ככלל, ילדים ובני נוער פגיעים יותר ממבוגרים למצבי לחץ, כיוון שתהליך התפתחות האישיות שלהם טרם הושלם ומנגנוני ההתמודדות שלהם פחות יעילים. בעוד שפחד מתעורר לנוכח סכנה מידית וספציפית, חרדה מופיעה כתגובה למחשבות ורגשות, ולא כתגובה לאיום ממשי.
סימנים למצוקה, למתח או לחרדה עשויים לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות:
לילדים בגילאים שונים יכולת הבנה ועיבוד מידע שונה, על כן יש להסביר את המצב בצורה אמינה וברורה התואמת את יכולת ההבנה שלהם:
עד גיל שלוש: התגובה של הילד תיגזר מהתגובה שלכם. יש לדבר בטון מרגיע לעטוף בחום, לחבק ולשמור על קרבה פיזית.
גילאי ארבע עד שבע: תנו מידע מסודר, קצר ומינימלי אך הימנעו מחשיפת הילדים לשיחות של מבוגרים או לשידורי הטלוויזיה. שמרו על קרבה ומגע פיזי. ניתן להשתמש ולהיעזר בדמיון ככלי טיפולי להרגיע את החרדה ולהתמודד איתה.
גילאי שמונה עד עשר: הקשיבו לשאלות הרבות שעשויות לעלות. שדרו מסר שמותר וכדאי לדבר ולשאול. אפשרו לילד לדבר על רגשותיו. המענה לילדים צריך להיות קצר, אמפטי וענייני. יש להסביר רק מה שהילד שואל וכל מה שחשוב להגנתו ובטחונו.
גילאי עשר ומעלה: הגבילו את הצפייה בחדשות. נסו לתת לילדים ערוצים נוספים לביטוי רגשותיהם כמו ציור, פיסול, שיחה, סיפור, יצירה או משחק תפקידים. חוסר מידע על מצב מלחיץ ומעורר חרדה גבוהה יותר מאשר מידע קונקרטי ומינימלי שההורים יכולים להעניק לילדים.
כדאי לשמור על שיגרת חיים ומסגרת מובנית וקבועה. נסו לחזק את התחושה שאתם שם עבורם ותעשו הכל כדי לשמור עליהם. במידה והסימנים נמשכים או מחמירים, יש להתייעץ עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש.