X
פתח תפריט ניווט ראשי
מצאו אותנו בפייסבוק:
מדור כירורגיה
עשרות אחוזים מאוכלוסיית העולם – בערך שליש – סובלים מפיסורה (סדק בפי הטבעת). ככל שידוע, אין הבדל ניכר בין זכרים ובין נקבות ככל שאמורים הדברים בשכיחותה של הפיסורה, אלא היא יכולה להתגלות באותה שכיחות ובאותו סיכון הן אצל זכרים הן אצל נקבות, ואחת היא מה גילם. זאת, למעט קבוצת הסיכון של תינוקות עד גיל 12 חודשים, אשר מטעם בלתי ידוע מועדים הם ללקות בפיסורה יותר משאר קבוצות הגיל.
פיסורה (סדק בפי הטבעת), הידועה בקרב אנשי הרפואה גם בשמה פיסורה אנאלית, היא כל סיטואציה של פגיעה כגון חריץ או בקע או קרע או סדק או חתך באזור פי הטבעת (שדרכו נפלטת, בין היתר, פסולת המזון המוצקה מן המעיים) ובצינור הזעיר והדקיק – התעלה האנאלית, בלשון אנשי המקצוע – המחבר את פי הטבעת אל הרקטום (הקרוי בשם חלחולת בעברית). הסיבה לפיסורה היא בדרך כלל פגיעה נקודתית המביאה לכיווצו של שריר פי הטבעת וגורמת לכך שמצטמצמת כמות הדם המגיעה אל סביבת הקרע, וכך מתארכת באופן ניכר תקופת ההחלמה מן הפיסורה.
סדק בפי הטבעת (או פיסורה) הוא חריץ או בקע או קרע או סדק או חתך בפי הטבעת או בתעלה האנאלית שאינו מעלה ארוכה. לעומת זאת, טחורים אינם אלא התפשטות לרוחב של כלי הדם במקומות האמורים בגוף. בהשוואה לטחורים, הפיסורה מתאפיינת יותר בתפיחתו של העור המקיף את פי הטבעת ובהתכווצותם של השרירים באזור פי הטבעת. היות שיש קווי דמיון בלתי מבוטלים בין סיבותיהן של שתי התופעות הפתולוגיות האמורות (פיסורה וטחורים), יש שאנשים לוקים הן בפיסורה הן בטחורים בעת ובעונה אחת.
עם גורמי הסיכון העיקריים להיווצרות פיסורה נמנות למשל בעיות שונות הקשורות במישרין לפעילותה של מערכת העיכול דוגמת שלשול (כלומר פליטת צואה נוזלית ודלילה מדי), עצירות – קרי: ריקון מעיים המתרחש לעיתים נדירות מדי, בדרך כלל פעמיים בשבעה ימים לכל היותר, כמו למשל עקב גושי צואה קשה, ובייחוד כאשר הינם גדולים – וכן פעולת מעיים שאינה קלה או שכמות הפסולת הנפלטת בה הינה רבה.
גורמי סיכון נוספים הם בעיות אחרות שעניינן הגעת דם טבעית בכמות מצומצמת מהרגיל לסביבת פי הטבעת והתעלה האנאלית (בייחוד אצל זקנים) וכל מחלה הגורמת לפגיעה בזרימת הדם לאזור פי הטבעת (למשל מחלות כלי דם), היסטוריה רפואית של הליכים כירורגיים באזור פי הטבעת, מחלות הפוגעות ברירית של מערכת העיכול שמקורן בדלקת (דוגמת קרוהן וקוליטיס כיבית).
עם גורמי הסיכון האלה נמנים גם פגיעות פיזיות באזור פי הטבעת והתעלה האנאלית עקב כניסתו של גוף זר או עקב מגע חזק מדי באזור פי הטבעת או פגיעה פיזית שם עקב נפילה או עקב קיום יחסי מין אנאליים.
בגדר גורמי סיכון לעניין פיסורה יכולים לבוא גם מצבים כגון התעברות (המביאה לידי לחץ מכני על אזור פי הטבעת) ואף לידה, תמורות במשקל הגוף עקב תזונה בלתי מאוזנת (ובייחוד זו הגורמת לעצירות), וכן ישיבה בבית השימוש בתנוחה בלתי נכונה מבחינה פיזית, ואפילו גורמים שמקורם בגנטיקה.
