד הפייסבוק של ניסים כהן.
עם השנים המציאו כלי מציצה שונים עד שפותחה שפופרת המציצה בה משתמשים היום, שעשויה מזכוכית. השפופרת מולבשת על מקום הברית בעוד המוהל מצמיד את הפה אל הקצה השני שלה. כך מבוצעת שאיבה סטרילית וחזקה של הדם בוואקום, ללא מגע עם הפצע. לאורך הזמן יותר ויותר פוסקים הסכימו עם השיטה הזאת, וישנם גם פוסקים שהתירו את המציצה באופנים אחרים.
לעומת זאת, ישנם פוסקים גדולים אחרים שהביעו התנגדות נחרצת למציצה עם השפופרת. לגישתם, אין לשנות את אופן המציצה המקובל מימים ימימה, ולא מעט רופאים גם מעידים שהמציצה עם הפה איננה מזיקה. בשנים האחרונות נערכו מחקרים שכללו אלפי תינוקות, ונמצא בהם כי קיימת הסתברות נמוכה להעברת נגיף ההרפס על ידי מציצה עם הפה, וגם זאת ללא הוכחות מדעיות אלא באופן נסיבתי. כך לדוגמא, מתוך שבעה מקרים של הדבקה בהרפס בשבע שנים, כלומר תינוק אחד לשנה, אי אפשר לשלול את האפשרות שההדבקה התרחשה כבר בלידה כאשר התינוק עבר בתעלת הלידה.
כמו כן, הדבקה בהרפס אחרי מציצה עם הפה הינה בשיעור נמוך בהרבה לעומת זיהומים אחרים שיכולים להופיע בברית המילה, ויחסית לסיבוכים אפשריים נוספים כמו דימום. לכן, כמו שלא מבטלים את מצוות המילה בגלל הסיבוכים הללו, גם אין מקום לבטל את המציצה בפה – כך טוענים מי שסבורים שמציצה בפה מהווה חלק בלתי נפרד מהמצווה.
בנוסף לכך, יש לזכור כי קיימים לא מעט מצבים בחיי השגרה הצופנים סיכון רב בהרבה בהשוואה למציצה בפה, למשל ספורט תחרותי מסוכן, ניתוחים אסתטיים בלי הכרח רפואי (לרבות בקטינים), וכדומה. אף אחד לא דורש לבטל את הדברים האלו עקב הסיכונים האפשריים, למרות שהשיעור והחומרה שלהם הרבה יותר גדלים יחסית למציצה ישירה עם הפה.
על כל פנים, ניתן לראות שישנם טיעונים לכאן ולכאן.
אכן, משרד הבריאות יצא בהנחיות למוהלים על מנת להקטין ככל האפשר את הסיכון לתינוק. לפי ההנחיות יש לבצע מספר פעולות:
ניסים כהן הינו מוהל רפואי מנוסה, מוסמך מכון "ברית אליהו" וחבר בכיר באיגוד המוהלים העולמי. שאלות בנושאי הכתבה ובנושאים נוספים ניתן להפנות אל ניסים כהן באמצעות פורום מוהל רפואי, ברית מילה.