גורם סיכון נוסף לעניין סדק בפי הטבעת הוא קבוצת הגיל של תינוקות עד גיל שנה, שאצלם התופעה הפתולוגית של פיסורה נפוצה ביותר מטעם כלשהו שעדיין הינו בגדר תעלומה. יש התולים זאת בכך שהעיכול אינו קל לתינוקות או שהם נוטים לסבול מצואה רכה מדי או קשה מדי או שסביבתו של פי הטבעת אצלם עודנה פגיעה מאוד.
אפשר לסווג את התסמינים המרכזיים הנפוצים ביותר של סדק בפי הטבעת לתסמינים המתגלים אך ורק בעת הפרשת הצואה ולתסמינים המורגשים (או נראים) גם במצבים אחרים. אך יש לציין כי בדרך כלל האנשים הסובלים מסדק בפי הטבעת אינם חשים בסימפטומים כלשהם בזמן שאין הם עושים את צורכיהם הגדולים.
עם התסמינים מן הסוג הראשון, המתגלים רק בעת ריקונם של המעיים, נמנים תחושה הנמשכת מספר דקות עד מספר שעות של מכאוב חריף כמעין דקירה – או תחושת שרפה או הרגשת עקיצות קטנות באזור פי הטבעת – וכן יציאת דם או פליטת נוזל צהוב הנראים בנפרד מחומרי הפסולת המופרשים מן המעיים בעת עשיית הצרכים הגדולים ואינם בלולים בהם. בדרך כלל מדובר בהופעת נטפי דם בתוך אסלת בית השימוש או בכתם זעיר של דם שצבעו אדום שאינו כהה על התחתונים או על הנייר המשמש לניקוי הגוף לאחר עשיית הצרכים. זאת, בין שמדובר בנייר טואלט בין שמדובר בממחטת נייר בין שמדובר במגבונים לחים בין שמדובר בכל מוצר היגיינה אחר המשמש לתכלית זו.
עם התסמינים מן הסוג השני, הקיימים לא רק בעת עשיית הצרכים הגדולים, נמנים תחושת אי-נוחות וקשיים להתמיד בתנוחת ישיבה לאורך זמן (ובפרט על משטח שאינו רך), שסע שאפשר לראותו בעור המקיף את אזור פי הטבעת, וכן איריטציה באזור פי הטבעת או תחושת צורך לגרד שם. והכול, בין שחשים בתסמינים האמורים ללא הרף, בין שחשים בהם שלא ברצף, אלא חשים בהם רק באופן מקוטע, קרי: עם הפסקות בין הרגשה להרגשה.
יש להגיע ללא דיחוי לבדיקה בקליניקה של הרופא אם חשים ייסורים בעת הפרשת הצואה או במצבים שבהם נראים סימני דם בצבע אדום בהיר על התחתונים או על הנייר המשמש לקינוח פי הטבעת או בתוך אסלת בית השימוש.
הדיאגנוזה של הפיסורה אינה סבוכה כלל, והיא נערכת על דרך הבדיקה הפיזית אצל רופא כירורג מומחה או רופא גסטרואנטרולוג מומחה. בדיקה זו עשויה לכלול בדיקת פרוקטוסקופיה מיוחדת (ובפרט לצורך הבחנה בין טחורים ובין פיסורה), שבה עושה הרופא שימוש באנדוסקופ (מכשיר צפייה) המוחדר דרך פי הטבעת. הדבר נעשה כדי לבדוק את התעלה האנאלית והרקטום.
התופעה הפתולוגית של סדק בפי הטבעת איננה צופנת בחובה סכנה כלשהי, אבל יש בה כדי לשבש מאוד את שגרת החיים ולדרדר מאוד את איכות החיים של הסובלים ממנה. יש להדגיש כי פיסורה כשלעצמה אינה גורמת לסרטן. עם זאת, אין לשכוח כי צואה עם דם או צואה כהה ביותר שאינה רכה – ובייחוד פיסורה חריגה הנמצאת בצדדים ולא במקום הרגיל בקו האמצע בדופן האחורי של פי הטבעת – יכולות להיות אינדיקציה לתופעות פתולוגיות בעייתיות מסוכנות הרבה יותר מפיסורה. בייחוד אמורים הדברים באינפקציות ובתופעות פתולוגיות דלקתיות כגון מחלות קרוהן או קוליטיס כיבית ואפילו בסרטן המעי הגס. לפיכך, חיוני ביותר לבוא אל הקליניקה של רופא כירורג מומחה או רופא גסטרואנטרולוג מומחה כל אימת שמתגלה צואה עם דם או כאשר מתגלה צואה כהה מאוד שאינה רכה.
ראשית חוכמה, צריך להתמודד עם הבעיה בזמן סמוך ככל האפשר לגילויה, ולא לחכות עד שיחמיר המצב ויסתבך. חשוב לזכור כי בדרך כלל הפיסורה חולפת מאליה, וכי בלא מעט מקרים ומצבים אין כל הכרח לשהות בבית חולים, אלא אפשר בהחלט להעניק לחולה במעונו טיפול כנגד סדק בפי הטבעת, כך שהמטופל יבריא כעבור מספר ימים ולכל היותר תוך כמה שבועות.
הטיפול הרגיל נועד לשכך את הכאבים, לעצור את פליטת הדם ולהביא למצב שבו הצואה קשה פחות והפרשתה קלה ומהירה יותר, והכול – במטרה להפסיק את הנזק לרקמה הרירית או לרקמה העורית באזור הפגוע. לפיכך, הטיפול הבסיסי כנגד פיסורה כולל הנחיה להרבות בצריכת נוזלים (ובפרט מומלץ להרבות בשתיית מים) ומזונות עתירי סיבים תזונתיים, כגון פירות וירקות, לחם מדגנים מלאים, אורז מלא, פסטה, שיבולת שועל, שעועית, אפונה, עדשים, דגנים, זרעונים. יש הממליצים לאכול את הפירות והירקות עם הקליפה, ויש אומרים כי מוטב לאכול בייחוד פירות יבשים. לפי דעה אחת אמורה כמות הסיבים התזונתיים היומית הנצרכת לעלות בהדרגה – כדי למנוע התכווצויות קונוולסיביות בקיבה או התנפחות באזור הכרס או ריבוי גזים – ולהיות בערך 20 גרם. עוד מומלץ שלא לשבת זמן רב בבית השימוש או לאמץ את הגוף יתר על המידה בזמן הפרשת הצואה, וכדי לרכך את הצואה מומלץ לעשות שימוש בשמן פרפין ואף לקבל טיפול תרופתי (תרופות מרככות צואה) כדי לגרום לכך שפסולת המעיים תהיה נוקשה פחות.
בעניין השימוש בחומרים משלשלים חלוקות הדעות בקרב אנשי המקצוע. יש הדוגלים בשימוש בחומרים משלשלים לצורך ריכוכה של הצואה (ובפרט אצל ילדים), אך יש המתנגדים בתוקף לשימוש בחומרים אלו בנימוק כי חומרים משלשלים עלולים להביא לגירויה של הרקמה הרירית באזור המעיים ולירידה בתפקוד המעיים. כל רופא אמור לנהוג כראות עיניו בעניין זה ולפעול לפי שיקול דעתו.
הטיפול הביתי הבסיסי כולל גם ישיבה במשך רבע שעה או 20 דקות באמבטיה עם מים שאינם חמים ואינם קרים פעמיים או שלוש בכל יום ואף לאחר כל הפרשת צואה מן המעיים. כמו כן אפשר להוסיף טיפול תרופתי לתקופה של בערך 7–14 יום באמצעות חומרים מרדימים (מאלחשים) מקומיים הבאים כתרסיס, כג'ל או כמשחה לצורך פיזורם באזור פי הטבעת לפני הפרשת הצואה. זאת, כדי לשכך את מדקרות הכאב העזות בעת עשיית הצרכים הגדולים. במצבים שבהם ישנם מכאובים במשך זמן רב לאחר הפרשת הצואה אפשר להשתמש בתרופות כנגד כאבים. סיכויי הריפוי באמצעות הטיפול האמור בבית הינם בערך 50% (ויש אומרים: 70%–80%). אך שיעור הצלחתו של הטיפול האמור יכול להיות 65% (יש אומרים: 85%, ויש אומרים: 95%) אם ייעשה שימוש גם במשחות שונות המיועדות לטיפול מקומי וכוללות מרכיבים (עם חומר אלחוש או בלעדיו) הגורמים להתפשטות לרוחב של כלי דם וכך מביאים הם לצמצום הלחץ באזור פי הטבעת הודות להרפייתם של השרירים שהתכווצו באזור פי הטבעת, ואף גורמים הם לשיפור זרימתו של הדם לאזור פי הטבעת. יש לציין כי בדרך כלל אין נדרשת תקופת טיפול ממושכת כדי להשיג הטבה במצבו של החולה, אבל אין להתפתות להפסיק את הטיפול בשל כך. אדרבה, מן ההכרח להתמיד בטיפול יומיומי באמצעות המשחה לתקופה של בערך שמונה שבועות.
חשוב לדעת כי השימוש במשחה כזו עלול להיות כרוך בתופעות לוואי כגון גרד או תחושת צריבה באזור שבו נמרחה המשחה, ואף כאבי ראש עזים, סחרחורות (ובפרט במעבר ממצב של ישיבה או שכיבה למצב של עמידה), אדמומיות וירידה בלתי צפויה של לחץ הדם.
שאלה זו הינה חשובה ביותר, שכן יש לציין כי חלק מן המשחות האלה אסור בשימוש אצל נשים מעוברות או מיניקות, קטינים וכן חולים שמדדי לחץ הדם אצלם הינם נמוכים מדי או שהם סובלים מתופעות פתולוגיות קרדיולוגיות או ממיגרנות ומכאבי ראש. לכן יש לשאול תמיד בעצת רופא לפני כל שימוש במשחות האלה.
הטיפול בפיסורה באמצעות הקונוסים הרקטליים הינו טיפול מכני לשם הרחבת השרירים באזור סביבתו של פי הטבעת בין במצב שבו המעיים מרוקנים ובין במצב שבו הם מלאים. מדובר בקונוסים אטומים הכוללים נוזל שאפשר לחמם לצורך טיפול בחום כנגד היצרות או לקרר לשם טיפול בקור כנגד דימום או נפיחות.
במצבים הקשים יותר של פיסורה מקובל לנסות טיפול תרופתי באמצעות זריקות בוטוליניום טוקסין אל תוך שריר הסוגר הפנימי. זריקות אלו מביאות את השרירים באזור פי הטבעת לידי הרפיה ארעית במשך 8–12 שבועות, וכפועל יוצא מכך – לידי הפחתת שיעורו של הלחץ באזור ההזרקה, ובאופן זה יכולה הפיסורה לחלוף. בשיטת ההזרקה ישנה הסתברות של 80% להצלחה כבר אחרי הענקת טיפול של זריקה אחת בלבד. אומנם 75% מן החולים אינם סובלים מפיסורה במשך 6 חודשים לאחר הטיפול, אך יש אומרים כי אצל 50% מתוכם חוזרים תסמיני הפיסורה תוך שלוש שנים מאז הטיפול.
עוד יש לציין כי הזרקות בוטוליניום טוקסין מתאפיינות בתופעות לוואי כגון כאבים ואינפקציה באזור שבו ניתנה הזריקה, וכן יש חשש לשטף דם ולפגיעה ביכולת השליטה על פליטת גזים מן המעי הגס. גם חשוב לדעת כי כאשר מדובר בנשים מעוברות או מיניקות אין כל היתר להשתמש בבוטוליניום טוקסין.
סדק בפי הטבעת שאינו נרפא תוך חודש וחצי (יש אומרים: תוך שמונה שבועות, ויש אומרים: תוך ארבעה שבועות) למן תחילת הטיפול הבסיסי – בצירוף משחה והזרקת בוטוליניום טוקסין – בא בגדר פיסורה ממושכת וקשת ריפוי (פיסורה כרונית). במצבים כאלה מומלץ בהחלט להביא בחשבון את האפשרות להעניק טיפול על דרך של הליך כירורגי ולנתח את אזור הפיסורה. זאת, לאחר תקופת המתנה אחרת של חודש וחצי או חודשיים לפני בדיקה נוספת כדי לשקול את המשך הטיפול אם לא חל שיפור ניכר במצב הפיסורה.
בעבר רווחה שיטת ניתוח שעניינה הרחבתו של פי הטבעת באופן כירורגי ידני או באמצעות בלון. אך יש לציין כי בדרך כלל קשה לשלוט על טיפול זה ולהעניקו באופן מבוקר, וברפואה העכשווית אין מקובל להעניקו כנגד סדק בפי הטבעת, אלא רווחים הליכים כירורגיים אחרים, כפי שיפורט להלן.
היות שיש קורלציה חיובית בין עצירות ובין פיסורה משום שצואה קשה עלולה לפצוע את הרקמה הרירית באזור פי הטבעת, מומלץ למרוח שם חומרי סיכה כגון וזלין לפני הפרשת הצואה. חשוב גם לוודא כי הצואה תהיה רכה דייה, אך גם לא תבוא בגדר שלשול (שאף הוא יכול לגרום לסדק בפי הטבעת). כלומר, יש לוודא שהצואה תהיה בעלת טקסטורה הדומה לזו של ספוג, קרי: רכה, גמישה ונקבובית, וכן שתתאפשר פעולת מעיים תקינה, ובייחוד ריקון מעיים בעיתוי קבוע. הדרכים להגיע למצב דברים זה הן צריכת נוזלים לא מעטה (ולכל הפחות כמות מספקת של 8–10 כוסות ביממה, ויש אומרים: 10–15 כוסות ביממה, ולכל הדעות יש לצרוך יותר נוזלים במזג אוויר קיצי או לאחר פעילות גופנית מאומצת), אכילת מאכלים עתירי סיבים תזונתיים, וכמובן הקפדה על משקל גוף תקין וקביעת זמן לפעילות גופנית נאותה המתאימה למצבו וליכולותיו של האדם. עוד חשוב ביותר להימנע ממגע בלתי עדין באזור פי הטבעת, להקפיד על רמה גבוהה ככל האפשר של היגיינה רקטלית כדי למנוע את גירויו ואת פציעתו של העור באותו אזור. לשם כך מומלץ מאוד לנקות את פי הטבעת וסביבתו באמצעות נייר טואלט מסוג רך ככל האפשר או נייר טואלט לח או סמרטוט רטוב שהושרה במים שאינם קרים ואינם חמים או מגבונים לחים בלא בושם (שעלול ליצור גירוי בעור), ואם אפשר – אחרי כל פליטת צואה מוטב לנקות את פי הטבעת וסביבתו בסבון ובמים שאינם חמים ואינם קרים. אצל תינוקות גם יש להחליף בגדים תדיר.
לדאבון הלב, התשובה על השאלה הזאת הינה חיובית בהחלט. סדק בפי הטבעת יכול להתרחש שוב אצל כל הפציינטים, ואחת היא באיזו שיטה העניקו להם טיפול. אך מדענים בדקו ומצאו כי אחוז החולים שטופלו באמצעות הליך כירורגי ולקו שוב בפיסורה הינו הנמוך ביותר (ויש אומרים שאינו עולה על 10%) בהשוואה לקבוצות החולים שקיבלו טיפולים אחרים כנגד פיסורה.
אודות הכותב
מערכת שאל את הרופא מערכת "שאל את הרופא" עושה את מירב המאמצים על מנת לספק לכם הגולשים מידע מקיף, אמין ומדויק בנושאים רפואיים שונים. לשם כך אנו מתייעצים עם מיטב המומחים בתחום, ומביאים בפניכם כתבות, טיפים והמלצות משדה הידע והמחקר הרפואי. יחד עם זאת, הפרסומים שמופיעים מטעם המערכת אינם מהווים תחליף לייעוץ מקצועי....
כל האמור באתר הינו הסברים כלליים שאינם מחליפים יעוץ מקצועי ורפואי. אנא גשו להתייעץ עם מומחה בכל עניין ספציפי.
כירורגיה פלסטית
פורום קרנית
גינקולוגיה ניתוחית
סרטן המעי הגס והרקטום
פורום אוקולופלסטיקה
פורום רפואת שיניים
פורום מחלות רשתית
